עולם בתנועה – הצילום הסטריאוסקופי ומורשתו התרבותית

המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, אשר אותה הכתיר ההיסטוריון הבריטי הגדול  אריק הובסבאום כ"תקופת המהפכה", התאפיינה בחדשנות רדיקלית וביצירתיות גם בעולם המדע והטכנולוגיה. כך, למשל, מכשיר "הקמרה אובסקורה" העתיק, אשר התבסס בעיקרו על עקרונות אופטיים של החזרי אור, התפתח מאוד בתקופה זו וכלל ניסויים חדשניים בתמיסות כימיקליות ובלוחות של מתכת. בהקשר זה בלט במיוחד הממציא הצרפתי ניספור נייפס, אשר בשנת 1826 הצליח לקבע על גבי לוחית מתכת, במעין שילוב מתוחכם של כימיקלים ואור, את תמונת הנוף הנשקף מחלון חדרו, במה שנחשב עד היום לתצלום הראשון בהיסטוריה. באותה תקופה לערך עמל מדען צרפתי אחר בשם לואי ז'אק מנדה דאגר על טכניקה חדשנית משלו, אשר התבססה אף היא על שימוש בלוחית מתכת, אותה מיקם המדען בגב מכשיר הקמרה אובסקורה. לוחית המתכת הקטנה של דאגר, אשר זכתה במהרה לכינוייה המפורסם "דאגרוטיפ", שימשה כאבן דרך משמעותית בפיתוח מדע הצילום, והפכה למאפיין מרכזי של עולם התרבות בן התקופה. הפילוסוף היהודי-גרמני ולטר בנימין, אשר עמד היטב על חשיבותה ההיסטורית של ההמצאה החדשה, קבע בהקשר זה  כי "שעתה של המצאת הצילום הגיעה", וכי "אנשים שללא תלות זה בזה חתרו לאותה מטרה: לקבע את התמונות שנוצרו בתוך הקמרה אובסקורה".

 

               לואי ז'אק מנדה דאגר (1787 – 1851)         דאגרוטיפ של המשורר האמריקאי אדגר אלן פו, 1848

 

כחלק מאווירת ההתחדשות הכללית, התפתחה באותה תקופה המצאה נוספת בתחום הצילום, אשר הפכה במהרה לאביזר אופנתי מבוקש בעולם התרבות המערבי: המדובר היה בהמצאתו של מכשיר הסטריאוסקופ – מעין מתקן צפייה משוכלל המציג בפני המשתמש שני דימויים כמעט זהים, המוצבים זה לצידו של האחר, ואשר מייצרים את האשליה של תמונה רבת מימדים המצוייה בתנועה. מקורותיו של מכשיר הסטריאוסקופ נעוצים במחקרים קוגניטיביים ופיזיולוגיים בני התקופה, בהם ביקשו החוקרים לאמוד את הקשרים הייחודים המתקיימים בין העין האנושית לבין המוח, ואשר באמצעותם גילו כי משחק מתוחכם בעדשות ובמראות מאפשר סינתזה בין שתי תמונות ואף יצירתה של אשליה אופטית מרגשת. לאורך המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה הומצאו מכשירים שונים לצפייה בתמונות סטריאוגרפיות, כאשר המפורסם שבהם היה Holmes Stereoscope הקומפקטי והנישא, שהומצא בשנת 1861 על-ידי איש האשכולות אוליבר ונדל הולמס. הממציא האמריקאי ציין בריאיון עיתונאי כי "במבט אחד דרך הסטריאוסקופ נגלית לאדם כמות מפחידה של פרטים, כזאת המזכירה את מורכבותו חסרת הגבולות של הטבע עצמו", וכי "התמונה הסטריאוגרפית אינה חוסכת מאיתנו אף לא פרט אחד". מורכבות ועושר אלו של התמונה הסטריאוגרפית היו אחראיים, אם כך, לפופולריות הרבה שלה זכתה ההמצאה החדשה, אך נראה כי תכונות ייחודיות אלו הן גם שעוררו את זעמם של גורמים מסויימים בחברה, אשר העריכו היטב את תחושת האשליה שמייצר המכשיר החדש, ואשר צפו מראש את "הנזק  הרוחני" הטמון בחובו.

 

                סטריאוסקופ מדגם Holmes Stereoscope

 

בהקשר זה ניתן לציין כי בראשית דרכו נתפס הסטריאוסקופ ככלי בידורי גרידא, אך בהמשך זכו לדגש גם תכונותיו החינוכיות והמחקריות. כך, למשל, שימש הסטריאוסקופ ככלי מרכזי בלימודי הגיאוגרפיה, וזאת תודות ליכולותיו לשמר ולהציג נופים גיאוגרפיים שונים בצורה תלת-מימדית, ותוך חיקוי כמעט מושלם של המציאות החומרית. החוקר הגדול פרנסיס גולטון ציין בהקשר זה כי "צילום סטריאוסקופי עשוי להיות יעיל ביותר לצורך הכנת מפות תלת-מימדיות", ונראה כי עשה בעצמו שימוש בטכנולוגיה החדשה בכדי ליצור מונטאז'ים משוכללים, אשר התחקו אחר קווי מתאר גיאוגרפים ואנושיים. כמו כן, המכשיר הסטריאוסקופי זכה לפופולריות עצומה בקרב רופאים ופסיכולוגים, אשר עמדו על יתרונותיו הברורים בחשיפתם של האנטומיה והפסיכולוגיה האנושיות. הסטריאוסקופ נתפס על-ידי חוקרים אלו כמעין "כלי קסמים", אשר מאפשר למטופל "להתנתק" מהמציאות הסובבת אותו ולשקוע למספר רגעים במעין אשליה מנחמת. המכשיר החדש שימש, אם כך, כאמצעי מחקרי וטיפולי ראשון במעלה, וניתן לראות בו, בצורה מסוימת, כמבשר את הטיפול הפסיכואנליטי של תחילת המאה העשרים, אשר הדגיש אף הוא את חשיפתו של הרכיב הנפשי "הלא-מודע", ואת הצורך הבסיסי בניתוק אסוציאטיבי.

 

       פרסומות אמריקאיות למכשיר הסטריאוסקופ

 

ואולם, ככל המצאה טכנולוגית חדשה, זכה גם מכשיר הסטריאוסקופ לביקורת מוסרית ואסתטית מצד גורמים חברתיים שונים. תגובה מסוג זה אפיינה, בין היתר, את נציגיו של הממסד הדתי השמרני באמריקה, אשר ראו במכשיר הסטריאוסקופ כקריאת תיגר של ממש על ייצוגי "הטבע האלוהי", וככלי משחית המעודד תאוות פורנוגרפיות. כמו כן, יכולתו החדשנית של המכשיר לשכפל ולשמר "תמונות בעייתיות", וזאת תוך פרישתן בצורה תלת-מימדית ובאיכות חסרת תקדים, עוררה את חששם של מספר מחוקקים אמריקאים, אשר ביקשו לקבע בחוק את מעמדו כזהה לזה של "ספרות זימה". דעות מסויגות מסוג זה ניתן לאתר, למשל, במכתבו של אחד המיסיונרים האמריקאים בני-התקופה למזרח הרחוק, אשר התלונן על כך ש"מכשירי הסטריאוסקופ, העמוסים לעייפה בתמונות זימה, נמכרים בנמלי הים השונים על-ידי זרים, וחודרים אלפי קילומטרים אל תוכה של סין". דעה דומה בנושא הביע כותב אמריקאי אחר, אשר קבל על היקסמותם של בני תקופתו מהטכנולוגיה החדישה, המעפילה בעיניהם על "קסמיו של העולם הרוחני". הכותב סיים את דבריו במסקנה העגומה כי "יתכן שהגעתנו אל שיא מסוים בהבנת ממלכת הטבע מסמלת בדרכה גם את נפילתנו אל תחתיתה של ממלכת הרוח" – מסקנה קודרת המזכירה, באופן אירוני משהו, קובלנות הנשמעות גם כיום, בעידן הדיגיטלי, בדבר המרתה של החברה האנושית הפתוחה במעין מרחב וירטואלי סגור ומנוכר.

בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, ב"אוסף הספרים הנדירים" (CR) שבקומת האוספים, ניתן למצוא כיום מכשיר סטריאוסקופ מקורי מדגם Holmes Stereoscope, אשר נתרם על-ידי הנדבן היהודי-קנדי ד"ר ראלף מ. מאדג'וק, ואשר מציג מגוון תמונות סטריאוגרפיות של פלשתינה בכלל, ושל העיר ירושלים בפרט, מתחילת המאה העשרים. מכשיר הסטריאוסקופ הייחודי, המתוארך לאמצע המאה התשע-עשרה, מורכב בזהירות על עיניו של המשתמש ונאחז באחת מידיו, כאשר ביד השנייה מוחלפות התמונות השונות. ההקבלה המתבצעת בין התמונות הדומות, המוצגות יחדיו, מייצרת מעין אשליה של תנועה במרחב, ומעוררת במשתמש תחושה המזכירה את זאת של צפייה בסרטון ראינוע ישן.

 

מכשיר הסטריאוסקופ המקורי שבקומת האוספים

 

קריאה מומלצת

בנימין, ולטר. היסטוריה קטנה של הצילום. תל-אביב: בבל, 2004.

כירם, דן. "הצילום הסטריאוסקופי של ארץ-ישראל". קתדרה, 68, תשנ"ג, עמ' 187-161.

Malin, Brenton J. Feeling Mediated: A History of Media Technology and Emotion in America. New-York: New York University Press, 2014.

Parmeggiani, Paolo. "From Grand Tour to Virtual Tour: Italy Through the Stereoscope in 1900". Visual Studies, Vol.31 (3), 2016, p.231-247.

Potter, Jonathan.  Discourses of Vision in Nineteenth Century Britain: Seeing, Thinking, Writing. New-York: Palgrave Macmillan, 2018.

100 שנים לבכורה העברית של המחזה "הדיבוק" בתיאטרון "הבימה"

שנת 1922 נחשבת לשנה מרכזית בתולדות הספרות המודרנית. בשנה גורלית זו ראו אור רומן המופת יוליסס, מאת הסופר האירי ג'יימס ג'ויס, ופואמת הענק "ארץ הישימון", מאת המשורר האנגלו-אמריקאי ת.ס. אליוט, הנחשבים שניהם לאבני-דרך של כתיבה מודרניסטית וליצירות המופת המרכזיות שסיפקה המאה העשרים. בשנה זו ראו אור גם יצירותיהם החשובות של סופרים דוגמת פ. סקוט פיצג'רלד ומרסל פרוסט, וכן מחזותיהם של ז'אן קוקטו, לואיג'י פיראנדלו ויוג'ין או'ניל. בזירת הספרות העברית ראו אור באותה שנה קובץ הסיפורים המופתי של ש"י עגנון על כפות המנעול, וכן לקט ראשון מסיפוריו הקצרים של שאול טשרניחובסקי. בנוסף, 1922 נחשבת  לשנה גורלית של ממש עבור תיאטרון "הבימה", אשר ציין בדיוק חמש שנים להיווסדו ברוסיה המהפכנית, ואשר הציג באותה שנה במשכנו במוסקבה את הצגת הבכורה למחזה "הדיבוק" בגרסתו העברית. המחזה החדשני, אשר על מלאכת תרגומו אחראי היה המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, הפך להצלחה בין-לאומית מסחררת והוא שהקנה לתיאטרון הצעיר את ראשית תהילתו. החוקרת דורית ירושלמי מציינת בהקשר זה כי "הצגת הדיבוק של הבימה המוסקבאית הפכה לנקודת ציון: יום הולדתו של התיאטרון העברי המקצועי, ועד מהרה גם פאר היצירה התאטרונית של התרבות העברית המתחדשת" (9).

המחזה, שנודע בשמו הרשמי כ"בין שני עולמות: הדיבוק", נכתב במקור ברוסית וביידיש על-ידי היוצר ש. אנ-סקי (1863 – 1920), פעיל חברתי יהודי ואיש-רוח בוהמייני רוסי. עלילת המחזה עוסקת בבחור ישיבה עני בשם חנן, המתאהב בלאה, בת הגביר הנכבד. משנודע לגיבור כי אהובתו מיועדת להינשא לאחר, הוא מת ונשמתו נאחזת כ"דיבוק" בגופה. ניסיון חילוץ "הדיבוק" מהנערה מלווה בטקסים מאגים יהודיים ובחשיפת לב ההוויה היהודית בגולה. המחזה, שנכתב בשנת 1913, עוסק במקורו בחיי הפולקלור והמיסטיקה היהודיים של התקופה, אך מצליח גם לבטא אמיתות רחבות יותר, הנוגעות לחיי היהודי החדש – זה המתגורר בגולה ברוסיה, אך בהמשך גם במדינתו העצמאית בישראל. כך, למשל, ב-9 בדצמבר 1920, עלה לראשונה המחזה בשפת היידיש, בביצועם של  חברי הלהקה הווילנאית, בתיאטרון האליזאום שבוורשה, והפך מיד להצלחה מסחררת. תופעה זאת חזרה על עצמה גם במסע ההופעות של הלהקה בשנות העשרים, ברחבי אירופה ובארצות-הברית, כאשר המחזה החדש סחף אליו אלפי צופים, מראשי מדינות ועד עניי הארץ. המוטיב החברתי של עניים מול עשירים וכן העיסוק הסימבולי בנושאי פולקלור, מאגיה ומיסטיקה, פנו היטב לליבם של ההמונים והפכו את ההצגה לאירוע תרבותי בין-לאומי.

ואולם, נראה כי דבר לא הכין את עולם התיאטרון העברי לעוצמת התגובות להן זכתה הגרסה העברית של המחזה, אשר הועלתה על-ידי חברי התיאטרון הצעיר "הבימה", ב-31 בינואר 1922, במשכנם שבתיאטרון סקרטריובה שבמוסקבה. לנוסח העברי של המחזה אחראי היה, כאמור, חיים נחמן ביאליק, ואת תפקיד הבימוי מילא יבגני וכטנגוב, מגדולי אנשי התיאטרון הרוסי, ובעל דעות ליברליות בכל הנוגע לזכויות היהודים ברוסיה. ההצגה של "הבימה" נגעה היטב בנימי ההוויה היהודית במזרח אירופה ונתנה ביטוי לתחושות רווחות בקרב האינטליגנציה הרוסית. החוקרת אולגה לויטן מציינת בהקשר זה כי "שיתוף הפעולה בין [מחזהו של] שלמה אנ-סקי ויבגני וכטנגוב היה מקרה של מפגש מוצלח בין התרבות הרוסית לתרבות היהודית בעשור השני למאה העשרים" (39), וכי את הצלחת המחזה יש להבין גם לאור התהליכים ההיסטוריים והחברתיים שפקדו את יהודי רוסיה בני התקופה. בנוסף, נראה כי הופעתה המחשמלת של השחקנית הצעירה חנה רובינא, כלאה בעלת "הדיבוק", הפכה במהרה לשיחת היום והקנתה לגרסתה העברית של "הבימה" את תהילתה הגדולה. המחזה הוצג בשנות העשרים בברית-המועצות לא פחות מ-300 פעמים.

"הבימה" מעלה את "הדיבוק". הצגת הבכורה הייתה בתיאטרון סקרטריובה, בסמטת ניז'ני קיסלובסקאיה מס' 6 במוסקבה, ב-31 בינואר, 1922 [תמונה בנחלת הכלל]

"התופעה הדיבוקית" ומשחקה האקספרסיוניסטי יוצא הדופן של רובינא העלו את קרנו של התיאטרון הצעיר ופרסמו אותו במהרה גם מחוץ לגבולות רוסיה הקומוניסטית. החוקר פרדי רוקם מציין כי  "בעת ההיא הגיעו לארץ-ישראל גם ההדים הראשונים של הפקת 'הדיבוק' על -ידי תיאטרון 'הבימה'. במכתב ממוסקבה מאת ש' ביחובסקי, אשר התפרסם ב 'הארץ' ב-28.6.22, זוכה הצגה זו לביקורת אוהדת ביותר – 'זוהי אמנות טהורה ומזוקקת, אמנות ממדרגה הראשונה . . .' . ביחובסקי מסיים את דבריו באומרו כי הנך מרגיש כי בא הזמן להראות את ה'דיבוק' וגם את שאר המחזות ש'הבימה' מציגה, בארץ-ישראל, כי הקהל העברי החי והעובד בארץ אבות זכאי לראות את העבודה הענקית הזאת, כי העת שהבימה עסוקה הייתה בלימוד ובהשלמות, הולכת ועוברת, והיא צריכה לחשוב על עקירת דירתה במוסקבה ולהניח אבן לבניינה באחד הרחובות שבירושלים או יפו" (187). צופה נלהב נוסף של ההצגה, אשר ביקר במוסקבה ב-1923, היה דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה לעתיד של מדינת היהודים. ההיסטוריונית אניטה שפירא מביאה את תחושותיו בעקבות הצפייה במחזה: "אחת החוויות הבלתי נשכחות שהיו לו בביקור ההוא היתה הצגת “הדיבוק" של  אנסקי […]  בלב הדיכוי האנטי־ציוני הוצג מחזה שכל כולו משוקע במסורת האבודה של העיירה היהודית,  בידי  להקה  יהודית,  ובעברית.  בתחילת  ההצגה  חשש  בן־גוריון מאכזבה,  אך  חיש  מהר  נשאב  אל  תוך  העוצמה  הדרמטית:  'הרושם  האדיר, המרעיש,  של  קטעי  החיים  הפנימיים  של  דורות  יהודים  […]  התורה,  הדבקות, ההתרוממות,  ההתלבטות,  הגעגועים,  הבטלה  והעוני  המשתפכים  בתמצית […] אני  הלום,  נרעש,  לא  יודע נפשי'. למחרת חזר לראות שוב את ההצגה, נפגש עם השחקנים, שמע מהם על חיי  הרעב  שלהם  ועל  געגועיהם  לארץ  ישראל"  (66-65).

חנה רובינא (כלאה) ונחום צמח (כצדיק, לבוש לבן) ב"הדיבוק" ב"הבימה", מוסקבה, 1922 (נחלת הכלל).

חנה רובינא, צבי פרידלנד ושחקנים נוספים של "הבימה"; מצורף גם צילום של התוכניה המקורית של המחזה, מ- 1922. התמונות באדיבות ארכיון "הבימה".

לא תהייה זאת הגזמה לומר כי המחזה "הדיבוק" הוא שהקנה לתיאטרון "הבימה" את מעמדו הלאומי והוא שהביאו, בסופו של דבר, להעתיק את מקום מושבו לארץ-ישראל. בשנות העשרים נדד התיאטרון והציג מול אולמות מלאים בכל בירות אירופה. נראה היה כי גם כשהחלו אורות הדמוקרטיה האחרונים להיכבות מעל ליבשת, המשיכו התיאטרון העברי ומחזהו "היהודי" למשוך אליהם את המוני הצופים. הסיפור אולי המוזר ביותר בהקשר לתקופה זאת התרחש בשנת 1937, כארבע שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, כאשר תיאטרון "הבימה" הוזמן להופיע בברלין, כחלק מפסטיבל אמנותי מפורסם. השחקן והיוצר שמעון פינקל, מי שנחשב לאחד מוותיקי תיאטרון "הבימה", כתב בספר זיכרונותיו כי "את הרישיון לכך נתן לא אחר מאשר יוזף גבלס, שכתב בשנת 1927 ביקורת נלהבת על 'הבימה' ועל 'הדיבוק'. רישיון זה בוטל ברגע האחרון ממש על-ידי הרמן גרינג" (178). חברי התיאטרון המשיכו, לפיכך, את מסעם, אשר נפתח בביקור בצרפת, שם זכו להשתתף ב"תערוכה העולמית של פריז" (1937). בתערוכה מיוחדת זו הוצגו יצירות המופת בנות התקופה – למשל, הציור גדול המימדים "גרניקה" של פבלו פיקאסו. הייתה זאת גם התערוכה העולמית האחרונה שהתקיימה על אדמת אירופה; שנתיים מאוחר יותר פרצה מלחמת העולם השנייה.

   

א. כרזה גרמנית משנת 1929 המהללת את תיאטרון "הבימה"; ב. תעודת כבוד שקיבל תיאטרון "הבימה" בתערוכה הבינלאומית בפריס בשנת1937. הייתה זאת התערוכה העולמית האחרונה באירופה, לפני מלחמת העולם השנייה. (התמונות באדיבות אולגה לויטן, מנהלת ארכיון המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה). 

 

רשימה זאת נכתבה לכבודה של ד"ר אולגה לויטן, מנהלת ארכיון המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, המסיימת בימים אלו את פועלה רב השנים בארכיון. 

בארכיון עצמו, הממוקם בקומת המרתף של הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, תוכלו למצוא חומרים ותמונות נוספים, העוסקים בהיסטוריה המגוונת ורבת השנים של התיאטרון העברי והארץ-ישראלי.  

בימים אלו מוצגת התערוכה "מסעות הדיבוק", במרכז למורשת היהדות על-שם צימבליסטה שבאוניברסיטת תל אביב, המציינת 100 שנים להעלאת המחזה בתיאטרון "הבימה".

 

קריאה מומלצת

אנ-סקי, ש. הדיבוק: בין שני עולמות. תל-אביב: אור-עם, 2005.

ירושלמי, דורית. "מבוא: היסטוריות של הדיבוק". אל נא תגרשוני: עיונים חדשים בהדיבוק. עורכים: דורית ירושלמי ושמעון לוי. תל-אביב: ספרא, 2009.

לויטן, אולגה. "הדיבוק: מסמכים ועדויות מן השיח הרוסי". אל נא תגרשוני: עיונים חדשים בהדיבוק. עורכים: דורית ירושלמי ושמעון לוי. תל-אביב: ספרא, 2009.

פינקל, שמעון. בצל מאבקים – רשמים ורשימות. תל-אביב: עקד, 1990.

רוקם, פרדי. "'הדיבוק' בארץ ישראל – התיאטרון, הביקורת והתגבשותה של התרבות העברית". קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 20, 1981. 183 – 202.

שפירא, אניטה. בן-גוריון: דמותו של מנהיג. תל-אביב: עם-עובד, 2015.

 

אדריכלות מדומה

שיתוף פעולה מעניין וייחודי בתחום המציאות המדומה בין הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, דקאנט החדשנות בהוראה ובלמידה ואדריכל דניאל ווכטל מבית הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי, הפקולטה לאמנויות.

במהלך הסמסטר הנוכחי תלמידי/ות ביה"ס לאדריכלות מהקורס 'אדריכלות וירטואלית VR' נהנים מחוויית לימודים מעניינת במיוחד במרכז TAU XR החדש, בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, בו מתקיימת הוראה ולמידה במציאות מדומה, רבודה ומשולבת.

במפגש הראשון בספרייה, הסטודנטים/ות התנסו בציור בתלת מימד עם ערכת משקפי אוקולוס (Oculus) ותוכנת Tilt Brush. לכל סטודנט/ית ניתן זמן ליצור יצירה חופשית כיד הדמיון וכל היצירות נשמרו באלבום משותף. מטרת המפגש היתה ליצור היכרות עם התוכנה וסביבת העבודה במציאות מדומה. סביבת עבודה שיכולה להיות משונה במבט ראשון, אך לאחר שימוש קצר היא שואבת ומתגלה כבעלת פוטנציאל רב.

בהמשך לכך, כחלק מהלימודים בקורס נדרשים הסטודנטים/ות ליצור מודלים תלת מימדיים בעזרת תוכנת Rhino ליצירת מודלים אדריכליים, ובעזרת תוכנת Twinmotion – תוכנה להדמיה אדריכלית בתלת-מימד בזמן אמת. בתוכנה זו ניתן לעבות ולעצב את הטקסטורה, צבעים, אפקטים, להוסיף דמויות, אובייקטים, לבחון את המודל בחילופי עונות השנה, שעות שונות של היממה ועוד.

נוסף לעיצוב, ה- Twinmotion מאפשרת להעלות את המודלים למשקפי מציאות מדומה. באופן זה ניתן להיכנס אל תוך המודל שנוצר ולחוות אותו בגודל מלא, ולהמשיך לעצב אותו גם כשמסתובבים בתוכו. כך אפשר לגלות כיצד המודל יכול להיראות במציאות, לעדכן את העיצוב שלו ולחוות אותו באופן שלא ניתן לעשות דרך מסך המחשב.

לוקחים חלק בשיתוף הפעולה:
ביה"ס לאדריכלות, הפקולטה לאומנויות – אדריכל דניאל וכטל ().
הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי – אבי בודיאנו, עידו אהרון.
דקאנט החדשנות בהוראה ובלמידה – גל אלון.

אהרון מגד – דיוקנו של סופר עברי

לרגל פתיחת הארכיון הדיגיטלי לכתביו של הסופר

בשנת 1981, בהיותו בן למעלה משישים, ולאחר שכבר ביסס את מעמדו כאחד מגדולי סופרי "דור תש"ח", ניסח הסופר אהרן מגד רשימה קצרה העוסקת בביקורות העיתונאיות להן זכה ספרו האחרון:

"ההתנפלות הגדפנית על ספרי מקור הזוכים להערכה מסויימת, בקרב קהל הקוראים, צפוייה מראש כמו כל פגע טבע עונתי: ברד בחורף או זיהום אוויר בקיץ. מרגעי שיצא ספרי 'מסע באב' מבית הדפוס, ארב לו המבקר בסמטה הסמוכה, כמו לכל הספרים הקודמים […] כשהאזנתי למשא-התוכחה הזה, שמבקר הספרות הנכבד משמיעו במשפטי סטאקאטו נמרצים, פסקניים, חסרי הומור, ללא נדנוד אחד של ספק […] כשהאזנתי ללשון התוקפנית והמתהפכת הזאת, כמו של עורך-דין צעיר המנסה להרשים את חבר המושבעים בבטחונו העצמי, וגם מבזיק מדי פעם איזה הבזקים קצרים כשל מצית אלקטרוני – תמהתי על החריצות המשונה, הפרברטית, של אקדמאי-מוכיח-בשער זה […] והפעם אף גייס לעצמו עזר-כנגדו, מין סנצ'ו פנסה, שילווה אותו על חמורו במסעו נגד טחנות-הרוח. מה עושה זרזיר אצל עורב? – שאלתי את עצמי כששמעתי את קולו האביבי-הצוהל של ד"ר מנחם פרי בצד קולו החורפי-הקודר של פרופ' דן מירון?"

הרשימה הארסית, שכונתה בשם המחייב "המלצרית בעלת החזה הזקוף או: פרק בפוליטיקה ספרותית", כיוונה את חיציה כנגד שניים מגדולי מבקרי הספרות העברית, אשר "העזו" להטיל דופי ביצירתו של מגד. הרשימה לא זכתה להתפרסם בזמנה, אך היא הועלתה לאחרונה בצורה דיגיטלית אל אתר "ארכיון אהרן מגד", של "מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית", המכיל כיום עשרות טיוטות, כתבי-יד, מאמרים ומכתבים פרי הסופר. ראוי לשים לב כי מלבד המימד הרכילותי והסנסציוני הגלום בה, מציגה רשימתו הקצרה של מגד גם ביטוי ברור לסגנונו הפרודי, הסרקסטי וההומוריסטי. בעניין זה, חשובים דבריה של החוקרת נורית גוברין, אשר הייתה אחראית על כתיבת הביוגרפיה של הסופר, כי "ההומור והאירוניה מלווים את מרבית יצירתו הענפה של אהרן מגד במינונים שונים, והם אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה". אירוניה זאת זכתה בספריו אף למימד פוליטי מובהק, כאשר ספריו שבו וערערו על ערכי החלום הציוני ועל נציגי האינטיליגנציה המקומית. באחד הראיונות שנערכו עמו בסוף שנות החמישים, טען הסופר הצעיר כי "הדור שלנו, דור מלחמת השחרור, הוא למעשה דור אובד דרך" וכי "בימינו נתערערו אותן אמונות. הכל עומד בסימן של ספק. אפשר שזוהי גם האיכות של ההומור בכתיבתי".

באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית, הפקולטה למדעי הרוח על-שם לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל-אביב

הסופר אהרן מגד נולד ב-12 באוגוסט 1920, בשם אהרן גרינברג, בעיר ולוצלאווק שבפולין. כשלוש שנים מאוחר יותר נולד אחיו הצעיר, מתי מגד, אשר יהפוך בעצמו בעתיד לסופר ואיש תרבות. בעקבות "גזרות גראבסקי" והצרת צעדיהם של היהודים בפולין עלה מגד לארץ-ישראל עם משפחתו בהיותו בן 6. המשפחה התיישבה במושבה רעננה, שם שימש האב כמחנך. אחד הפריטים הישנים ביותר המוצגים כיום באתר "ארכיון אהרן מגד" הינו "מחברת לחיבורים לתלמיד", משנת תרצ"ו, אשר בה מופיעים חיבוריו הראשונים של אהרן מגד, הנער בן ה-11, בעת לימודיו בבית-הספר היסודי. בין החומרים הסרוקים מן המחברת ניתן למצוא את החיבורים "הנביא יחזקאל – זמנו ונבואותיו", "מטרת הצופים", וכן "רשמי הראשונים בארץ ישראל (זיכרונות)", המעידים כולם על סקרנותו וחושיו היצירתיים של הנער. מגד השלים את לימודיו ב"גימנסיה הרצליה" שבתל-אביב ולאחר-מכן הפך לחבר קיבוץ "שדות-ים", בין השנים 1950-1938. בקיבוץ זה אף הכיר אישית את החברה חנה סנש, אשר לימים יתארה בראיון כ"גיבור ואצילה מאוד. אנחנו היינו חברה פשוטה והיא הייתה אצילה ומשכילה וגם אידיאליסטית שאין כדוגמתה". חותמה של תקופת הקיבוץ הוטבע היטב ביצירתו המוקדמת של מגד – למשל בקובץ הסיפורים הראשון שפרסם, "רוח ימים" (1950) – ובה אף התפתח סגנונו האירוני והסרקסטי בכל הנוגע למתחים בין חברי הקיבוץ ולתיאורה המגושם של הבירוקרטיה הארץ-ישראלית. בשנת 1942 נישא אהרן מגד לחברת הקיבוץ פנינה גרינר, אך הזוג התגרש כשנתיים מאוחר יותר. בשנת 1946, בהיותו בן 26, נישא מגד בשנית, הפעם לאידה צורית בת ה-19, אשר לימים תהפוך אף היא לסופרת.

באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית, הפקולטה למדעי הרוח על-שם לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל-אביב

בין השנים 1948-1946 שהה הזוג מגד בארצות-הברית ובקנדה, בשליחות תנועת "החלוץ הצעיר", ושם גם נולד בנם אייל, העתיד אף הוא להפוך לסופר מצליח. עם פרוץ מלחמת העצמאות שבו הזוג לקיבוץ בישראל, ואהרן סופח ליחידת קצין התרבות הראשי. בשנת 1950, עקב מתחים משפחתיים וסיבות נוספות, עזבה משפחת מגד את הקיבוץ ועברה לתל-אביב, במהלך שנתפס כטראומטי וכואב עבור אהרן. בבגרותו תיאר אייל מגד את המעבר של אביו אל העיר כ"דין גירוש. עזיבה של ממש […] אבי עזב את הקיבוץ בעל-כורחו ולא הסתדר עם העיר […] הוא נאלץ לבחור בין האישה שאהב לבין הקיבוץ שהוא נמנה עם מקימיו והיה קשור אליו בלב ונפש". לימים השתלב הסופר הצעיר בחיי הבוהמה של תל-אביב ונהג לפקוד את בתי-הקפה הספרותיים של העיר. ואולם, נראה כי זרות זאת של "איש הכפר" אל אווירת העיר הגדולה הוסיפה לקנן ביוצר גם בשארית חייו. הדבר מתבטא, למשל, במאמר עיתונאי שפרסם מגד בשנת 1996, בשם "הריאות המזוהמות של תל-אביב", ואשר עותקו המקורי סרוק כיום באתר "ארכיון אהרן מגד". במאמר סאטירי זה מגחיך מגד את מבוכי הבירוקרטיה של "העיר החמה, הלחה, הרועשת וחנוקת-התנועה תל-אביב".

מתוך "הריאות המזוהמת של תל-אביב". באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית, הפקולטה למדעי הרוח על-שם לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל-אביב

משנות החמישים השתייך אהרן מגד למספר כתבי-עת ספרותיים והחל אף לפרסם מיצירתו שלו. הוא נמנה על סופרי דור תש"ח, דוגמת נתן שחם, חיים גורי וס. יזהר, אשר ביטאו ביצירתם את רגשותיו הרעננים של דור ארץ-ישראלי, לאומי וחילוני, ואת מקומן המכריע והמעצב של מלחמת העצמאות והקמת המדינה בעולמם. במשך חייו פרסם למעלה משלושים ספרי פרוזה, מחזות, קובצי סיפורים וקובצי מאמרים. בין היתר, זכה לשבחים על הרומן החי על המת (1965), המתאפיין בעלילה שופעת ובתנועה על-פני מספר צירי זמן. הספר מערער את התפיסה המאדירה של דור המייסדים ומציג תמונה אירונית של חיי האינדיבידואל בארץ-ישראל, הנאבק לשווא במנגנוני הבירוקרטיה. הספר זכה בפרס אוסישקין היוקרתי והוכתר על-ידי החוקר גרשון שקד כ"רומן שהשפיע במידת מה על הסיפורת הישראלית הצעירה", וכביטוי מובהק של "כשלונו של דור הכסילים האידיאליסטים". רומן נוסף של מגד שזכה לשבחי הביקורת הינו מסע באב (1980), המתאר את קורותיהם ומסעותיהם של שלושה בני משפחה, אשר איבדו את בנם הבכור במלחמת יום-הכיפורים. החוקר אבנר הולצמן תיאר את ספרו של מגד כ"ספר קודר ופסימי" וכ"מעין תגובת-הלם מושהית לשבר של מלחמת יום הכיפורים". מגד אף זכה לפרסום רב בשנת 1971, עת הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית – "חדווה ושלומיק" – אשר התבססה על הרומן הסטירי המוקדם פרי עטו חדווה ואני (1953).
אהרן מגד, שהלך לעולמו בשנת 2016 בגיל 95, זכה לאורך חייו כבמעט כל פרס ספרותי יוקרתי: כך, למשל, זכה בפרס אוסישקין, בפרס ברנר, בפרס ביאליק, בפרס ישראל לספרות, ואף שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. ואולם, נראה כי פרסומו הרב וההערכה המקצועית שלה זכו ספריו לא בודדו אותו מבני חברתו, ואף לא מנעו ממנו להוסיף ולהרצות בתחומי תרבות ומדינה בקרב סטודנטים ותלמידים. כך, למשל, באתר "ארכיון אהרן מגד" ניתן לאתר מסמך בין שני עמודים משנת 1979, בכתב ידו של הסופר, המשמש כהכנה למפגש עם תלמידים מתיכון עירוני ד' בתל-אביב. מסמך פשוט זה, המכיל ניתוח דקדקני של קווי עלילה ומוטיבים ספרותיים, מבטא מחדש את רוחו היצירתית של הסופר ואת עניינו בהנחלת ערכיו התרבותיים והחברתיים גם לדורות הבאים.

ספריו ומחזותיו של אהרן מגד זמינים באוסף הספרות שבקומה ב', בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי.

מיזם הדיגיטציה של "ארכיון אהרן  מגד" הינו הראשון מתוך פרויקט גדול, הנעשה ביוזמתו של "מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית". התכנים מויינו והועלו על-ידי צוות הארכיונאים של המרכז –  ד"ר חן אדסלבורג, ענבר גדרון, ליזה אלטשולר ומיקי אדלסבורג – אשר גם דאגו לאיגוד ולניתוח מקצועי של החומרים הנדירים. הפרוייקט נעשה אף בשיתופה של הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, בהובלתן המקצועית  של טלי רוזנבלט פורת, ראש מדור קטלוג ומיון, והילה בוזגלו, מתאמת מערכות מידע בספרייה.

"ארכיון אהרן מגד" של "מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית", המכיל עשרות כתבי-יד של הסופר, זמין בקישור המצורף, וגם באמצעות אתר הבית של הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי:
אתר הבית – דעת"א – אוספים דיגיטליים – ארכיונים – מרכז קיפ לחקר התרבות והספרות העברית – ארכיון אהרן מגד

קריאה מומלצת
גוברין, נורית. אהרן מגד: חסד החיים. ירושלים: כרמל, 2011.
הולצמן, אבנר. "מכוות אש – ארבעים שנות כתיבה על מלחמת יום הכיפורים". אות – כתב עת לספרות ולתיאוריה 4, 2014, עמ' 74-43.
שקד, גרשון. "החכם על הכסיל – על יצירתו של אהרן מגד". דפים למחקר בספרות 7, 1990, עמ' 163–188.

מדעי הרוח הדיגיטליים בספרייה המרכזית – סדנת QGIS

החל משנת הלימודים תשפ"ב (22-21) יועברו בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי סדנאות בנושאים שונים מתחום מדעי הרוח הדיגיטליים. סדנאות אלו נועדו להקנות לתלמידים ולחברי הסגל הכרות ראשונית עם כלים מרכזיים בתחום דרך תרגול מעשי בתנאי מעבדה. הסדנה הראשונה, שהתקיימה בחודש דצמבר האחרון, הוקדשה להכרות עם תוכנת QGIS.

בואו להכיר את עולם הGIS! כלים לניתוח והצגת נתונים מרחביים. אנו מזמינים אתכם לסדנה מעשית בנושא יצירת מפות ו- Georeferencing בתוכנת QGIS יום ב' 20/12 10:00-14:00 הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי חדר 212, קומת הגלריה

מערכת מידע גאוגרפי או GIS (בראשי תיבות ממ"ג, ובאנגלית: Geographic Information System) הינה מערכת ממוחשבת לעבודה עם מידע דיגיטלי בעל זיקה גיאוגרפית המאפשרת ליצור מפות לשימושים שונים. מבחינה היסטורית, מערכות GIS הוכנסו לשימוש בשנות השבעים של המאה שעברה, ושימשו בעיקר מהנדסי ערים לצרכי מיפוי שימושי קרקע, ניתוח מערכות תחבורה, ניהול תכניות בניין עיר וכו'. בעשורים האחרונים ביצעו מערכות QGIS קפיצה טכנולוגית משמעותית, והפכו מנחלתן הבלעדית של מהנדסים וקרטוגרפים לזמינות לכל דורש.

כיום, מערכות GIS מאפשרות לחוקרים בתחומי מדעי הרוח לנתח שאלות מחקריות באופן מרחבי. כך, למשל, ניתן לנתח את הקשר שבין הגירה בין-עירונית לבין המאפיינים החברתיים-כלכליים של האוכלוסייה בהסתמך על מידע היסטורי; להשוות את תפוצתם הגיאוגרפית של ספרים מסוגים שונים על בסיס נתונים ביבליוגרפיים; או לנתח את קשרי הגומלין בין התפשטותן ההיסטורית של מגפות לתוואי הובלת שפכים ומקורות מים.

בסדנה שהועברה בחודש דצמבר התנסינו בשימוש בתוכנת QGIS, מערכת מידע גאוגרפי בקוד פתוח התומכת במגוון של מערכות הפעלה. כאמצעי מתקדם לניתוח מידע ממקורות שונים, מערכת זו מציעה למשתמשים מגוון עצום של אפשרויות ברמות שונות של מורכבות. את החלק הראשון של הסדנה פתחנו עם מבוא גיאוגרפי קצר שבמסגרתו ביארנו מושגי יסוד בתחום כגון היטל, רשת קואורדינטות, ראסטר, וקטור וכו'. לאחר מכן פנינו ליצירת מפת בסיס של אי הנסיך אדוארד בקנדה, אותה העשרנו בנתונים וקטורים (שימושי קרקע, גופי מים, דרכים וכבישים). את חלקה השני של הסדנה הקדשנו להתאמת מפה היסטורית סרוקה של האי משנת 1873 לזיהוי גיאוגרפי מדויק. תהליך זה, המכונה Georeferencing, מאפשר לבצע עיגון מרחבי לסוגים שונים של תמונות דיגיטליות (תצלומי אוויר, מפות סרוקות, שרטוטים). לבסוף, הפעלנו שיטות ניתוח בסיסיות על המפה הסופית שיצרנו (אורך, שטח וכו').

בסדנה, שנמשכה ארבע שעות, השתתפו חמישה עשר תלמידים לתארים מתקדמים וחברי סגל מהפקולטות למדעי הרוח והאמנויות. בקישורים המצויים בתחתית פסקה זו תוכלו לעיין במצגות ובחוברות העבודה שחיברנו עבורה. לאור הדרישה הסדנה תועבר שוב גם בסמטר ב' של שנת הלימודים תשפ"ב, והודעה על מועד סופי תועבר בסמוך לתחילת הסמסטר. בינתיים, אנחנו במדור הדרכה וייעץ נשמח לסייע פרטנית לתלמידים וחברי סגל המעוניינים להכיר לעומק את עולם ה-GIS כדי לשלבו במחקרם. כמו כן, מרצים המעוניינים לשלב עבודה עם GIS במסגרת קורסים אותם הם מעבירים מוזמנים לפנות אלינו כדי שניצור עבורם סדנה מותאמת אישית.

חומרי הסדנה:

אתרים ופרוייקטים לדוגמא:

יום עיון | חידושים בשימור מורשת

הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי אירחה את יום העיון "חידושים בשימור מורשת" שנערך בהשתתפות חוקרים מהארץ ומחו"ל ובשיתוף עם מרכז מו"פ המשולש.
יום העיון התמקד בהתפתחות הטכנולוגית המשתלבת בעולם המחקרי של מדעי הרוח.

חן שפירא | עידו אהרון

היוזמה ליום העיון נולדה במפגש שנערך במרכז מו"פ המשולש בין חוקרים וחברי צוות מהספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי. במפגש עלה הנושא של שימור ערכי מורשת תרבותית מקומית, ושל שילוב טכנולוגיות חדשניות המפותחות בנושא כגון: אלגוריתם לזיהוי כתב בכתבי-יד ערבים עתיקים ובניית מודלים ב- 3D של אתרים היסטוריים בארץ. בהמשך למפגש זה, הוחלט לקיים יום עיון ופורסם קול קורא להרצאות בנושאי מחקר הקשורים לשימוש בטכנולוגיות וכלים חדשניים כדוגמת מציאות מדומה וכלים של מדעי הרוח הדיגיטליים (Digital Humanities).

אנו עדים בשנים האחרונות להתפתחותם של אמצעים טכנולוגיים ברחבי העולם ושילובם במחקרים בתחום מדעי הרוח. מטרתו של יום העיון הייתה להציג בפני הקהילה האקדמית (מרצים, חוקרים, סטודנטים וספרנים) מבחר פרויקטים ומחקרים, מהארץ והעולם, המציגים תוצרי מחקר בתחום שימור מורשת ואתרים המשלבים בין מחקר עיוני לצד שימוש באמצעי טכנולוגי והצגתם בתצורתה ויזואלית.

מתוך הרצאתו של מורן נויהוף

במקביל לפרסום הקול הקורא להרצאות, תהליך העבודה סביב יום העיון דרש למידה אודות סוגי המחקר והפרויקטים השונים הקיימים בתחום. בהתאם לכך, איתור ופנייה למרצים מהארץ ומהעולם וכמובן תיאום מול חברי מו"פ המשולש. המרצים שנבחרו לבסוף הציגו מגוון של פרויקטים ונושאי מחקר המעניינים בפני עצמם, ובמקביל מהווים רצף נושאי בין כל ההרצאות. החלק המעניין ביותר ביום העיון, הוא הפוטנציאל המחקרי העצום שנגלה בהרצאות בשילוב של תחומי מחקר ממדעי הרוח עם מדעי המחשב, מערכות מידע גיאוגרפיות ואף ביולוגיה.

המחקרים וההרצאות ביום העיון

במושב הראשון, 'חדשנות במחקר מורשת תרבותית', שימשה פרופ' מירי שפר-מוסנזון כיו"ר. במושב התארחו שלושה מרצים שהציגו דרכים חדשניות לזיהוי וניתוח כתבי-יד. הרצאתו של מורן נויהוף, דוקטורנט לביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, 'פענוח הגנום של מגילות מדבר יהודה' עסקה במחקר בו לקח חלק יחד עם חוקרים ממדעי היהדות וביולוגיה מישראל, שבדיה וארה"ב. במחקר זה הצליחו החוקרים לזהות ולחבר חלקים שונים של המגילות הגנוזות ממערות קומראן ומדבר יהודה באמצעות דגימות DNA.
בהמשך, דיבר ד"ר ראיד סעאבנה המשמש גם כחוקר במרכז מו"פ המשולש. הרצאתו – 'Image Processing, Machine Learning and Historical Document Image Analysis' הציגה כלי לקריאת מכונה עבור כתבי-יד ערבים עתיקים והאפשרויות המתקדמות לניתוח כתבי אלו.
כהמשך לשתי ההרצאות הראשונות, ד"ר עבדולה גאלאדארי (Abdulla Galadari) מאוניברסיטת ח'ליפה, שבאבו-דאבי, הרצה על 'Digital Humanities in the Service of Intertextual Studies between the Qur’an and Biblical Literature'. הרצאה זו עסקה במחקר מתקדם של כתבי-יד, ובשימוש בכלים של מדעי הרוח הדיגיטליים, ובה עבדולה הראה כיצד ניתן לזהות צירופים והטיות מילים המופיעות בקוראן ובמקורות היהודים.

מתוך הרצאתו של פרופ' אייל בן-אליהו

המושב השני, 'טכנולוגיה ומורשת' נפתח בדבריו של היו"ר ד"ר זף סגל שהציג את 'מעבדת מדיה – OmiLab'. ד"ר סיימון יאנג (Simon Young) מחברת lithodomosvr שבאוסטרליה העביר את הרצאתו 'Virtual Reality Models of the Roman City of Jerusalem and Masada' שהייתה הראשונה במושב. סיימון הציג שני פרויקטים של שחזור אתרים היסטוריים באמצעות מציאות מדומה: אתר מצדה ומגדל דוד שבירושלים.
בהמשך ישיר לכך, כרים יחיא, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, הציג את הרצאתו 'שימור דיגיטלי לאתרים היסטוריים, מידול 3D של תחנת רכבת חיג'אז בעמק'. בהרצאה כרים הציג את תהליך העבודה על מידול מבנים היסטוריים הכולל סריקתם באמצעות צילום מרחפן, הזנת הצילומים ונתונים נוספים למערכת RC ולבסוף עיצוב סביבה וירטואלית במציאות מדומה. כל אלו מאפשרים בניית מודלים בתלת-מימד של המבנים.
יום העיון נחתם בהרצאתו המרתקת של פרופ' אייל בן-אליהו מאוניברסיטת חיפה 'אטלס דיגיטאלי ליהודי העולם העתיק (333 לפנה"ס – 640 לספירה)', בה הוצג תהליך העבודה והתוצרים של אטלס דיגיטלי חדש שעולה לאוויר מטעם מעבדת אליהו שבאוניברסיטת חיפה. האטלס מציג באופן ויזואלי את תפוצת יהדות העולם העתיק.

  • כל הרצאות יום העיון ב- Youtube (לצפייה)
  • חוברת התקצירים של יום העיון (הורדה)

יום העיון "חידושים בשימור מורשת" התקיים באופן מקוון בתאריך 23.12.2020.

 

חיפוש קולי והספריות האקדמיות

 חיפוש קולי והספריות האקדמיות

בסרט 'שם הוורד' זכורה הסצנה בה הדמויות הראשיות המגולמות על-ידי שון קונרי וכריסטיאן סלייטר מגלות את מבוך הספרייה במנזר ימי-ביניימי, ומבצעות מחקר בין ספרי הענק הפזורים לכל עבר.
שש מאות שנה אל העתיד, ספרי הענק הפכו למאגרי מידע והשיטוט הפיזי בין המדפים, הספרים והדפים -לחיפוש באינטרנט. אך עדיין החוקר הוא זה שמבצע את מלאכת החיפוש.

האם זה מה שצפוי לנו בעתיד בו טכנולוגית החיפוש והמחקר משתנות?

מה זה חיפוש קולי?

חיפוש קולי הוא טכנולוגיה לזיהוי דיבור המאפשרת למשתמשים לבצע חיפושים דרך פקודות קוליות. בשנים האחרונות, החיפוש הקולי הפך לנגיש יותר וכתוצאה מכך גם שימושי יותר עם השיפור הרב שחל בטכנולוגיות NLP – זיהוי שפה טבעית (Natural Language Processing) המתבצע בעזרת למידת מכונה וכריית מידע – תחומים בבינה מלאכותית. התפוצה הרחבה של מכשירים ניידים ועוזרים חכמים/וירטואלים (virtual/smart assistant) מסייעת גם היא לשיפור הטכנולוגיה.

כך, החיפוש הקולי שהחל את דרכו כאפשרות באפליקציות כדוגמת חיפוש בגוגל, וויז וכדומה, משמש כעת כדרך החיפוש העיקרית בעוזרים החכמים כגון: אלקסה (Alexa) של אמזון, סירי (Siri) מבית אפל וקורטנה (cortana) ילידת מייקרוסופט. עוזרים חכמים אלו מוזנים במידע המגיע מהפלטפורמות האינטרנטיות השונות וממכשירי אינטרנט של הדברים (IoT) שבשימוש יומיומי.

קצת נתונים סטטיסטיים (מקור):

  • על פי נתוני גוגל ואפל היקף החיפוש הקולי בגוגל ובסירי נע בין 25-20 אחוז מכלל החיפושים.
  • עד שנת 2020 כ- 50% מכלל החיפושים יהיו חיפושים קוליים, וכמות זהה תעשה ממכשירים נטולי מסך (רמקולים חכמים וכדומה).
  • השימוש בחיפושים קוליים עלה בין השנים 2016-2008 פי 35.
  • 60% מהמשתמשים בחיפוש קולי החלו לעשות זאת בשנה האחרונה (2017).
  • 72% ממשתמשי העוזרים החכמים טוענים שהעוזרים הם חלק משגרת יומם.

יתרונות

היתרונות של חיפוש קולי ושימוש בעוזרים חכמים ווירטואלים (virtual assistant) רבים וברורים. ראשית, הקלדה. אין בה צורך. האדם הממוצע יכול להקליד כ- 40 מילים בדקה בעוד שבדיבור הקצב נע בין 150-110 מילים בדקה, כך שמתקיים חיסכון בזמן עבור המשתמשים. מעבר לכך, אנשים עם מוגבלות פיזית שאינם מסוגלים להשתמש במקלדת, יכולים כעת לבצע בקלות יחסית פעולות שדרשו בעבר זמן, מאמץ ובקשת עזרה.

נוחות. המשתמשים יכולים בעזרת פקודות קוליות לבצע פעולות שבעבר דרשו מאמץ רב, כגון לקום מהכיסא ולהפעיל את שואב האבק הרובוטי, להתקשר להזמין ארוחת ערב או לבצע משלוח קניות מהסופר. כמו כן, מיומנות דיבור לעומת מיומנות הקלדה מגיעה באופן טבעי ללא צורך בהכשרה או למידה מיוחדים.

יתרון נוסף הוא שמכשירים אלו תורמים לצמצום הפער הדורי. פעולות שיכלו להיתפס כמאיימות עבור אנשים מבוגרים יכולות להתבצע כיום בעזרת בקשה קולית פשוטה, וכך לסייע להנגשת שירותים רבים הזמינים כיום דרך האינטרנט אך רחוקים מלהיות זמינים עבור אלו החוששים מטכנולוגיות חדשות.

על חודו של קול

החיפוש הקולי והעוזרים החכמים על יתרונותיהם הרבים נוצרו על ידי חברות פרטיות בהתאם לאסטרטגיה המסחרית שלהן. באופן זה, אלקסה משמשת לרכישות דרך אמזון, סירי משמשת לרכישת מוצרים ושירותים מאפל וגוגל כמובן מבקשים לאסוף מידע נוסף על המשתמשים לטובת התאמת פרסומות. כמו כן, ההתאמה לממשק הקולי מובילה לכך שמתוך תוצאות החיפוש לרוב תושמע באוזני המשתמש התוצאה הראשונה בלבד התואמת את אלגוריתם החיפוש. זאת בהשוואה לדף התוצאות במנועי החיפוש הקיימים היום, המציגים את עשר התוצאות הראשונות שעולות.

אילו השלכות יכולות להיות להצגת התוצאה הראשונה בלבד?
אם לדוגמה אתם נעזרים בקורטנה לבצע הזמנות לחופשה הקרובה באיטליה ומבקשים לשכור רכב – האם הרכב יוזמן מ- Avis או מ- Sixt? אולי בכלל מחברה מקומית? בחירת התוצאה הראשונה כברירת מחדל בעצם מנטרלת את אפשרות הבחירה מהמשתמש עצמו, ומעניקה אותה למייקרוסופט לפי האינטרס הכלכלי שלה שהוא לא תמיד תואם את רצון המשתמשים.

על כן נשאלת השאלה – האם שירות זה מתאים לשימוש בספרייה אקדמית כמנוע חיפוש ועוזר אישי?

נא לשמור על השקט

כדי לענות על כך, תחילה יש להכיר את צרכי קהל המשתמשים.

בספרייה האקדמית צרכי המשתמשים מגוונים ומשתנים כשמדובר בצוות הספרייה, בסטודנטים וחוקרים וכן בין תחומי הלימוד והמחקר השונים. לדוגמה, סטודנט הלומד ספרות ופילוסופיה לתואר ראשון יכול להתעניין במטלות שבועיות להגשה, קריאת חומרי לימוד המוצגים על ידי המרצה (ולרוב מועלים ל- Moodle) ואיתור ספרים ומאמרים עבור עבודות סמינר ורפראטים. לעומתו, חוקר מתחומי ההנדסה יכול להתעניין בסקירה של חומרים אקדמיים ומקצועיים חדשים או אפילו במציאת פטנטים רשומים.

שימושים אלה מתקיימים בעולם אקדמי משתנה הדורש פרסונליזציה לשירותים כגון קורסים מתוקשבים, גישה מרחוק למאגרי מידע, תוכנות לניהול ביבליוגרפיה ותוכנות שונות המדברות אחת עם השנייה.

מה יהיה העתיד של טכנולוגיות אלו?

תוצאה עתידית אפשרית, היא התכנסות של כלל השירותים האקדמיים והספרייתיים לגורם אחד המסוגל לסייע בלימוד ובמחקר יחדיו. התכנסות דומה של טכנולוגיות ראינו בטלפון החכם בו: הטלפון, המצלמה, המחשב, ה-GPS ומכשירים ושירותים נוספים חוברו למכשיר "חכם" אחד.
ניצנים לחיבור שכזה ניתן למצוא במערכת Leganto של אקסליבריס, בה ניתן ליצור רשימות קריאה לקורסים עם קישור לעלמא ולפרימו – באופן היוצר שילוב אקדמי-שירותי בין המרצים, הסטודנטים והספריות. כבר היום, חברה בשם ConverSight.ai פיתחה מוצר בשם Libro המאפשר לאלקסה להתממשק עם קטלוג הספרייה ועל ידי כך לבצע בו חיפושים בסיסיים בשפה טבעית.

כעת כשכל אלו מחוברים, הדרך לעבודה ישירה של הסטודנט או החוקר למול מערכת חיפוש וניהול מחקר אקדמי משולבת הופכת לקצרה יותר. בואו נדמיין לרגע שאקסליבריס מפתחת מערכת משולבת, מן עוזר חכם שכזה ונקרא לו בשם – 'אֶקסל'.

עד כמה רחוקה המציאות בה סטודנט מבקש מהעוזר החכם: "אקסל, הגש את מטלה 3 בקורס 'אמנות הנאום והשכנוע ביוון וברומא', המשך להשמיע את יחידה ארבע ופתח את המאמרים לקריאה לשיעור הבא".
עד כמה רחוק המקרה בו חוקרת מבקשת מהמערכת את הבקשה הבאה: "אקסל, הציג לי את המאמר של בן ג'ייקובס על אתיקה באינטרנט משנת 2017. לאחר מכן הכן רשימת תזות באנגלית בנושא ICT ופילוסופיה מחצי השנה האחרונה".

עכשיו דמיינו את האפשרויות כאשר גוגל, על כל יכולותיה, תפתח מערכת שכזו.

בסרט 'היא' (Her) מ- 2013 חואקין פיניקס התאהב בעוזרת הדיגיטלית שלו סמנתה, שלטענתו מכירה אותו טוב יותר מכולם…

אתגרים ויתרונות

עוזר חכם שיעניק לחוקרים והסטודנטים את כל שירותי הספרייה והאקדמיה אותם הם מבקשים, נשמע כמו פתרון אידיאלי עבור אוכלוסיות אלו. אם הדבר יצא אל הפועל, ניתן להניח שכמות הכניסות לספריות והביקוש לשירותי היעץ יפחת. מצב זה, יכול להוות אתגר עצום עבור הספריות שירידה בכמות המבקרים עלולה לגרור אחריה צמצום בתקציבים ובכוח האדם.

אז להתחיל לחפש עבודה חדשה?

רעיון 'הספרייה כמקום' מהווה כבר היום פתרון מסוים לירידה בכמות המבקרים בספריות. יצירת אזורי למידה משותפים, הוספת מחשבים ושירותים שאינם קשורים לשימושים המסורתיים של הספרייה. כל אלו נותנים ערך מוסף לספרייה, ומושכים קהל שמרחב למידה שקט או קבוצתי אינו בהישג ידם. כמו כן, הספרייה כמוסד יכולה לנצל חללי עבודה וגיוס תרומות לצורך יצירת מרחבי למידה ומחקר חדשניים כגון חדרי מציאות מדומה ורבודה (VR, AR). פתרון זה יכול להועיל עבור חוקרים המתקשים באיתור מרחב לביצוע מחקר ומציאת מימון להקמתו.

יתרון מובהק נוסף שיש לספריות על פני עוזרים חכמים למיניהם הוא כמובן הגורם האנושי. ישנו פרדוקס מסוים בו עקב הצפת המידע- ככל שיש יותר פריטים שזמינים אלקטרונית, כך קשה יותר למצוא את המידע הרלוונטי. מענה אנושי ומקצועי יכול לסייע רבות במקרים אלו בהבנת הבעיה ופתרונה. חשיבות נוספת נובעת מכך שטכנולוגיות מידע אלו מאפשרות לנו לבצע פעולות רבות בפשטות יחסית, אך במחיר של התרחקות חברתית. ניתן לראות זאת כמובן בטלפונים החכמים המאפשרים גישה לעולם ומלואו אך מצמצמים קירבה אישית. במקרה של מחקר אקדמי, הקשר הבין-אישי חשוב לצורכי העשרה, החלפת רעיונות והשאת עצה באופן בלתי אמצעי – והספרייה יכולה להוות מקום לחיבור שכזה בין חוקרים וסטודנטים.

נראה שקשה יהיה להתחמק מהשינוי הטכנולוגי העתיד לעבור על העולם האקדמי והספריות בכללותו. אך יכול להיות שעם התאמה נכונה של הספריות לקהל המשתמשים שלהן ניתן יהיה לשפר את השירות לאין ערוך ולהמשיך ולתמוך במחקר בעולם משתנה.

יום עיון  – Information and Innovation, הספרייה למדעי החיים והרפואה, אוניברסיטת תל אביב, 15.11.18

יום העיון השנתי לקהילת המידענים הרפואיים, התקיים השנה בסימן חדשנות ויצירתיות בתחומי הפיתוח, היישום וההנגשה של המידע הרפואי עבור קהלי יעד שונים:  רופאים, חוקרים, מידענים יזמים וכמובן צרכנים.

יום העיון כלל שש הרצאות מרתקות מכל קצות הקשת של העוסקים בתחום החדשנות הרפואית, אשר נתנו לבאי הכנס טעימה קטנה בדבר הנעשה בחזית המחקר וקידום הטכנולוגיה הרפואית בישראל. מנהלי מרכזי מידע וחדשנות בבתי החולים הציגו תהליכי קידום המצאות ורעיונות רפואיים, מהרעיון אל הפועל. יזמים הציגו תהליכי פיתוח אפליקציות ניהול רפואי ומאגרי מידע לשימושם של רופאים וחולים כאחד. חוקרים הציגו התפתחויות וחדשנות בכלים לניתוח מידע רפואי הן עבור רופאים וחוקרים והן עבור צרכנים וחולים.

יום העיון נפתח בסקירה קצרה מאת ד"ר משה שמש, מנהל הספרייה הרפואית במרכז הרפואי ע"ש רבין  קמפוס בילינסון, על מרכז החדשנות שהוקדם זה מכבר בספריית בית החולים. המרכז משמש חממה לקידום ופיתוח רעיונות בתחום החדשנות בתהליך המבוסס על שני שלבים: בשלב הראשון רופאים, חוקרים ויזמים מתכנסים יחד ל"סיעור מוחין", אשר נועד לעודד תהליכי חשיבה ופיתוח בסביבה תומכת ואידיאלית. בשלב השני, ניתן להוציא את הרעיון אל הפועל על ידי בניית אב-טיפוס ראשוני שלו. ד"ר שמש שם דגש על חשיבותה של הספרייה כחלל רעיוני ופרקטי לקידום תהליכי יזמות וחדשנות, הכולל בקרבו הון אנושי, מידע מודפס ודיגיטלי וכלים להוצאת פרויקטים לפועל.

דר' משה שמש

לאחר מכן שמענו את הרצאתה המרתקת של פרופ' טליה מירון שץ, "על צרכני בריאות בעולם הדיגיטלי". פרופ' שץ סקרה את היתרונות הרבים הטמונים בעזרים דיגיטליים לשמירה על בריאות ועל אורח חיים בריא. לדוגמא: יכולת ניטור ופיקוח עצמי על מחלות כרוניות המצילה חיים ובמקביל חוסכת למערכות הבריאות מיליוני שקלים בשנה. אולם, קיימים חסמים תלויי גיל, נגישות, שפה ופחד מפני טכנולוגיה המונעים מצרכנים פוטנציאליים רבים להשתמש בה. פרופ' מירון שץ הדגישה את הצורך האקוטי בהבנת הפסיכולוגיה של קהל היעד, רופאים וצרכני בריאות כאחד, בעת תהליך עיצוב טכנולוגיה חדשה לשימוש.

פרופ' טליה מירון שץ

ההרצאה הבאה ניתנה על ידי דר' מיכל חורב, מהמעבדה ללמידה חישובית לתחום הבריאות ומדעי החיים בחברת IBM. דר' חורב הדגימה כיצד למידה חישובית על ידי טכנולוגיה מפותחת,  AI – Artificial Intelligence, יכולה לעזור לגורם האנושי להבין, לנתח ולחזות הסתברויות סטטיסטיות, בעידן בו כמות הידע הקיים מתנגשת עם היכולת האנושית להתמודד עמה. למידה חישובית מנפיקה מודלים של חיזוי אשר יכולים לעזור לרופאים לשנות את דרך פעולתם ובמקרים רבים, להציל חיים.

דר' מיכל חורב

פרופ' נועם שומרון, מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, חתם את החלק הראשון של הכנס בהרצאתו: "על מידע רפואי וטכנולוגיות מתקדמות בשירות המדע". פרופ' שומרון הינו חוקר ביטוי ובקרת גנים. הרצאתו סקרה את ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה בעשורים האחרונים בתחום פיצוח הגנום האנושי. חלקה הראשון של ההרצאה כלל הסבר קצר אך מקיף על מבנה התא, תפקיד ה – DNA ומנגנוני הפעולה של ה RNA  בשכפול התא. לאחר מכן הציג פרופ' שומרון את ההתפתחות בטכנולוגיה המאפשרת כיום את קריאת הגנום האנושי, עבור כל אחד ואחד מאתנו. טכנולוגיה זו כמובן טומנת בחובה אינספור יתרונות אשר יאפשרו לנו יכולת מעקב, חיזוי וריפוי של מחלות שמקורן בשינויים גנטיים.

פרופ' נועם שומרון

חלקו השני של יום העיון נפתח בהרצאתה של גב' דורין ברבי, מנהלת מרכז ההמצאות והחדשנות הרפואית במרכז הרפואי רמב"ם. גב' ברבי סקרה את התהליך המרתק של הפיכת רעיון להמצאה תוך שימת דגש על  היבטיו השונים של התהליך מבחינה משפטית, כלכלית, בין לאומית וחברתית. המרכז הרפואי רמב"ם עושה כבר היום שימוש במדפסת תלת- ממד להוצאות רעיונות אל הפועל וחלק מהמוצרים אף משווקים באופן פרטי, בשלב זה מחוץ לגבולות ישראל (בעיקר עזרים אורתופדיים).

גב' דורין ברבי

את יום העיון חתמה הרצאתו של ד"ר אורן פירסט, מייסד שותף בחברת Medivizor  אשר הציג את פעילותה של החברה בהנגשת מידע רפואי לחולים במחלות קשות. ד"ר פירסט הדגיש את החשיבות שבהתאמת מידע מדויק וספציפי לכל חולה וחולה, על מנת להציג את אפשרויות הריפוי הטובות ביותר העומדות בפניו. כך לדוגמא, חולה בסרטן מסוג X יוכל לפנות לאתר החברה, לספק את כל המידע הקליני שיש בידיו ולקבל משוב הכולל: הסבר כללי על המחלה, הסבר על המקרה האישי שלו, סקירת הטיפולים ודרכי הטיפול המומלצות ולבסוף, רשימת המחקרים והניסויים התרופתיים התואמים את מצבו הנערכים ברחבי העולם.
דר' אורן פירסט

תודה רבה למשתתפים שהגיעו ולמרצים.

רשמה: שירי בירנבוים.

 

מדעי הרוח הדיגיטליים (DH) בספרייה – מדריך מעשי

רשימה שניה

קבוצת העבודה העוסקת בDH ובמורשת דיגיטלית במסגרת האיגוד האירופאי של ספריות המחקר (LIBER) מהווה חלק מהותי בהגשמת חזונו של האיגוד לקידום אוריינות מידע, כלים ושירותים דיגיטליים. כחלק מהמאמץ להנגיש את התחום לספריות המחקר יוצרת הקבוצה סדרה של רשימות קריאה עדכניות ומפורטות לשימושם של ספרנים המעוניינים לקדם את הנושא. רשימת הקריאה המומלצת הראשונה, אותה סקרתי בפוסט קודם, התמקדה במדיניות. הרשימה השנייה עוסקת בשיתופי פעולה בין הספריות לקהילות המחקר.

התפתחותם המתמשכת של מדעי הרוח הדיגיטליים מביאה עמה שינוי בתפקידם של ספרני מדעי הרוח והספריות האקדמיות בתחום. הכותבים מדגישים ששיתוף פעולה יעיל ואיכותי בין חוקרים מהתחום לספריות ולספרנים הוא תנאי בסיסי למיצוי האפשרויות החדשות שDH פותחים בפני האקדמיה. אולם יצירת שיתוף פעולה כזה אינה פשוטה. כיצד יוכלו הספריות לאתר את החוקרים בתחום? ואיך ידאגו הספריות לכך שהחוקרים הרלוונטיים יגיעו אליהן ויהיו מודעים לפעילותן? מהי הדרך הטובה ביותר לטפח ולשמר את הקשרים הללו?

  1. The Digital in the Humanities: An Interview with Bethany Nowviskie

בראיון זה נטען ששדות הידע של מדעי המידע והספרנות נושאים בחובם תועלת רבה למדעי הרוח הדיגיטליים. ואכן, תפקידן המקצועי של הספריות כמארגנות, אוצרות ומנגישות מידע באמצעות כלים ואסטרטגיות כגון דיגיטציה, יצירת מטאדאטה עשיר, כלי גילוי וויזואליזציות הופך אותן למהותיות עבור החוקרים בתחום. תפקידים אלו הם היוצרים ומבססים את הקשר בין הספריות לחוקרים בעידן הדיגיטלי והנותנים משנה תוקף לחשיבותן של הספריות כשותפות למחקר.

  1. Communicating New Library Roles to Enable Digital Scholarship: A Review Article, John Cox

מאמר זה עומד על חשיבותה של הטרמינולוגיה שבה משתמשות הספריות בעידן הדיגיטלי. יש להקדיש מחשבה רבה לבחירת אוצר המילים ואופן הצגת הספרייה, החל מבחירת שמות התפקידים או קבוצות העבודה ועד לכתיבת המדיניות והחזון המוסדי. בראש ובראשונה כדאי שהספרייה תציג את עצמה כשותפה בתהליך המחקר, ולא כנותנת שירותים או כגוף תומך מחקר. בכדי למצב את עצמן כגוף מרכזי במחקר הדיגיטלי על הספריות לאמץ אסטרטגיית שיווק ותקשורת מוקפדת, שתיצור תפיסה חדשה של תפקידן. הספריות צריכות להציג את עצמן כגוף חדשני שאינו חושש מהתנסויות חדשות ומטכנולוגיות מתקדמות ולשדר תחושה של ביטחון ומקצועיות.

  1. No Half Measures: Overcoming Common Challenges to Doing Digital Humanities in the Library, Miriam Posner

Digital Humanities in the Library isn’t a Service, Trevor Munoz

גם שני המאמרים הללו מדגישים את חשיבותה של השפה. מחקרים ב DH  דורשים מהספרייה למלא תפקיד של שותפה במחקר, ולא של תמיכה או מתן שירות. המאמרים מציגים אתגרים והזדמנויות העומדים בפני ספריה העוסקת ב DH ומנתחים גורמים נפוצים להצלחה או לכישלון. אחת המסקנות המרכזיות היא שתמיכה מוסדית, לצד פתיחות לשיטות עבודה ומודלים חדשים הם גורמים מהותיים להצלחה.

  1. Evolving in Common: Creating Mutually Supportive Relationships Between Libraries and the Digital Humanities, Micah Vandegrift & Stewart Varner

מאמר זה שב ומדגיש את הצורך ביצירת שיתוף פעולה פורה, מתמשך ויעיל בין הספרייה לחוקרי DH . על הספרייה לפעול כשותף שווה במערכת היחסים הזו, ולא לחשוש להציג ולשווק את עצמה ככזו. חללי הספרייה גם הם מהווים גורם מהותי בבניית מערכת היחסים, משום שהם זמינים, גמישים ומאפשרים מגוון פעילויות ומפגשים רלוונטיים.

  1. Building Capacity for Digital Humanities, ECAR Working Group

נייר עמדה זה ממפה קטגוריות להערכת מוכנותם של מוסדות לDH ומציע דרכים אפקטיביות להתקדמות. הכותבים סוקרים גישות שונות לשיתוף פעולה ומדגישים את החשיבות של ההקשר המקומי, המתבטא במשאבים הזמינים, בסביבת המחקר הקיימת ובמטרות האסטרטגיות שהמוסד מגדיר לעצמו. כשלב ראשון בבניית האסטרטגיה הספרייתית מומלץ לבצע סקר הערכת צרכים בקרב החוקרים הרלוונטיים.

  1. Research Libraries & Digital Humanities Tools, RLUK

דוח זה מציג סקר שנערך בספריות המחקר בבריטניה וממפה מגוון רחב של מודלים וגישות ליצירת, ארכוב, אצירה ושימור של כלים למחקר בDH. הסקר מחזק מסקנות שהובאו במחקרים אחרים הנסקרים ברשימה זו, ובראש בראשונה את הדגש על חשיבות ההקשר המקומי ואת החשיבות הסמנטית והמהותית של המעבר ממתן שירות לתפקיד של שותף פעיל ומהותי במחקר.

  1. Digital Humanities In the Library / Of the Library, Caitlin Christian-Lamb, Sarah Potvin & Thomas Padilla

האתר המוקדש לDH מטעם איגוד ספריות המחקר האמריקאי (ACRL) הקדיש פוסט ובו קישורים רבים לבחינת נושא שיתוף הפעולה במחקר. אחד המאמרים שואל האם ספרני DH צריכים לפעול בתוך הספרייה, ובוחן כיצד מודלים של עבודת ספרן המוטמעת בפקולטה עצמה יכולים לסייע במיצוב הספרנים כשותפים אקטיביים במחקר. מאמר אחר מתרכז בחשיבות שבהפצת שירותי ומיומנויות הספרייה בקרב החוקרים, במיוחד בהקשר למטאדאטה, המהווה את לב ליבו של כל פרויקט DH .

  1. The Reciprocal Benefits of Library Researcher-in-Residence Programs, Virginia Wilson

מאמר זה טוען כי קידום מחקרים המתבצעים בספרייה עצמה ובחסותה יעצימו את התרבות הארגונית-מחקרית של הספרייה ויטמיעו דפוסים של שיתוף בין הספרייה לחוקרים.

  1. Digital Humanities: What Can Libraries Offer? Shun Han Rebekah Wong

מחקר כמותי הבודק את שמות מחברי מאמרים בDH  ודרכם את מעורבות הספרייה בשדה המחקרי. הכותבת מציגה את הספריות כמהותיות למיצוי הפוטנציאל של מחקר DH, אך גם מכירה במורכבות של יצירת שיתופי פעולה ובאתגרים המאפיינים אותם.

  1. Special Report: Digital Humanities in Libraries, Stewart Varner and Patricia Hswe

סקר זה, שנערך ב2016, משקף חוסר וודאות ביחס לדרך שבה על הספריות להשתלב בפעילות הגוברת בשדה הDH. הספריות שנסקרו הדגישו שוב ושוב את חשיבותה של גישה מעורבת, זמישה ורספונסיבית המתעלת את חוזקותיה הקיימות של הספרייה לטובת יצירת שיתופי פעולה וקידום המחקר בתחום.

  1. The Research Librarian of the Future: Data Scientist and Co-investigator

מאמר זה מטעם הLondon School of Economics בוחן את התפקידים החדשים של הספרנים וההזדמנויות העומדות בפניהם. מתן מענה על דרישות מחקריות חדשות (לדוגמא, טיפול במטאדאטה) יצירת שיתופי פעולה – על הספרנים לבדוק באופן אקטיבי מהם החוסרים בידע של החוקרים וכיצד החוזקות של הספרייה עשויות לסייע בגישור עליהם. לצורך כך יש לשים דגש על גישה אסטרטגית ועל הנעת הצוות להכשיר את עצמו בנושאים אלו ולשדרג את יכולותיו.

מעניין לשים לב לכך שנושאים דומים חוזרים בכל הספרות הנכתבת על הנושא. המיומנויות המקצועיות האצורות בספריות מהותיות למחקר בDH, ולכן התחום טומן בחובו פוטנציאל גדול לצמיחה והתפתחות. ניסוח מחדש של תפקידים ומטרות יעזור לשווק אותם כרלוונטיים לחוקרים בתחום; שיתוף פעולה אסטרטגי תוך מוכנות להקצאת משאבים הם גורמים מהותיים בהגשמת הפוטנציאל הזה.DH  הוא כבר לא תחום חדש, אבל עדיין יוצא דופן מבחינת האתגרים וההזדמנויות שהוא מעמיד בפני הספריות. הספריות צריכות להיות זמישות ופתוחות לשינוי, ניסוי וטעייה בכדי להצליח ביצירת שיתופי פעולה פוריים.

שתי רשימות קריאה נוספות כוללות מחקרים ומאמרים רבים בתחום –

הפוסט הבא שלי יסקור את רשימת הקריאה המומלצת השלישית העוסקת בבניית וטיפוח כישורים ומיומנויות ספרניות-מקצועיות רלוונטיות לDH.

מדעי הרוח הדיגיטליים (DH) בספרייה – מדריך מעשי

 

האיגוד האירופאי של ספריות המחקר (LIBER) מייצג יותר מ400 ספריות לאומיות, ספריות אוניברסיטאיות וספריות מכוני מחקר ומטרתו היא ליצור תשתית משותפת שתאפשר קיום מחקר אקדמי באיכות שתעמוד בסטנדרטים גלובליים. כדי לקדם את מטרתו זו האיגוד יוצר שיתופי פעולה עם ארגונים בעלי סדר יום דומה באירופה ובעולם כולו. הנושאים העיקריים אותם מבקש האיגוד לקדם בשנים הקרובות מפורטים במסמך האסטרטגיה שלו לשנים 2018-2022, ובהם – רפורמה בנושא של זכויות יוצרים, מדעי הרוח הדיגיטליים, פרסום בגישה פתוחה, מדדים לאיכות הפרסום האקדמי וארגון, שיתוף ואחזור מתקדמים של נתוני מחקר. כדי להוציא את האסטרטגיה לפועל מקיים האיגוד ועדות וקבוצות עבודה ומקדם פרויקטים בינלאומיים.

במסגרת זו הוקמה קבוצת עבודה המוקדשת למדעי הרוח הדיגיטליים ולמורשת דיגיטלית, המהווה חלק מרכזי בהגשמת חזונו של האיגוד לקידום אוריינות מידע, כלים ושירותים בממד זה. מטרתה של הקבוצה היא לזהות שירותים ספרייתיים התומכים במחקר מבוסס DH, ליצור רשימה של תנאי בסיס שיאפשרו לספריות ולספרנים להציע את השירותים הללו ולדאוג לקידומם. לצורך זה נוצרו צוותי עבודה המוקדשים לנושאים הבאים – חיזוק כישורי הספרנים בתחום הDH; יצירת קשרים ושיתופי פעולה בין ספריות וקהילות המחקר; תפקידן של הספריות ביחס לDH  והעלאת המודעות לכך בספריות אקדמיות; זיהוי וביסוס מדיניות ביחס לDH. הקבוצה כולה עובדת בשיתוף פעולה מלא עם תשתיות מחקר דיגיטליות אירופאיות כגון DARIAH ו CLARIN, בהן מוקמים צוותים מקבילים. הקבוצות מעולם המחקר ומעולם הספריות מקיימות ביניהן חילופי חברים ובכך מאפשרות סיעור מוחות ועבודה משותפת צמודה.

כחלק מהמאמץ להנגיש את התחום לספריות המחקר יוצרת קבוצת העבודה המוקדשת לDH סדרה של רשימות קריאה עדכניות ומפורטות לשימושם של ספרנים המעוניינים לקדם את הנושא. בשנים האחרונות ניתן לזהות מגמה גוברת של התעניינות מחקרית בתחום ובהתאם לכך מספר הפרסומים הולך וגדל. רבים מהכותבים והחוקרים מאמצים שיטות חדשות של תקשורת אקדמית, ולכן ניתן למצוא חומר רב בנושא ברשת – לדוגמא בבלוגים, או בפרסום בפלטפורמות שיתופיות (כגון GitHub). בנוסף, בשנים האחרונות נכתב הרבה על הנושא בעיתונות הפופולרית, במאמרי דעה וכדומה. ממשלות, קרנות ומוסדות אקדמיים תרמו אף הם לגוף המידע הגדל על DH בפרסמם דוחות ומדריכים לתמיכה בתחום.

רשימת הקריאה המומלצת הראשונה מתמקדת במדיניות. האם יש (או אמור להיות) קשר בין הספריות האקדמיות למחקר DH? מדוע על הספריות להתעניין בתחום ולנסות לקדם אותו? וכיצד הן יכולות לעשות זאת, ברמה היומיומית? המקורות הנכללים ברשימה הזו מתמקדים בשאלות הבסיסיות הללו.

  1. There Is No Such Thing as ‘the Digital Humanities’, Eric Weiskott

מאמר זה טוען כי השורש של רוב המחלוקות סביב DH נטוע במשבר מדעי הרוח, בעוד הביקורות הנשמעות נגד התחום בעצם מבוססות על תפיסה מוטעית שלו. השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית במחקר מאיים על מהות מדעי הרוח ממש כמו שימוש בטכנולוגיות אנלוגיות. אלו ואלו הם רק כלים, יעילים יותר או פחות בהתאם להקשר, המשמשים את החוקר במאמץ לענות על שאלת המחקר שלו.

  1. De-Centering and Recentering Digital Scholarship, Office of Digital Research and Scholarship at Florida State University

נייר עמדה זה מדגיש את השינוי החיובי בפרקטיקה האקדמית כתוצאה ממחקר דיגיטלי. המסמך קושר בין מחקר דיגיטלי לבין מקומה של הספרייה האקדמית ובודק כיצד תפקידי הספריות והספרנים משתנים אף הם כתוצאה ממגמות אלו.

  1. Special Report: Digital Humanities in Libraries, Stewart Varner and Patricia Hswe

מסמך הדן בהשפעת DH על תפקידי הספריות האקדמיות בארצות הברית. מסקנה עיקרית הנובעת ממנו היא כי ספרייה המבקשת לתמוך בDH  חייבת להפוך להיות שותף מהותי במחקר ולא רק ספקית שירותים.

  1. Skunks in the Library: a Path to Production for Scholarly R&D, Bethany Nowviskie

מאמר זה מתרכז באחריותה הבסיסית של הספרייה לשנות את תפקידה ולהפוך לשותף משמעותי במחקר. המחברת מתארת את מעבדת החוקרים שהוקמה בספריית אוניברסיטת וירג'יניה, את צורת הארגון שלה ואת פעילויותיה. המעבדה היא ישות עצמאית המוקדשת למחקר ופיתוח והצוות שלה מורכב מספרנים המתפקדים כסוכני ידע העוזרים בתיווך התוצר האקדמי לעולם.

מספר פרסומים ארוכים ומפורטים יותר מספקים קווים מנחים פרקטיים ליישום תמיכת DH  בספריות אקדמיות, בהתבסס על הניסיון שנצבר בנושא בעשור האחרון.

  1. (SPEC Kit 350: Supporting Digital Scholarship (2016 – דוח של ארגון ספריות המחקר.
  2. Building Capacity for Digital Humanities. A Framework for Institutional Planning (2017– פרסום של ECAR, ארגון המוקדש לחקר תפקיד הIT  במוסדות ההשכלה הגבוהה.
  3. The role of Research Libraries in the creation, archiving, curation, and preservation of tools for the Digital Humanities (2017) – דוח של ארגון ספריות המחקר בבריטניה.

הפוסט הבא שלי יסקור את רשימת הקריאה המומלצת השנייה העוסקת ביצירת, טיפוח ושימור שיתופי פעולה בין ספריות המחקר לקהילות האקדמיות.

"סמלים ואמבלמות" (Symbola et emblemata)

אנו שמחים לבשר על תרומה ייחודית וחשובה שהתקבלה לאחרונה, לאוסף הרברט כהן לספרים נדירים בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי.
הספר, Symbola et emblemata (סמלים ואמבלמות), מאת יוהכים קמרריוס, (1534-1598 Joachim Camerarius), נתרם ע"י גב׳ אירנה היימן, מעיזבונו של בעלה המנוח וולטר היימן מציריך. התרומה התאפשרה בזכות תיווכה ועזרתה של גב' תמי מנור פרידמן שטיפלה בעיזבון ויזמה את הקשר עם אוניברסיטת תל אביב, של ד"ר תמר צ'ולקמן מהחוג לתולדות האמנות (חוקרת אמבלמות), ושל תמר אברמסון מלגאית ותלמידת תואר שני בחוג לתולדות האמנות שיצרה את הקשר הראשוני בין הצדדים.

ל"סמלים ואמבלמות" היתה השפעה עצומה החל עם פרסומו הראשון (1590-1598) והספר זכה ליותר משבע הוצאות ותרגומים.
העותק שנתרם לספריה – השלם ביותר המוכר, במצב השתמרות מעולה וללא כל פגם! – הוא המהדורה של מיינץ משנת 1668. אין כל ספק בחשיבותו של הספר ללימודי אמבלמות (שילוב בין תמונה וטקסט שמגלמים יחד מסר פוליטי, דתי, חברתי ו/או תרבותי), מחשבה אינטלקטואלית, התפתחות מדעי הטבע, כמו גם למחקר האמנות, הספרות והמחקר ההיסטורי והמדיני של גרמניה.
מחבר הספר, יוהכים קמרריוס, היה רופא ובוטניסט מנירנברג ובנו הבכור של ההומניסט הצפוני החשוב ביותר אחרי ארסמוס מרוטרדם: יוהכים קמרריוס האב (1500-1574).
הספר הייחודי הזה, שיצא לאור לראשונה בין השנים 1598-1590הפך עד מהרה, בזכות ההוצאות והתרגומים הרבים שלו שתרמו לתפוצתו העצומה, לרב מכר של הזמן ההוא ולאחד הכתבים החשובים והמשפיעים ביותר בתקופתו.

קמרריוס משלב בספרו בין מדעי הטבע לסוגה האמבלמטית, ובכך ייחודו. הספר, מעין "קטלוג של הטבע" מכיל כ-400 אמבלמות, דרכן מציג המחבר את תמונת הידע והפרשנות של הטבע, כפי שהובן במאה ה-16 ובחלוקה לארבעה חלקים (centuriae): (1) על הצמחים/ (2) על ההולכים על ארבע/ (3) על ציפורים ובעלי חיים אחרים החיים באוויר/ (4) על יצורים ימיים, לטאות, צפרדעים ושבלולים.
החלוקה לסוגים השונים מציגה מחד, חקירה שיטתית של הטבע ומאידך, קונטמפלציה מורליסטית על הבריאה של האל ("ספר הטבע"). בטקסט המלווה את האמבלמות, קמרריוס פורס את הידע הזאולוגי הנשען בין היתר על טקסטים עתיקים של אריסטו, אפלטון, פליניוס ואחרים, לצד מוסר השכל מורליסטי ופירושים אמבלמטיים שונים. הוא מזמין את הקורא להתייחס לטבע כאוסף עשיר של אמבלמות שהבורא יצר עבור האנושות. התפקיד הניתן אם כן לקורא, הוא לפרש את האמבלמות כעדות לכוח הבריאה והיצירה של האל.
אוצר נדיר זה, הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה אמנותית – עומד לרשות חוקרי האוניברסיטה וניתן לצפות בו בתיאום מראש, באוסף הספרים הנדירים בקומת האוספים, בספרייה המרכזית.

גירסה דיגיטלית של הספר>>

המידע באדיבות ד"ר תמר צ'ולקמן, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב.

מדעי הרוח הדיגיטליים – יום עיון ראשון בספרייה המרכזית

 

עם תחילת שנת הלימודים חנכנו בקומת הגלריה את "הספרייה הדיגיטלית" – מרחב למידה חדש ובו חללי למידה והוראה מגוונים, המצויידים בעזרים טכניים מתקדמים. פתיחת המתחם החדש משתלבת בחזון הכולל שלנו, הרואה את הספרייה כגורם מרכזי בהפצת אוריינות מידע, בתמיכה במחקר ובהוראה ובהנגשת מידע איכותי לקהל המשתמשים האוניברסיטאי. ככזו, הספרייה מחוייבת גם לקידום כלים טכנולוגיים בהוראה ובמחקר, אליהם נהוג להתייחס כאל "מדעי הרוח הדיגיטליים".

ברוח זו קיימנו ביום שני ה27.11 יום עיון קצר בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים תוך התמקדות במאגר מידע חדש שהספרייה רכשה עבור קהילת האוניבברסיטה – Eighteen Century Collections Online. כריס יוטון מחברת גייל, המו"לים של המאגר ושל מאגרים נוספים הקיימים באוסף הספרייה, דיבר על החומרים הכלולים במאגרים שרכשנו והציג דוגמאות לחיפושים מושכלים. הוא הרחיב בדבריו גם על כלים מעולם מדעי הרוח הדיגיטליים המוטמעים במאגרים, כגון תצוגות אינפוגרפיקה של מעקב אחר שכיחות מילים, יצירת ענני מונחים, OCR וכדומה. כדי להמחיש את השימוש המעשי בכלים אלו, כריס הציג מחקרים שנעשו בעזרת המאגרים השונים של החברה מתוך גישה של מדעי הרוח הדיגיטליים. כלים אלו אפשרו, למשל, לבצע השוואות סגנוניות בין מחזותיו של שייקספיר למחזותיו של מארלו, וזאת על מנת להכריע לגבי זהות המחבר של כתבים נתונים בספק. חוקרת אחרת מיפתה התכתבויות דיפלומטיות מתקופת הנרי השמיני וכך הצליח לזהות "מרגלים" מתוך רשת הקשרים וסגנון הכתיבה שלהם. מחקר מלהיב המתבצע בימים אלו מוקדש ל"חילוץ" שירה שהתפרסמה אך ורק בכתבי עת ולכן לא הייתה ידועה או נגישה לחוקרים בני זמננו.

פרופ' איימי סינגר מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה הציגה את הנושא מנקודת המבט של החוקר המבקש לנצל כלים דיגיטליים בעבודתו. היא דיברה על הפער הלא מתועד בין הממצאים הראשוניים העומדים בבסיס המחקר לבין התוצר – ספר או מאמר. האם יש דרך לתעד את תהליך העבודה, לשתף את תוצרי המשנה שלו או לעבוד בצורה שיתופית? זו נקודה מעניינת וחשובה לה ניתן יהיה, אולי, למצוא פתרונות תוך שימוש בכלים מעולם מדעי הרוח הדיגיטליים. פרופ' סינגר הציגה את הפרוייקט המקוון בו היא מעורבת יחד עם קבוצה של חוקרים נוספים – Open Ottoman. זהו פורטל המאגד מקורות (בעיקר דיגיטליים) ללימוד העולם העות'מני, הדרכה לשימוש בהם ושיטות עבודה מומלצות. בפורטל גם ניתן למצוא קישורים למאגרי מידע רלוונטיים לצד סקירה ביקורתית שלהם.

גילה מיכלובסקי, מנהלת ספריית וינר לחקר התקופה הנאצית והשואה, הציגה את פרוייקט הדיגיטציה של מסמכי אוסף וינר המתבצע בספרייה. אל המסמכים הסרוקים, לצד רשומות ביבליוגרפיות מפורטות, ניתן להגיע מכל מחשב בעולם דרך חיפוש בדעת"א. כמו כן, ניתן להוריד את הקבצים הדיגיטליים עצמם ואת הרשומות המלוות אותם ללא הגבלה.

לסיכום, פיטר פוסטר מחברת גייל סקר את התוכניות העתידיות של החברה לקידום התחום. לפי מחקרים מעודכנים, 90 אחוזים מהמשתתפים בקהילה דיגיטלית כלשהי הם פאסיביים לחלוטין, 9 אחוזים תורמים ומעשירים את המידע בצורה ספורדית ורק אחוז אחד אחראיים לרוב התוכן המיוצר בקהילה. בהתאם לכך, גייל מחוייבת להנגיש כלים מעולם מדעי המחשב לקהילת החוקרים במדעי הרוח בצורה ידידותית וקלה לשימוש על מנת לאפשר גם לאלו שאין להם רקע בעולם מדעי המחשב להעשיר את הפרקטיקה המחקרית שלהם, להצטרף לאחוז המשתתפים האקטיביים ולתרום לעולמות התוכן הרלוונטיים באופנים חדשים.

להתראות ביום העיון הבא!

 

יום עיון בנושא "חשיפה לעולם המחקר הרפואי"

בשבוע שעבר התקיים בספריה למדעי החיים ולרפואה ע"ש גיטר סמולרש, יום עיון בנושא "חשיפה לעולם המחקר הרפואי". בחסותה של הגב' מירה ליפשטיין, מנהלת הספרייה למדעי החיים ולרפואה. ביום נכחו מנהלי ספריות רפואיות בבתי החולים, ספרנים בספריות רפואיות, ספרנים ומידענים עצמאיים, ואורחים אחרים.

את היום פתחה הגב' מירה ליפשטיין, מנהלת ספרית מדעי החיים ורפואה, בדברי ברכה בהם הדגישה את החשיבות והתרומה של השתלבות צוותי הספריות במערך המחקר ובתמיכה שביכולתם לתת לחוקר, כל זאת לאור השינויים הטכנולוגים המתקדמים בעידן הנוכחי. לדברי הפתיחה.

בהמשך היום דיברה הגב' מירב בוך, מנהלת הספריה הרפואית במרכז הרפואי אסף הרופא, על הספריה ותרומתה מתומכת מחקר למקדמת מחקר. מירב חתמה וסיכמה במשפט:

"אנו אנשי הספריות מקבלים הזדמנות להרחיב את הידע וההבנה לגבי המערכות שעוסקות בארגונים שלנו בקידום מחקר, וכן על נושאים נוספים שהחוקרים מתמודדים אתם. זוהי הזדמנות לשמוע, להשמיע ולקבל רעיונות לשיתופי פעולה. לא צריך להמציא את הגלגל. אנחנו יכולים בכוחותינו לעשות שינוי." למצגת ההרצאה.

 

הד"ר בועז תדמור, ראש רשות המחקר במרכז רפואי רבין ומנהל בית החולים בעברו, סיפר על תפקידה של רשות המחקר במרכז הרפואי רבין. ד"ר תדמור הסביר כיצד חזון בית החולים עומד לנגד עיניו וכיצד רשות המחקר שמה לה בחזית יעדיה את ערך העלאת שביעות הרצון של החולים מבית החולים. בעזרת הפיכתו של בית החולים לבי"ח "מגנט", המושך אליו רופאים וחוקרים מקצועיים ומומחים בתחומם, ומצד שני מושך אליו את המקרים הטיפוליים הקשים (המצריכים טיפול) נוצר שיתוף פעולה פורה לייצור מחקר ולימוד וזוכה לעידוד ותמריץ קבוע מהנהלת בית החולים.

 

מהגב' לאה פאיס, ראש רשות המחקר באוניברסיטת תל אביב למדנו על תפקידה של רשות המחקר באקדמיה ובאונ' תל אביב בפרט ועל צוות המידענים אשר מבצע את העבודה הטרום מחקרית החשובה אשר מהווה את הבסיס ליצירתו בהמשך של מחקר פורה ומוצלח.

 

הגב' רינה קורס, מנהלת הספריה הרפואית בבית החולים שער מנשה דיברה בהרחבה על הקשר שבין הספריה והמחקר: על ניסויים רפואיים (Clinical Trials), על ההכנה שהיא מעבירה לרופאים בבית החולים שער מנשה לצורך קבלת הסמכה ב- GCP) Good Clinical Practice), על טופסי "הסכמה מדעת" עליהם מתבקשים המועמדים לניסויים לחתום ועל כללי האתיקה של ועדת הלסינקי בהם נדרשים החוקרים לעמוד. למצגת ההרצאה.

 

הגב' רותי סוחמי, רמ"ד חיפוש מידע בספריה למדעי החיים ולרפואה באוניברסיטת תל אביב, דיברה על מעורבותם של הספרנים והמידענים בעיקר בבנית ה Systematics Reviews ועל חשיבותם העצומה של הספרנים והמידענים לחוקרים בדרך לקבלת אישור ומימון למחקר שלהם, מעורבות היכולה לחסוך בזבוז משאבים רב בהתנהלות המחקר. למצגת ההרצאה.

 

חתמה את היום הגב' סנאית איילון, מנהלת הספריה הרפואית במרכז הרפואי העמק. בהרצאתה דיברה סנאית על כריית נתונים מהתיק הרפואי של המטופל (EMR) והפיכת אותם נתונים לקרקע פוריה למחקר, על נושא ה Big Data המתרחב בשימוש הרפואה וכיצד מיושם נושא זה במחקר אצלה בבית החולים. למצגת ההרצאה.

 

כל הדוברים הדגישו את השינוי שחל בתפקידה של הספרייה, שהופכת מאגר ספרים למקדמת ותורמת לעולם המחקר באופן פעיל. תודה גדולה שלוחה לכל המרצים ביום זה ולכל המשתתפים ביום העיון, ולמירב מורטנפלד קלס, מתאמת רשת הספריות הרפואיות, על ארגון יום העיון המעניין.

נתראה בשנה הבאה ורק בריאות טובה!

הפוסט נכתב ע"י מרב מורטנפלד קלס.

התמונות צולמו ע"י עטרה היבש.

הצד האפל של הגישה הפתוחה

במעשייה של אנטואן דה סנט-אכזופרי, הנסיך הקטן פוגש באיש עסקים שצובר כוכבים במטרה לקנות עוד כוכבים. הנסיך הקטן מבולבל: "אם יש לי צעיף", אמר הנסיך הקטן, "אני יכול לכרוך אותו על צווארי ולקחת אותו איתי. אם יש לי פרח אני יכול לקטוף אותו ולקחת אותו אתי. אבל אתה לא יכול לקטוף את הכוכבים מהשמיים". "אני הנני בעלים של פרח", אומר הנסיך הקטן, "שאני משקה בכל יום. יש לי גם שלושה הרי געש שאני מנקה בכל שבוע. להרי הגעש שלי ולפרח שלי יש תועלת מכך שאני בעליהם. אבל אתה, לכוכבים אין תועלת מכך שהם שלך…" עם הדימוי הזה – חישבו על חוקרים, מאמרים, ותאגידים הסוחרים בידע. [1]

אין זה חדש שתאגידי הענק של ההוצאות לאור האקדמיות גורפים רווחי-עתק, בעוד מחירי הגישה לתוכן הופכים ליקרים יותר ויותר. לאור עליות המחירים השגרתיות, הספריות האקדמיות ברחבי העולם מתקשות לעמוד בתשלומים. אפילו אוניברסיטת הרווארד, מהעשירות בעולם, הגיעה למצב בו היא מתקשה לממן את הגישה עבור חוקריהּ. מי שהיה מנכ"ל ספריות הרווארד ב-2012 תימצת את המרמור: "אנחנו, חברי הסגל, עושים את המחקר, כותבים עבודות, שופטים עבודות עבור חוקרים אחרים, נושאים בתפקידים בוועדות עריכה, וכל-זאת בחינם… ואז אנחנו קונים בחזרה את תוצאות המאמץ במחירים שערורייתיים" [2][1].

מנגד לאידיאולוגיה של תוכן אקדמי העומד מאחורי חומת-תשלום, ניצבת הגישה הפתוחה. גישה זו היא שם-כולל למגוון של מסלולי פרסום, כשהמשותף לכולם הוא שהקורא אינו נדרש לשלם על המאמר. הגישה הפתוחה איננה עוד אמצעי להנגשת הפרסומים עבור הקוראים בחינם, אלא חלק מתנועה-חברתית של ממש (שחורגת מתחומי מסחור הידע האקדמי אל-עבר מידע ממשלתי וציבורי). אחד מגיבורי התנועה, ארון שוורץ [Aaron Swartz] נודע (בין-היתר) בשל הורדת תוכן מאגר JSTOR והנגשתו, כמעשה-כנגד תשלום התמלוגים למוציאים לאור ולא למחברי המאמרים. שוורץ קרא למלחמת גרילה "לשחרור המידע" [3], היה לאקטיביסט-ענק בתחום ולאייקון התרבותי של אידיאולוגיית הגישה הפתוחה. ב-2013 התאבד, כנראה גם בשל תביעות הענק שהוגשו כנגדו על-ידי תאגידי ההוצאות לאור [4] [1].

פנים רבות למאבקים בין "לוחמי החופש של המידע" לבין ההוצאות לאור התאגידיות. מצד אחד – רוב המו"לים הגדולים אימצו בברכה מודלים שונים של כתבי-עת בגישה הפתוחה. מצד שני, Sci-Hub ו-Library Genesis – הפרוייקטים הנושאים בדגל המאבק של ההנגשה הנוחה לתוכן בעל זכויות יוצרים לקהילות החוקרים בעולם, מהוות מטרות קבועות לתביעות עתק בבתי-המשפט [5]; חזית שונה למאבק נמצאת בלב העולם האקדמי. למשל, חברי צוות העריכה של כתב-עת מוביל התפטרו כולם ביחד – כחלק מהמלחמה עם ההוצאות לאור [6]. בחודש יולי האחרון, אוניברסיטאות מובילות מגרמניה הצטרפו לכ-60 מוסדות אחרים שקראו למוסדות האקדמים שלא לחדש את החוזים [7] עם Elsevier. עולם ההוצאות לאור האקדמיות לא נח לרגע, ונקרע בין לפחות שני קצוות אידיאולוגיים: האחד, של גישה פתוחה לחומרי המחקר וההוראה, והשני – של חומת תשלום.

לאור חילוקי הדעות האידיאולוגיים שבין תאגידי ההוצאות לאור האקדמיות ובין מחפשי הצדק החברתי פורחים גם מנצלי-ההזדמנויות. אלה מתקיימים גם-בתוך אידיאולוגיית הגישה הפתוחה. בהקשר שלנו, אלו הם כתבי-עת המכונים בלשון הגנאי "כתבי-עת טורפים" [predatory journals]. כתבי-עת טורפים הם כתבי-עת בגישה הפתוחה, שהמודל העסקי של פרסום המאמרים ממומן על-ידי מחברי המאמרים. בניגוד לכתבי-עת לגיטימיים בגישה הפתוחה – בעלי מודל עסקי דומה, כתבי-העת הטורפים מחפשים ליצור רווחים גדולים ככל-האפשר ובכל מחיר – תרתי-משמע. הם מפתים מחברים לפרסם מאמרים – גם ללא מתן שירותי העריכה המצויים בכתבי-עת לגיטימיים (בגישה פתוחה או לא). כתבי-עת אלו נחשבים ככתבי-עת "זבל", מכיוון שאין בהם ביקורת עמיתים [peer review] או רמת-סף אקדמית כלשהי. בעוד כתבי-עת אלו מנופפים בדגל הגישה הפתוחה, אין להם כל מחוייבות אקדמית לתוכן המפורסם. בכך קיומם של כתבי-עת אלו גורם לנזק גדול לעולם האקדמי ונזק גדול לרעיון האידיאולוגי של הגישה הפתוחה. במגוון הרחב של המודלים לפרסום מאמרים בגישה הפתוחה, המצויים תחת מו"לים גדולים ואיגודים-אקדמים קטנים, המודל הפתייני של כתבי-העת הטורפים נוסק.

עלייתם של כתבי-עת טורפים ברורה לחלוטין: כתבי-העת פועלים למטרת רווח כלכלי בלבד. אין להם כל טעם לדחות מאמרים, מכיוון שככל שיתפרסמו יותר מאמרים כך ירוויחו יותר… חוקרים, מצד שני, מאוד רוצים שמאמריהם יתפרסמו. שילוב זה מוביל לפופולאריות גואה של כתבי-העת הטורפים, ואיתה גם דרכים לדִּיּוּג [phishing] לקוחות חדשים – כמו פנייה בדואר האלקטרוני לתלמידי מחקר שזה הרגע הציגו בכנסים מקצועיים והיו שמחים לפרסם את ממצאיהם הראשוניים, או פנייה למי שמאמרו נדחה על-ידי כתבי-העת המקובלים. אבל ההשלכות של קיום כתבי-עת טורפים בעולם האקדמי ובגישה הפתוחה הן קשות הרבה יותר.

חשבו על אלפי החוקרים שהשיגו את תארי המאסטר והדוקטורט באמצעות פרסום מאמרים, או חוקרים שזכו לקידומים מקצועיים ולמשרות באמצעות פרסומים בכתבי-עת טורפים: כל הדרוש על-מנת לזכות בשורה שבקורות-החיים האקדמיים היא פרסום – הניתן להישג באמצעות תשלום בלבד. בין אם בכוונה או בין אם בתמימות, מדובר בסוג של תרגיל עוקץ במקרה הרע, ושיתוף פעולה לא-אתי במקרה הטוב. מעבר-לכך, כתבי-עת טורפים אינם מגבילים עצמם לתחומים מדעיים בלבד, ובמסווה של כתבי-עת לגיטימיים מציעים תחומים החורגים מגבולות המדעי והאקדמי, בשלל נושאים כמו סגנונות מסויימים של רפואה אלטרנטיבית [8]. כתבי-עת טורפים אף אינם חוששים לנקוט בכל טקטיקה אפשרית, כולל גיוסם של עורכים פיקטיביים [9].

ב-2012 יצר פרופ' ג'פרי ביאול [Jeffrey Beall], ספרן מאוניברסיטת קולורדו דנבר, רשימה שחורה של כתבי-עת טורפים. הרשימה הפכה למעין-מותג בתחום בשם "Beall's List" (קישור להעתק של הרשימה זמין [10]), ואף עברה מספר גלגולים. בתחילת השנה, החליט ביאול להסיר-עצמו מניהול הרשימה השחורה, מפני שהיה תחת "לחץ אינטנסיבי" מצד מעסיקיו. מעסיקיו סבלו קשות מאסטרטגיות אגרסיביות ומתוחכמות של כתבי-העת הטורפים כנגדו. הם פנו אינספור פעמים לבעלי תפקידים שונים באוניברסיטת קולורדו, במגוון של דרכים, על-מנת להוקיע אותו ולצאת כנגד שמו הטוב. ביאול גם סבל מהאשמות הקולגות שלו – ספרנים אחרים – שפנו כנגדו על-כך שהעז לחשוף את נקודת התורפה של הגישה הפתוחה ובכך להוריד מקרנה. מנגד, האשימם ביאול כי בעוד הם-עצמם מעודדים בפני חברי-הסגל את יתרונות הגישה הפתוחה, הם מסתירים את המגוון-הרב של המלכודות אותן מציבים כתבי-העת הטורפים [11]. אז ריבוי כתבי-העת בגישה הפתוחה הוא עניין מבורך, אבל לא הכל ורוד.

מדריך כתבי-העת בגישה הפתוחה [DOAJ [12, בו משתמשות ספריות אוניברסיטת תל-אביב, "נקי" כמעט-לגמרי מכתבי-עת טורפים [13]. במידה וקיבלתן/ם פנייה בדוא"ל מכתב-עת עלום או חשוד – נשמח מאוד לשמוע. אתן/ם מוזמנות/ים לפנות אלינו להרחבה בנושא הזה, או להבהרת כל ספק הקשור לכתבי-העת הטורפים והגישה הפתוחה. אנחנו מחזיקים מספר כלים שנשמח לשתף, כמו למשל רשימת החברים של איגוד המוציאים לאור בגישה הפתוחה [14]. נשמח להעמיד את יכולותינו לרשותכם, וכמובן נשמח לשמוע על ניסיונכם ואת דעתכם.

 

 

דוח חדש: ספריות אקדמיות תורמות להשכלת הסטודנטים והצלחתם

אחד האתגרים של ספריות אקדמיות הוא להוכיח את תרומתן וערכן למוסד האקדמי ולסטודנטים. האופן בו נוהגים לעיתים לכמת את הצלחת הספרייה הוא על פי נתונים כמותיים כגון כמה ספרים הושאלו בתקופת זמן. כמו כן נוהגים לבדוק את מידת  שביעות הרצון של באי הספרייה מסוג השירות ואיכותו. נתונים אלו חשובים למעקב ולשיפור פנימי, אולם, הם לא בהכרח מעידים על תרומת הספרייה למטרות של המוסד עצמו.

מדוח  של ACRL – Association of College and Research  Libraries שפורסם באפריל 2016,  עולה כי ספריות אקדמיות תורמות להשכלת הסטודנטים ולהצלחתם. תרומה זו מתבטאת בארבעה תחומים מרכזיים:

  1. הסטודנטים יוצאים נשכרים מהדרכות בספרייה בנושא אוריינות מידע בהן השתתפו  בתחילת לימודיהם. סטודנטים חדשים שמקבלים הנחיות בנושא שימוש במקורות מידע – היכולת לזהות את הצורך במידע, לאתר ולאסוף מידע, להעריך מידע, לנתח ולפרש את המידע ולהציגו בצורה משמעותית‏ –  מקבלים ציונים גבוהים יותר בקורסים מאשר סטודנטים שלא קיבלו הנחיות אלו.
  2. שימוש בספרייה מגביר את הצלחת הסטודנטים. סטודנטים שמשתמשים במשאבי הספרייה השונים – השאלת ספרים, הדרכות בספרייה, גישה למאגרי מידע אלקטרוניים, שימוש בחדרי לימוד, השאלה בין ספריתית ועוד – מצליחים יותר בלימודיהם מאשר סטודנטים שאינם משתמשים בשירותי הספרייה , דבר המתבטא למשל בציונים ושיעורי סיום תואר גבוהים יותר.
  3. תוכניות ושירותים אקדמיים המערבים את הספרייה מקדמים את הלמידה. שיתופי פעולה של הספרייה האקדמית עם מחלקות ויחידות אחרות באוניברסיטה כגון, מרכזי הדרכה לכתיבה, מרכזי העשרה ואחרים, מניבים יתרונות שונים לסטודנטים, כגון, ציונים גבוהים יותר, ביטחון אקדמי גבוה ושיעורי נטישה נמוכים יותר של הלימודים.
  4. הדרכות אוריינות מידע מחזקות את התוצאות הכלליות של השכלה. הספריות משפרות את התוצאות הכלליות של ההשכלה של המוסדות שלהן ומדגימות שאוריינות מידע תורמת ללמידה מבוססת חקירה ופיתרון בעיות, הכוללת חשיבה ביקורתית, חשיבה אתית, ומעורבות אזרחית.

הנתונים נאספו מתוכנית שיושמה במשך שלוש שנים ב-200 מוסדות להשכלה גבוהה שמטרתה ליצור שיתופי פעולה פנים מוסדיים לקידום מנהיגות הספרייה ומעורבותה בהערכה מקיפת קמפוס. כל מוסד הקים צוות עם ספרנ/ית העומד/ת בראשו ולפחות שני משתפי פעולה מיחידות אחרות בקמפוס. הצוות עוסק בפיתוח וביישום של פרויקטים שמטרתם לתרום לפעילויות הערכה ברחבי הקמפוס.

בנוסף לארבעת תחומי ההשפעה שלעיל, המחקר מצא שלספרייה יש השפעה חיובית גם על תחומים נוספים שפורטו בדוח אך נחקרו פחות לעומק.  בין התחומים שהוזכרו שיפור כישורי הלמידה של הסטודנטים וחיזוק הזיקה של הסטודנטים לאקדמיה ולמעורבות אקדמית,

לדוח המלא

לוובינר שנעשה אודותיו

למצגות של הוובינר

" Libraries Transform" – מסע ההסברה של ALA

ב- 29 באוקטובר 2015  ארגון הספריות האמריקאיות  – ALA    השיק את הקמפיין  "Libraries Transform" . מטרתו של הקמפיין שנקבע ל- 3 שנים הוא להגביר את המודעות בקרב הציבור הרחב , בקרב עושי המדיניות וגופי מימון לתפקיד הספריות,  במטרה לגיס משאבים לספריות ולקדם מדיניות מידע בהתאם למטרות המוצהרות של ALA . מסע ההסברה  מתמקד בדרכים בהם ספריות ציבוריות , אקדמיות, ספריות בתי ספר וספריות מיוחדות משנות את הקהילות שלהן, תורמות לאוריינות דיגיטלית, שיתוף ויצירתיות.

מדברי אחראים  מטרתו של הקמפיין הוא לשנות את התפיסה, שספריות הן רק מקום שקט לערוך מחקר, לאתר ספר ולקרוא ,   לתפיסה הרואה בספריות מרכזים דינמיים ללמידה בעידן הדיגיטלי,  ספריות שמעודדות הזדמנויות של הפרט שבסופו של דבר  יניעו את ההצלחה של הקהילות והאומה. במסגרת חגיגות  הקמפיין עד כה נערכו ביקורים בספריות , חלוקת שאלונים על ספריות בתחנות מטרו בתמורה לתלוש מתנה , הורדת בנרים ,  ועוד..

אחראים הדגישו את  חשיבות הדיבור של סוגי הספריות השונות   בקול אחד   – הספריות בארה"ב  ולא ספריות מסוג זה או אחר.

ספריות נקראות לעזור להפיץ את המסרים באמצעות  Libraries Transform Toolkit

כמו כן ספריות ומשתמשים נקראים להעביר את השיח למדיה החברתית – פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, פינטרסט  עם ה-האשתג   – libraries transform #

להצהרה של ALA    על הקמפיין

לכתבה בנושא

 

ספריות אקדמיות ו-altmetrics

לפני כ- 5 שנים בקירוב, ב- 20 באוקטובר 2010, התפרסם  "altmetrics :a manifesto"   בו נאמר שלאור הגידול בספרות,  שלושת המדדים  המסורתיים – Peer-review  ,   מדדים מבוססי ציטוטים ומדד JIF  אינם מדביקים את הקצב, ומדדים אלטרנטיביים ברמת  המאמר  שמתבססים בעיקר על יישומי ווב 2.0  כגון אתרי סימניות חברתיות,  תוכנות ביבליוגרפיות , רשתות חברתיות , בלוגים ומיקרובלוגים,  יכולים  לעקוב בזמן אמת אחר האימפקט המדעי.

מאז הספרות גדלה והמדדים האלטרנטיביים ה- altmetrics    לא דחקו את רגליהם של המדדים המסורתיים , אבל תחום זה התפתח וקיבל לגיטימציה.

ספריות החלו להשתמש במדדים אלו להערכה ולקבלת החלטות שנוגעות לפיתוח אוספים, אחרות פתחו שירותי יעץ רלוונטיים לסגל לחוקרים ולסטודנטים במטרה לעזור להם להשתמש במדדים אלו  לצרכים שונים – קידום, מימון וקשר עם חוקרים אחרים.

בכתבה מעניינת שהתפרסמה ב- 6 באוקטובר 2015   ניתן למצוא עדויות מפי העוסקים במלאכה  על תוכניות הדרכה וסדנאות של ספריות בנושא ה- altmetrics    שנועדו לעזור לחוקרים להבין מדדים אלו בהקשר למדדים המסורתיים. מודגשת בכתבה חשיבות העבודה הישירה מול המחלקות . לצד סדנאות  מוצעות גם הדרכות אישיות.  נושא ה-altmetrics  מוצע גם כחלק מסדנאות רחבות יותר בנושאים כגון :  מדע פתוח , שיתוף מידע וניהול מידע.

עוד ניתן למצוא בכתבה מידע על פלטפורמות כגון Altmetric.com  ו-   Plum Analytics   שמציעות מגוון כלים לניתוח נתוני ה- altmetrics ותרומתם .

למידע נוסף בכתבה

עתיד הספריות 2015 – מגמות אתגרים וטכנולוגיות – דו"ח NMC

Horizon Project     הוא פרויקט מחקר איכותי ששם לו למטרה לזהות ולתאר מגמות וטכנולוגיות שתהיה להן השפעה גדולה ביותר בשנים הבאות  . הדו"ח  מתפרסם מדי שנה מאז 2002 .

אחת מהגרסאות של הדו"ח  עוסקת בעתיד הספריות . בפוסט קודם מיולי 2015 כאשר הדוח הסופי שעוסק בעתיד הספריות לשנת 2015 עדיין לא היה מוכן,  כתבתי על דוח מקדים שכולל את דעתם של מומחים והמסקנות הסופיות .  היום הדוח  הסופי זמין  חופשי. הוא כולל מגמות עיקריות , אתגרים והתפתחויות טכנולוגיות שיש להן השפעה על  ספריות אקדמיות ברחבי העולם.

המגמות , האתרים וההתפתחויות הטכנולוגיות הן כפי שזוהו בדוח המקדים.

מגמות עיקריות באימוץ טכנולוגיות בספריות אקדמיות ובספריות מחקר שזוהו

בטווח של 5 שנים ומעלה:

  • גידול בנגישות של תכני מחקר
  • חישוב מחדש של חללי הספרייה

בטווח של 3 שנים ומעלה :

  • Evolving Nature of the Scholarly Record- שינויים באופי של התיעוד והפרסום המדעי – לא רק התוצר הסופי אלא תוצרי ביניים בשלבים השונים של המחקר וכו'
  • התמקדות בניהול נתוני מחקר לפרסומים בכתבי עת.

בטווח קצר – שנה –שנתיים:

  • הכרת יתר  בערך של ניסיון המשתמש
  • מתן עדיפות לתכני מובייל בשירותי הספריות כגון גרסאות מובייל של אתרי הבית , קטלוגים וכו' והשאלה

אתגרים  משמעותיים שעומדים בפני  אימוץ הטכנולוגיה

אתגרים פתירים:

  • שילוב ספריות וספריות אקדמיות בתוכנית הלימודים
  • שיפור האוריינטציה הדיגיטלית

אתגרים קשים – אתגרים מובנים אבל הפתרונות  חמקמקים וקשים להגדרה:

  • התמודדות עם תחרות מערוצי גילוי ידע אלטרנטיביים
  • מחשבה מחודשת על תפקידי הספרנים והמיומנויות שלהם

אתגרים קשים במיוחד שקשה אפילו להגדירם :

  • אימוץ הצורך בשינוי רדיקלי – חשיבה אחרת לתמיכה ביזמות ובמודלים עסקיים חדשים
  • ניהול התיישנות המידע – בעולם בו אנו עדים לגידול מואץ במידע, בכלי תוכנה ובכלים טכנולוגיים יש צורך יותר מתמיד בכלים אפקטיביים לקבוע מה התיישן ואינו נמצא בשימוש בכול תחום מחקר ולאתר, לארגן ולאחזר את המידע שחשוב לנו כיום.

התפתחויות טכנולוגיות חשובות לספריות אקדמיות וספריות מחקר

בטווח של שנה או פחות :

  • Makerspaces– חללים בספרייה /סדנאות לעשה זאת בעצמך – בעידן של רובוטיקה, יישומי תלת מימד  ועוד  יש חשיבות  לסדנאות שמציעות כלים וניסיון למידה לעזור לאנשים לממש את הרעיונות היצירתיים שלהם. בספריות לרוב חללים עם מדפסות תלת מימד, תוכנה חומרים וכלים למטרה זו.
  • לימוד מקוון

בטווח של שנתיים או שלוש:

  • ויזואליזציה של מידע
  • הווב הסמנטי ונתונים מקושרים

בטווח של 4-5 שנים:

  • מודיעין שקשור למיקום location intelligence – מיפוי קשרים גיאוגרפיים שקשורים לנתונים כגון מתן מידע ושירותים למשתמשים בהתחשב במיקום , איסוף מידע שקשור למיקום- חדרי קבוצות וכו '
  • Machine learning למידה חישובית, תחום שעוסק בפיתוח כלים המאפשרים למחשב ללמוד מתוך דוגמאות.

הדוח הסופי כולל פירוט רב וגם קישורים למקורות מידע נוספים רלוונטיים בנושאים שנסקרו.

לדוח המלא

 

ספריות וסגל אקדמי

האם ספריות אקדמיות ואנשי סגל נמצאים במישור אחד בכול הנוגע לתפיסת תפקידה של הספרייה האקדמית? האם התקשורת ביניהם טובה? האם יש מקום לשיפור?

מחקר של Library journal   בשיתוף עם  GALE   בא לענות על שאלות אלה  ושם לו למטרה לבדוק  כיצד נתפס שירות הספריות את אנשי הסגל על ידי שני הצדדים – הספריות האקדמיות ואנשי הסגל. שיטת המחקר – סקר שנשלח ל- 547 חברי סגל ו- 499 ספרנים אקדמיים.

דו"ח המחקר – 2015 Bridging the Librarian-Faculty Gap in the Academic Library  שמשתרע על פני 62 עמודים   פורסם לאחרונה.

מתוצאות המחקר:

אנשי סגל וספרנים מסכימים שהשירות העיקרי של הספריות האקדמיות הוא הדרכה באוריינות מידע לסטודנטים.

ספרנים זיהו 4 שירותים עיקריים:

  • הדרכת הסטודנטים  באוריינות מידע
  • פיתוח אוספים שתומכים ישירות  בתוכנית הלימודים
  • סיוע  אישי לסטודנטים  בעריכת מחקר
  • פיתוח אוספים רב – תחומיים

באופן כללי  אנשי הסגל הסכימו ששירותים אלה אותם זיהו הספרנים חיוניים אבל לא תמיד הסכימו עם ההערכה של הספרנים שהם עושים עבודה טובה בתחומים אלה. שני תחומים שדורגו נמוך במיוחד על ידי אנשי הסגל בהקשר זה הם פיתוח אוספים שתומכים  בתוכנית הלימודים, ופיתוח אוספים רב תחומיים.

בדרך כלל הייתה הסכמה בין הסגל והספרנים לגבי שירותי ספרייה מסורתיים. לעומת זאת אנשי הסגל ייחסו חשיבות רבה יותר מהספרנים לשירותים רחבים יותר  כגון כריית טקסט ונתונים , ניהול מלגות  ומאגרים מוסדיים. כך למשל   61%  מאנשי הסגל ייחסו חשיבות לשירותי הספרייה בתחום המאגרים המוסדיים , לעומת 50% מהספרנים.

ביחס לשיתוף פעולה ותקשורת – גם בתחום זה  נמצאו הבדלים בין ספרנים ואנשי סגל. כך למשל בעוד ש- 57%  מאנשי הסגל דווחו על תאום בינם ובין הספרייה בנושא השמורים לקורסים רק 31% מהספרנים סבורים כך. יתירה מזאת בעוד ש-98%  מהספרנים סבורים שהתקשורת בין הסגל והספרנים יכולה להיות טובה יותר רק 45% מאנשי הסגל חשים בצורך זה  ..

2 הצדדים מודעים לבעיה של מחסור בזמן, כסף וכוח אדם אך מעבר לכך ניתן להיעזר במנגנונים פורמליים ולא פורמליים לשיפור התקשורת  ובכלל  ,,,  על כך , השאלון ומידע רב נוסף  בדוח המלא .

 

ספריות בארה"ב כמוציאות לאור

לספריות יש היסטוריה של הוצאה לאור.  מעניין לדעת  איזה ספריות מעורבות  ביוזמות של הוצאה לאור עצמית,   מה הסטטוס של יזמות אלה , ומהן הבעיות בדרך?  .

סקר שנערך בפברואר  2015  בקרב באי  הפורום the Association of Library Collections and Technical Services forum של ALA     בנושא   “Libraries as Publishers: Next Steps in Self-Publishing?”  בא לענות על שאלות אלה. סקר קצר מודפס הועבר בין 33  באי הפורום.

מתוצאות הסקר:  רוב המשיבים – 54.5%  היו מספריות אקדמיות, 33%  ספריות ציבוריות ו- 12.1%  מספריות מיוחדות ומוסדות אחרים.

ל- 30.3%  מהמשיבים יש תוכנית להוצאה לאור  בספריות שלהם,  54.5%   גילו עניין בהוצאה לאור של ספריות ו- 15.2%  הביעו תקווה להתחיל בתוכנית כזו בספריות שלהם

בסקר הוצגו 7  בעיות שקשורות  לנושא  שהמשתתפים הוזמנו להביע עליהם דעתם  ולהוסיף נושאים אחרים אם ימצאו לנכון.

ספריות אקדמיות ציינו בעיקר את בעיית עלות הסגל ( 50% )  הציוד (27.8%) ושירותים נלווים להוצאה לאור ( 27.8%) כגון שירותי   ISBN  , ספריות ציבוריות העלו את אותן בעיות  בנוסף העלו את הבעיות המשפטיות ( 54.5%), , השימושיות למשתמשים (54.5%)   ובעיות לא צפויות (54.5%). ספריות מיוחדות ואחרות ציינו בעיקר את ההיבט המשפטי  (75% )  ולאחר מכן את שאלת השימושיות למשתמשים (50% ),  ובעיית יישום שירותים נלווים להוצאה לאור (50% )  .

החשיבות שייחסו הנחקרים לבעיות השתנו בהתאם לסטטוס של היזמות הספרניות  בתחום .

מתוצאות המחקר עולה שספריות ציבוריות אינן היחידות בתחום . ספריות אקדמיות מגלות עניין רב בהוצאה לאור . התחום עדיין חדש בספריות . בדיונים בנושא בלטה בעיית האיכות. האם ספרנים קונים ספרים בהוצאה לאור עצמית  והאם הם יקנו בעתיד. נראה  שהסטיגמה של פרסומים אלה דועכת עם הגידול בהוצאה לאור ספרנית

ממגבלות המחקר – הסקר הועבר בין ספרנים שמתעניינים בנושא, שהשתתפו בפורום מקצועי רלוונטי לנושא, ולכן זה לא  ברור שספרנים אלה מייצגים את כלל הספרנים בארה"ב

למאמר המלא

המאמר יוצג ב-

IFLA World Library and Information Congress, 81th IFLA General Conference and Assembly, 15-21 August 2015, Cape Town, South Africa