לפני 70 שנה כתב אורוול את הספר "1984", וסיפר בו על "השיחדש": מהלך של מפלגת השלטון, בו משנים את השפה הרגילה בעזרת ביטול מגוון מילים מיותרות כדי "לשמש כלי ביטוי להשקפת העולם והרגלי המחשבה היאים"[i], לקו המחשבה של המפלגה כמובן. ייחודה של שפת שיחדש הוא שמשנה לשנה קטן בה אוצר המילים, ויחד איתו קטן הפיתוי לחשוב כי "דברים שכבר אין להם שם, אי אפשר כלל להעלותם על הדעת"[ii]. בימים אלה נראה שאורוול טעה ב- 30 שנה, וחזה לא את 1984, אלא את ימינו.

ב- 15/12/17 בישר ה – Washington Post, כי למרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ה-CDC, ניתנה רשימת מילים אסורות לשימוש בבקשות תקציבי פעילות ומחקר ממשלתיים: פגיע vulnerable, זכאות entitlement, גיוון/מגוון diversity, טראנסג'נדר transgender, עובר fetus, מבוסס ראיות evidence-based, מבוסס-מדעית science-based. לשניים מהביטויים הללו הוצעה חלופה: במקום הביטויים "מבוסס מדעית" או "מבוסס ראיות", הוצע נוסח "מבוסס על מדע, תוך מתן תשומת לב לסטנדרטים ורצונות קהילתיים". למחרת בישר ה – New York Times, שאין איסור מפורש על מילים או מחקר בתחומים אלה, ומדובר בהצגה מוטעית של תהליך הדיון בנוסח התקציב המתגבש. כלומר, מקורה של "ההמלצה" הוא רצונם הטוב של פקידי ממשל להקל על רפובליקנים להצביע בעד בקשות התקציב.

שינוי מדיניות של ממשלים שונים הוא טבעי, אך משמעות ביטול המילים רחבה יותר משינוי שכזה. איך ניתן לכתוב בקשות לתקציב על נושאים "שאי אפשר לומר את שמם"? מי יקצה תקציבים למחקר והתמודדות עם בעיות שלא קיימות? מה יעשו, למשל, החוקרים המנסים להילחם בנגיף הזיקה והשפעתו של מומים מולדים, מבלי לדבר על העוברים? או סוכנויות הפועלות לסיוע לטראנסג'נדרים -אוכלוסייה הפגיעה למחלות כמו איידס, צהבת, שחפת, ומחלות נוספות, אם האוכלוסייה לא קיימת?

לא ברור מה גרוע יותר – האיסור הראשוני להשתמש בשבע המילים או ההבהרה שמדובר בהמלצה בלבד לצורך קבלת מימון. מותר לחקור הכל במימון ממשלתי, ובדרך זו, אם לא נזכיר את שמם המפורש של דברים, מי שדעתו שונה יוכל לעצום עיניים, לסרב לדון בהם, ואולי כמעשה קסמים, בעיות ייעלמו מעצמן. אם אוכלוסיית הטרנסג'נדרים לא קיימת, היא לא יכולה להיות חשופה למחלות ומצבים נפשיים שונים, ולכן אין צורך לטפל באוכלוסייה זו או להשקיע בפעילות מניעה. כך גם לגבי עוברים: כיוון שעוברים לא קיימים כנושא למחקר – אפשר להתעלם מהנזק שתרופות שונות גורמות לעוברים ומהשפעת אלכוהול וסמים עליהם. חברי הקהילה העסקית היו מאוד שמחים אלמלא הוטרדו בזוטות כמו מחקרי יעילות ובטיחות של מוצרים, או התגוננות מתביעות על נזקים שמוצריהם גרמו.

יריית הפתיחה ל"רצונות הקהילה" כמצפן למחקר ותקציבים נורתה כבר עשרים שנה, והשלכותיה נראות גם היום. בשנת 1996, נאסר על ה- CDC להקצות משאבים למחקר בנושא מניעת פציעות או כל מחקר אחר הקשור לפיקוח על כלי נשק, איסור שעדיין נמצא בתוקף. גם במקרה זה לא נאסר המחקר בנושא בטיחות השימוש בכלי נשק ופציעות הקשורות לירי. מה שנאסר הוא הוצאת כספי ציבור על מחקרים הקוראים לפיקוח על כלי נשק. בעזרת המונח המוצע החדש אפשר לומר כי אפילו אם העדויות העולות ממחקרים מבוססים מבחינה מדעית, מראות כי רצוי לפקח על שימוש בנשק, יש לשים לב לסטנדרטים ורצונות קהילתיים, הקובעים כי זכותם של האזרחים לשאת נשק, ולכן מחקר שעלול לסתור זאת – לא ימומן. רוצים לחקור? בבקשה. אבל לא על חשבון משלם המיסים.

אם נמשיך להאמין בחופש לחקור הכל, גם אם במימון לא ממשלתי, נשאלת השאלה מי יממן את כל המחקרים בנושאים אלה? מימון המונים? חברות פרטיות בעלות אינטרסים מסחריים? שאלה זו חשובה במיוחד לאור ההצעה להחליף את המונח "רפואה מבוססת הראיות", במשפט "רפואה שאמנם מבוססת על מדע, אך נותנת תשומת לב לסטנדרטים ורצונות קהילתיים".

אם נניח שחוכמת ההמונים תנחה את מימון ההמונים למחקר, אנו נתקלים בבעיה, כיוון שחוכמת המונים מבוססת על ידע, הטרוגניות של ההמון, על מצבור ידע קיים וזמין לצורך קבלת ההחלטות, ועל כך שהמון זה אינו מוטה על ידי מערכת השולטת בהתנהגותם או נטיות פוליטיות. ברגע שמילים נמחקות מהלקסיקון – קיימת הטייה של חוכמת ההמון, ונגזלת ממנו הבחירה החופשית באמת אם לממן מחקר או לא.

כפי שהוכיחה ההיסטוריה, גם על חברות מסחריות אי אפשר לסמוך, בכל הנוגע למימון מחקר ניטראלי. עוד כשהותר השימוש בבסיס מדעי, נדרשו עשרות שנים ומחקרים כדי להוכיח את הנזק שבעישון. חברות הטבק השתמשו בטקטיקות רבות ומגוונות כדי למכור סיגריות, תוך שהסתירו במשך שנים את נזקי העישון, מימנו מחקרים שערפלו את הקשר בין עישון ומחלות ואף ממנו מחקרים בעד עישון[iii][iv]. חברות אלה היו שמחות להיפטר מהבזבוז המציק של תשלום מעל ל-200 מיליארד דולר שנכפה עליהן בארצות הברית, רק בגלל כל אותו "בסיס מדעי".

בנקודת המפנה בה אנו נמצאים כעת, בפתחה של שנת 2018, כדאי שנשים לב ונחליט מהם רצונות הקהילה שלנו. האם נתעלם משבע המילים האסורות הללו ונמשיך באומץ וחופש אקדמי לחקור הכל, או שנגלוש בעזרת אותן שבע המילים ואחרות שיוסיף לנו "האח הגדול" אל עבר "שיחדש" של בורות וחוסר יכולת חשיבה, אל עבר עתיד בו איש לא יבלבל אותנו עם העובדות, כי "בערות היא כוח"[v].

[i] אורוול, ג' (1971). 1984. (תרגום : ג' אריוך). תל אביב : עם עובד.

[ii] שם.

[iii] Bero, L. A. (2005). Tobacco industry manipulation of research. Public health reports, 120(2), 200.

[iv] Glantz, S. A., Bero, L. A., Slade, J., Hanauer, P., & Barnes, D. E. (Eds.). (1998). The cigarette papers. [Online reader version]. Retrieved from https://publishing.cdlib.org/ucpressebooks/view?docId=ft8489p25j;brand=ucpress

[v] אורוול, ג' (1971). 1984. (תרגום : ג' אריוך). תל אביב : עם עובד.

רבים אינם מממשים את זכויותיהם המוקנות להם על פי חוק משתי סיבות עיקריות: ראשית, כיוון שאינם יודעים מהן הזכויות הללו, ונדרש מומחה מקצועי, שידע לקרוא ולפרש מהם סעיפי החוק הרלוונטיים לכל אדם ולהפנותו לסעיפים אלה, ושנית מי שכבר יודע מה זכותו, מוותר פעמים רבות על מיצויה עקב הבירוקרטיה הרבה הכרוכה בכך.

כולנו שומעים פרסומות לגופים וארגונים שונים המוכנים לסייע לאנשים לנווט בסבך החוקים והבירוקרטיה, אך הם מציעים לעשות זאת תמורת תשלום – סיבה נוספת המרתיעה אנשים מלקבל את המגיע להם.

אך יש גם דרך אחרת. ובחינם: מאגר כל זכות.

מאגר כל זכות הינו מאגר שמטרתו להיות האנציקלופדיה לזכויות תושבי ישראל ומימושן בכל תחומי החיים, בחינם וללא כוונת רווח. כאשר המימון לקיומו הוא מתרומות של ארגונים שונים, וכן מתרומות גולשים.

המידע במאגר הוא תוצר של שתוף פעולה בין משרדים ורשויות ממשלתיות, גופים ציבוריים, ואקדמיים וארגונים חברתיים שונים המסייעים לבניית המאגר ועדכונו בהעברת תכנים לכותבי האתר, בכתיבת תכנים לאתר, ובהנגשתו, על ידי הפניית לקוחות ארגוני הסיוע שונים לאתר כדי שיוכלו לממש את זכויותיהם. לרשימת השותפים המלאה.

במנשק החיפוש ניתן לחפש מידע בחיפוש חופשי, או לפי נושאים העוסקים בתחומי חיים שונים – דיור, תעסוקה, בריאות, גבייה, רעש, ועוד. ניתן לחפש בו בשפות שונות – עברית, אנגלית וערבית, ופועל בו גם פורטל למצב חירום באמהרית.

בתוצאות החיפוש מוצג סיכום קצר בשפה ברורה המסביר מהו המונח המבוקש, מי האוכלוסייה הזכאית ומהו תהליך מימוש הזכות. בנוסף לכך, ניתן למצוא במאגר גם הפניות לסעיף המדויק בחוק העוסק בזכות זו, הפניה לטפסים שיש למלא ואישורים נדרשים, ארגוני סיוע בתחום, גורמי ממשל קשורים, והדרך לפנות אליהם ועוד.

המאגר אינו מחליף יעוץ משפטי ומקצועי, בעת הצורך, אך הוא מבהיר ומכוון בשפה פשוטה וברורה מהן הזכויות ומהו הליך המימוש.