דוד לסלו סקלי (נולד ב1909 בבודפשט) היה איש אשכולות של ממש. עוד כילד אותר כמחונן בעל כשרון אמנותי מיוחד וככזה, קיבל ליווי צמוד של מורה לאמנות לאורך כל זמן לימודיו. את לימודיו הגבוהים עשה בפקולטה להנדסה וסיים כמהנדס אזרחי בעל התמחות בתכנון גשרים.
דוד ביקר בארץ פעמיים לפני שעלה סופית ב1939- וכמהנדס אזרחי היה שותף משמעותי לבנייתה. הוא היה מהנדס מפקח על בניית נמל תל-אביב בין 1938-1936. גם בגשר אלנבי היה המהנדס המפקח (ביוני ,1946 לקראת ליל הגשרים, אף יעץ לאנשי הפלמ״ח היכן להניח את חומרי הנפץ), בהמשך הקים מחדש את הגשר. הוא היה חלק מהצוות שהקים את ׳בית הדר׳ בתל אביב – הבניין הראשון שנבנה כולו מפלדה. ב-1946 עבד דוד עבור ׳הסוכנות היהודית׳ בבניית כבישים, ובין השאר היה אמון על תכנון ופיקוח על העבודה של הכביש המחבר בין כפר עציון לכביש ירושלים-חברון.
לצד עבודתו המשיך דוד כל חייו לעסוק באמנות, לצייר ולצלם (אוסף צילומיו שמור בספרייה הלאומית). הוא גם היה ביבליופיל נלהב ומבקר קבוע בחנות הספרים של לודווייג מאייר בירושלים, שם רכש ספרים בעלי ערך תוך התמקדות ביהדות ובהיסטוריה של עם ישראל. את הספרים הללו הוריש לבנו אילן וכלתו לאה.
לשמחתנו, אילן ולאה החליטו לתרום אחד-עשר פריטים יקרי ערך מאוספו של דוד לאוסף הספרים הנדירים שלנו. הספרים נקלטו בספרייה, קוטלגו ומויינו, וכעת הם שמורים בתנאי אקלים ואבטחה נאותים. כדי לעיין בספרים יש להזמינם באמצעות הטופס המוטמע ברשומת הספר בקטלוג דעת"א.
החל משנת הלימודים תשפ"ב (22-21) מועברות בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי סדנאות בנושאים שונים מתחום מדעי הרוח הדיגיטליים. סדנאות אלו נועדו להקנות לתלמידים ולחברי הסגל הכרות ראשונית עם כלים מרכזיים בתחום דרך תרגול מעשי בתנאי מעבדה. הסדנה הראשונה, שהתקיימה בדצמבר 2021, הוקדשה להכרות עם תחום ה-GIS. את הסדנה השנייה, שהתקיימה במאי 2022, ייחדנו לעולם הקריאה הרחוקה (Distant Reading).
מקובל לייחס את המונח "קריאה רחוקה" למאמרו של פרופ' פרנקו מורטי "השערות על ספרות העולם" (2000). בניגוד לגישה המסורתית לניתוח טקסטואלי, דהיינו קריאה קרובה של מספר מצומצם של טקסטים, מורטי הציע מסגרת אחרת לדיון בקורפוס עצום ממדים כספרות העולם: התמקדות ביחידות שהן קטנות בהרבה או גדולות בהרבה מן הטקסט עצמו (תחבולות, תמות, ז'אנרים) ללא קריאה ישירה של הטקסט, קריאה שבה המרחק הוא תנאי לידע. רק באמצעות התבוננות מרחוק בקורפוס גדול של יצירות ספרותיות, כתב מורטי, נוכל להבין מערכות מורכבות כספרות העולם.
במקור, מורטי כלל לא התייחס במאמרו לטכנולוגיה מבוססת מחשב. יחד עם זאת, במרוצת השנים הפך המונח שטבע לזהה למחקר טקסטואלי בכלים חישוביים. כלים מסוג זה מאפשרים ניתוח אוטומטי של טקסטים (לדוגמה, יצירת קונקורדנציה או איתור דפוסים לשוניים חוזרים). בנוסף לממד האוטומטי, כלים אלו מאפשרים לשלב באנליזה גם היבטים פרשניים, וזאת באמצעות תיוג וסימון ידני של הטקסט. כך, למעשה, מתאפשרת תנועה בין צורת שונות של ניתוח טקסטואלי, אוטומטי וידני.
בסדנה שהועברה בחודש מאי התנסינו בשימוש בשני כלים:
AntConc: תוכנה חופשית למחקר חישובי של טקסטים שפותחה ע"י פרופ' לורנס אנטוני מאוניברסיטת וואסדה, יפן. אל תוכנה זו הטענו קורפוס של כ-400 ביקורות סרטים בשפה האנגלית מן האתר IMDB, אותו ניתחנו בעזרת המודלים השונים של התוכנה: חיפוש מילות מפתח ותצוגתן בהקשר, היקרותן של מילים, יצירת קונקורדנציה והשוואה בין קורפוסים. ניתוח זה אפשר לנו לאתר דפוסים לשונים חוזרים, תבניות, וצירופי מילים בקורפוס.
CATMA: תוכנה חופשית לניתוח אוטומטי ממוחשב ותיוג חופשי של טקסטים מאוניברסיטת המבורג, גרמניה. בניגוד ל-Antconc, שמאפשרת אך ורק ניתוח אוטומטי ממוחשב של טקסטים, תוכנה זו מאפשרת לשלב בין ניתוח אוטומטי לניתוח ידני של טקסט. אל התוכנה הטענו את הסיפור "העוורת" מאת יעקב שטיינברג, אותו המשתתפים הורידו מפרויקט בן-יהודה. בחלק זה של הסדנה התנסינו בוויזואליזציה של הטקסט בעזרת המודל הוויזואלי של התוכנה, וייצרנו גרפים מסוגים שונים: תפוצה, עץ כפול וענן מילים. לאחר מכן ייצרנו ספריית תגים, תגים, תתי-תגים ואף תייגנו את הטקסט עצמו, כל זאת בעזרת מערכת התגים המשוכללת של CATMA.
בסדנה, שנמשכה ארבע שעות, השתתפו שלושה עשר תלמידים לתארים מתקדמים וחברי סגל מהפקולטות למדעי הרוח והאומנויות. בקישור המצוי בתחתית פסקה זו תוכלו לעיין בחוברת העבודה שחיברנו עבורה. במדור הדרכה וייעץ נשמח לסייע פרטנית לתלמידים וחברי סגל המעוניינים להכיר לעומק את עולם הקריאה הרחוקה כדי לשלבו במחקרם.
בסרט 'שם הוורד' זכורה הסצנה בה הדמויות הראשיות המגולמות על-ידי שון קונרי וכריסטיאן סלייטר מגלות את מבוך הספרייה במנזר ימי-ביניימי, ומבצעות מחקר בין ספרי הענק הפזורים לכל עבר.
שש מאות שנה אל העתיד, ספרי הענק הפכו למאגרי מידע והשיטוט הפיזי בין המדפים, הספרים והדפים -לחיפוש באינטרנט. אך עדיין החוקר הוא זה שמבצע את מלאכת החיפוש.
האם זה מה שצפוי לנו בעתיד בו טכנולוגית החיפוש והמחקר משתנות?
מה זה חיפוש קולי?
חיפוש קולי הוא טכנולוגיה לזיהוי דיבור המאפשרת למשתמשים לבצע חיפושים דרך פקודות קוליות. בשנים האחרונות, החיפוש הקולי הפך לנגיש יותר וכתוצאה מכך גם שימושי יותר עם השיפור הרב שחל בטכנולוגיות NLP – זיהוי שפה טבעית (Natural Language Processing) המתבצע בעזרת למידת מכונה וכריית מידע – תחומים בבינה מלאכותית. התפוצה הרחבה של מכשירים ניידים ועוזרים חכמים/וירטואלים (virtual/smart assistant) מסייעת גם היא לשיפור הטכנולוגיה.
כך, החיפוש הקולי שהחל את דרכו כאפשרות באפליקציות כדוגמת חיפוש בגוגל, וויז וכדומה, משמש כעת כדרך החיפוש העיקרית בעוזרים החכמים כגון: אלקסה (Alexa) של אמזון, סירי (Siri) מבית אפל וקורטנה (cortana) ילידת מייקרוסופט. עוזרים חכמים אלו מוזנים במידע המגיע מהפלטפורמות האינטרנטיות השונות וממכשירי אינטרנט של הדברים (IoT) שבשימוש יומיומי.
על פי נתוני גוגל ואפל היקף החיפוש הקולי בגוגל ובסירי נע בין 25-20 אחוז מכלל החיפושים.
עד שנת 2020 כ- 50% מכלל החיפושים יהיו חיפושים קוליים, וכמות זהה תעשה ממכשירים נטולי מסך (רמקולים חכמים וכדומה).
השימוש בחיפושים קוליים עלה בין השנים 2016-2008 פי 35.
60% מהמשתמשים בחיפוש קולי החלו לעשות זאת בשנה האחרונה (2017).
72% ממשתמשי העוזרים החכמים טוענים שהעוזרים הם חלק משגרת יומם.
יתרונות
היתרונות של חיפוש קולי ושימוש בעוזרים חכמים ווירטואלים (virtual assistant) רבים וברורים. ראשית, הקלדה. אין בה צורך. האדם הממוצע יכול להקליד כ- 40 מילים בדקה בעוד שבדיבור הקצב נע בין 150-110 מילים בדקה, כך שמתקיים חיסכון בזמן עבור המשתמשים. מעבר לכך, אנשים עם מוגבלות פיזית שאינם מסוגלים להשתמש במקלדת, יכולים כעת לבצע בקלות יחסית פעולות שדרשו בעבר זמן, מאמץ ובקשת עזרה.
נוחות. המשתמשים יכולים בעזרת פקודות קוליות לבצע פעולות שבעבר דרשו מאמץ רב, כגון לקום מהכיסא ולהפעיל את שואב האבק הרובוטי, להתקשר להזמין ארוחת ערב או לבצע משלוח קניות מהסופר. כמו כן, מיומנות דיבור לעומת מיומנות הקלדה מגיעה באופן טבעי ללא צורך בהכשרה או למידה מיוחדים.
יתרון נוסף הוא שמכשירים אלו תורמים לצמצום הפער הדורי. פעולות שיכלו להיתפס כמאיימות עבור אנשים מבוגרים יכולות להתבצע כיום בעזרת בקשה קולית פשוטה, וכך לסייע להנגשת שירותים רבים הזמינים כיום דרך האינטרנט אך רחוקים מלהיות זמינים עבור אלו החוששים מטכנולוגיות חדשות.
על חודו של קול
החיפוש הקולי והעוזרים החכמים על יתרונותיהם הרבים נוצרו על ידי חברות פרטיות בהתאם לאסטרטגיה המסחרית שלהן. באופן זה, אלקסה משמשת לרכישות דרך אמזון, סירי משמשת לרכישת מוצרים ושירותים מאפל וגוגל כמובן מבקשים לאסוף מידע נוסף על המשתמשים לטובת התאמת פרסומות. כמו כן, ההתאמה לממשק הקולי מובילה לכך שמתוך תוצאות החיפוש לרוב תושמע באוזני המשתמש התוצאה הראשונה בלבד התואמת את אלגוריתם החיפוש. זאת בהשוואה לדף התוצאות במנועי החיפוש הקיימים היום, המציגים את עשר התוצאות הראשונות שעולות.
אילו השלכות יכולות להיות להצגת התוצאה הראשונה בלבד?
אם לדוגמה אתם נעזרים בקורטנה לבצע הזמנות לחופשה הקרובה באיטליה ומבקשים לשכור רכב – האם הרכב יוזמן מ- Avis או מ- Sixt? אולי בכלל מחברה מקומית? בחירת התוצאה הראשונה כברירת מחדל בעצם מנטרלת את אפשרות הבחירה מהמשתמש עצמו, ומעניקה אותה למייקרוסופט לפי האינטרס הכלכלי שלה שהוא לא תמיד תואם את רצון המשתמשים.
על כן נשאלת השאלה – האם שירות זה מתאים לשימוש בספרייה אקדמית כמנוע חיפוש ועוזר אישי?
נא לשמור על השקט
כדי לענות על כך, תחילה יש להכיר את צרכי קהל המשתמשים.
בספרייה האקדמית צרכי המשתמשים מגוונים ומשתנים כשמדובר בצוות הספרייה, בסטודנטים וחוקרים וכן בין תחומי הלימוד והמחקר השונים.לדוגמה, סטודנט הלומד ספרות ופילוסופיה לתואר ראשון יכול להתעניין במטלות שבועיות להגשה, קריאת חומרי לימוד המוצגים על ידי המרצה (ולרוב מועלים ל- Moodle) ואיתור ספרים ומאמרים עבור עבודות סמינר ורפראטים. לעומתו, חוקר מתחומי ההנדסה יכול להתעניין בסקירה של חומרים אקדמיים ומקצועיים חדשים או אפילו במציאת פטנטים רשומים.
שימושים אלה מתקיימים בעולם אקדמי משתנה הדורש פרסונליזציה לשירותים כגון קורסים מתוקשבים, גישה מרחוק למאגרי מידע, תוכנות לניהול ביבליוגרפיה ותוכנות שונות המדברות אחת עם השנייה.
מה יהיה העתיד של טכנולוגיות אלו?
תוצאה עתידית אפשרית, היא התכנסות של כלל השירותים האקדמיים והספרייתיים לגורם אחד המסוגל לסייע בלימוד ובמחקר יחדיו. התכנסות דומה של טכנולוגיות ראינו בטלפון החכם בו: הטלפון, המצלמה, המחשב, ה-GPS ומכשירים ושירותים נוספים חוברו למכשיר "חכם" אחד.
ניצנים לחיבור שכזה ניתן למצוא במערכת Leganto של אקסליבריס, בה ניתן ליצור רשימות קריאה לקורסים עם קישור לעלמא ולפרימו – באופן היוצר שילוב אקדמי-שירותי בין המרצים, הסטודנטים והספריות. כבר היום, חברה בשם ConverSight.ai פיתחה מוצר בשם Libro המאפשר לאלקסה להתממשק עם קטלוג הספרייה ועל ידי כך לבצע בו חיפושים בסיסיים בשפה טבעית.
כעת כשכל אלו מחוברים, הדרך לעבודה ישירה של הסטודנט או החוקר למול מערכת חיפוש וניהול מחקר אקדמי משולבת הופכת לקצרה יותר. בואו נדמיין לרגע שאקסליבריס מפתחת מערכת משולבת, מן עוזר חכם שכזה ונקרא לו בשם – 'אֶקסל'.
עד כמה רחוקה המציאות בה סטודנט מבקש מהעוזר החכם: "אקסל, הגש את מטלה 3 בקורס 'אמנות הנאום והשכנוע ביוון וברומא', המשך להשמיע את יחידה ארבע ופתח את המאמרים לקריאה לשיעור הבא".
עד כמה רחוק המקרה בו חוקרת מבקשת מהמערכת את הבקשה הבאה: "אקסל, הציג לי את המאמר של בן ג'ייקובס על אתיקה באינטרנט משנת 2017. לאחר מכן הכן רשימת תזות באנגלית בנושא ICT ופילוסופיה מחצי השנה האחרונה".
עכשיו דמיינו את האפשרויות כאשר גוגל, על כל יכולותיה, תפתח מערכת שכזו.
בסרט 'היא' (Her) מ- 2013 חואקין פיניקס התאהב בעוזרת הדיגיטלית שלו סמנתה, שלטענתו מכירה אותו טוב יותר מכולם…
אתגרים ויתרונות
עוזר חכם שיעניק לחוקרים והסטודנטים את כל שירותי הספרייה והאקדמיה אותם הם מבקשים, נשמע כמו פתרון אידיאלי עבור אוכלוסיות אלו. אם הדבר יצא אל הפועל, ניתן להניח שכמות הכניסות לספריות והביקוש לשירותי היעץ יפחת. מצב זה, יכול להוות אתגר עצום עבור הספריות שירידה בכמות המבקרים עלולה לגרור אחריה צמצום בתקציבים ובכוח האדם.
אז להתחיל לחפש עבודה חדשה?
רעיון 'הספרייה כמקום' מהווה כבר היום פתרון מסוים לירידה בכמות המבקרים בספריות. יצירת אזורי למידה משותפים, הוספת מחשבים ושירותים שאינם קשורים לשימושים המסורתיים של הספרייה. כל אלו נותנים ערך מוסף לספרייה, ומושכים קהל שמרחב למידה שקט או קבוצתי אינו בהישג ידם. כמו כן, הספרייה כמוסד יכולה לנצל חללי עבודה וגיוס תרומות לצורך יצירת מרחבי למידה ומחקר חדשניים כגון חדרי מציאות מדומה ורבודה (VR, AR). פתרון זה יכול להועיל עבור חוקרים המתקשים באיתור מרחב לביצוע מחקר ומציאת מימון להקמתו.
יתרון מובהק נוסף שיש לספריות על פני עוזרים חכמים למיניהם הוא כמובן הגורם האנושי. ישנו פרדוקס מסוים בו עקב הצפת המידע- ככל שיש יותר פריטים שזמינים אלקטרונית, כך קשה יותר למצוא את המידע הרלוונטי. מענה אנושי ומקצועי יכול לסייע רבות במקרים אלו בהבנת הבעיה ופתרונה. חשיבות נוספת נובעת מכך שטכנולוגיות מידע אלו מאפשרות לנו לבצע פעולות רבות בפשטות יחסית, אך במחיר של התרחקות חברתית. ניתן לראות זאת כמובן בטלפונים החכמים המאפשרים גישה לעולם ומלואו אך מצמצמים קירבה אישית. במקרה של מחקר אקדמי, הקשר הבין-אישי חשוב לצורכי העשרה, החלפת רעיונות והשאת עצה באופן בלתי אמצעי – והספרייה יכולה להוות מקום לחיבור שכזה בין חוקרים וסטודנטים.
נראה שקשה יהיה להתחמק מהשינוי הטכנולוגי העתיד לעבור על העולם האקדמי והספריות בכללותו. אך יכול להיות שעם התאמה נכונה של הספריות לקהל המשתמשים שלהן ניתן יהיה לשפר את השירות לאין ערוך ולהמשיך ולתמוך במחקר בעולם משתנה.
השתתפתם במחקר חדשני ופורץ דרך? איך לכתוב מאמר שיתפרסם? איך לבחור באיזה כתב עת לפרסם אותו כדי שיצוטט וישפיע? בסדנה לחוקרים צעירים, שהתקיימה בספרייה למדעי החיים ולרפואה, נתנו הגב' גבריאלה קרגר, מנהלת בית ההוצאה לאור Karger ונינתו של מייסד החברה, ומר מוריץ תומן, מנהל המכירות, טיפים והנחיות איך לכתוב ואיך לפרסם מאמר מדעי בכתבי העת של חברת Karger.
כמה עובדות על בית ההוצאה לאור Karger:
Karger הוא תאגיד הוצאה לאור המתמחה בכל תחומי המחקר ברפואת האדם. התאגיד נמצא בבעלות משפחתית מאז הקמתו בשנת 1890. לתאגיד 108 כתבי עת, מהם 25 בגישה פתוחה, והוא מוציא לאור כ- 40 כותרים חדשים בשנה. מרבית הפרסומים, כ- 97% הם בשפה האנגלית. המאמרים המוגשים לכתבי העת עוברים ביקורת עמיתים בעזרת יותר מ-17,000 סוקרים מרחבי העולם. מלבד פרסום של המאמרים בכתבי העת, החברה דואגת גם לנושאים כמו קידום המאמרים במנועי חיפוש כמו גוגל (SEO – Search Engine Optimization), להעברה למאגרים כמו PubMed, Web of Science ואחרים, לקידום הכרה בחוקרים והסוקרים ועוד.
חלק מכתבי העת של Karger הם כתבי עת בגישה פתוחה. ניתן להגיש מאמרים לכתבי עת אלה במסלול זהב, המאפשר פרסום מידי של המאמרים תמורת תשלום לכתב העת, או במסלול ירוק – ללא תשלום, אך במסלול זה לעיתים יחול עיכוב של שנה בפרסום המאמר. עוד מידע על יתרונות הפרסום בכתבי עת בגישה פתוחה, על המסלולים השונים ועל זכויות היוצרים בכתבי עת אלה תוכלו למצוא בדף Open Access באתר של Karger.
בסדנה ניתנו גם טיפים והנחיות לכתיבת מאמר ולפרסומו:
בחרו כותרת קצרה ומעניינת אך כמה שיותר אינפורמטיבית, והימנעו מקיצורים.
זכרו לכלול את רשימת כל הכותבים שתרמו לכתיבת המאמר.
בחרו מילות מפתח מוכרות בתחום, לפי הנושאים העיקריים במאמר, שבהן הייתם משתמשים אתם לחיפוש המאמר.
התקציר: זהו כרטיס הביקור של המאמר, ויופיע תמיד למחפשים, גם אם שאר המאמר יחייב תשלום. הציגו בו את המחקר על כל חלקיו אך עשו זאת בקיצור – הרקע למחקר, שאלת המחקר, שיטת המחקר, תוצאות, מסקנות והשלכות.
גוף המאמר אמור להכיל את החלקים הבאים:
רקע: זהו השער למאמר. התחילו בסקירת מחקרים קודמים בתחום והתמקדו בבעיה שהמחקר הנוכחי עוסק בה, ובהשערות המחקר שלכם.
שיטות: פרק השיטות צריך לכלול הסבר על מערך המחקר; תיאור מדויק ככל האפשר של האוכלוסייה הנחקרת והיכן ומתי בוצע המחקר; רצוי לספק כמה שיותר פרטים מדויקים אודות סוג ודגם המכשירים שנעשה בהם שימוש, ולא להסתפק בשמם הכללי של הכלים. הפרק צריך לכלול גם היבטים אתיים ואת שיטת הניתוח הסטטיסטי. כל אלה יסייעו להעריך את מהימנותן של התוצאות שהתקבלו.
תוצאות: ספרו על הממצאים העיקריים במחקר, גם על התוצאות הלא צפויות. אין לשלב תמונות, גרפים או טבלאות בגוף הטקסט אלא כקבצים נפרדים. לכן זכרו לצרף הסבר קצר על כל פריט, ותנו כותרות ברורות לכל גרף עמודה וציר. למידע טכני נוסף לקראת הגשת מאמר היכנסו לדף Services של Karger.
דיון ומסקנות: תארו את הממצאים העיקריים של מחקרכם, והמסקנות הנובעות מהם. הסבירו אם הנתונים תומכים בהשערות, והשוו למחקרים אחרים בתחום, ספרו על מגבלות המחקר ואל תשכחו לצרף הצעות למחקרים נוספים.
הצהרות: הוסיפו, תחת כותרת מתאימה, הצהרות אתיות – על הסכמה מדעת ובכתב של משתתפי המחקר; גילוי נאות – האם קיימים ניגודי אינטרסים; מקורות מימון – האם התקבל מימון חיצוני למחקר.
רשימה ביבליוגרפית: השתמשו בכלים לניהול מידע ביבליוגרפי כדי להקל על כתיבה מדויקת לפי דרישות כתב העת. בדקו שזכרתם לכלול את כל המקורות שציטטתם בגוף המאמר, ושלא הוספתם לרשימה מקורות שלא כללתם בכתיבת המחקר.
טיפים לפרסום המאמר:
לאיזה כתב עת לפנות? לפרסום מאמרים בכתב עת מוכר ואמין חשיבות מכרעת. ניתן להיעזר ברשימת השאלות המופיעות באתר http://thinkchecksubmit.org כדי להחליט לאן לפנות ולהיזהר מכתבי עת טורפים (predatory journals).
בדקו מול האתר של כתב העת באילו נושאים הוא מתמחה, אילו סוגים של מאמרים מתפרסמים בו.
חפשו את ההנחיות של כתבי העת למחברים. אם תפעלו על פי ההוראות, אתם עשויים לחסוך זמן יקר בתהליך פרסום המאמר.
קראו שוב כדי לוודא שהמאמר מבוסס על כמות מספקת של נתונים, שהמסקנות אכן נתמכות בממצאי המחקר ושלא חסרים במאמר חלקים כמו נתונים, טבלאות.
מאמר שהמערכת מחליטה שראוי לביקורת עמיתים יעבור לסוקרים לקריאה והערות. במידה שהתקבלו הערות, רצוי להיענות לבקשות הסוקרים לספק להם נתונים נוספים, כדי לסייע למאמר להתקבל לפרסום במהירות.
הצטרפו לשירות של Orcid לקבלת מספר חוקר ייחודי שיבטיח שרק אתם תזכו לקרדיט על המאמר שפרסמתם ולא חוקר אחר עם שם דומה. למידע נוסף ורישום לשירות Orcid.
השבוע קיבלנו דוגמה מאלפת לקלות שבה נאסף עלינו מידע מהרשת, לכמות מידע זה, ולאחד השימושים בו: הטיית תוצאות בחירות. פן נוסף של אותה קלות איסוף הוא שאלת האחריות של מחזיקות המידע לשמירה על המידע פרטי זה של המשתמשים וזכותה להשתמש בו. כל כלי התקשורת זעקו חמס כאשר נחשפה פרשת דליפת מידע מפייסבוק. ראשיתה ב-2014, אך היא התגלתה וטופלה רק שנתיים מאוחר יותר. הפרשה אכן חמורה, אך רוב כלי התקשורת עסקו בעיקר בהיבט של דליפת המידע ופחות בשערורייה של השימוש שנעשה במידע זה – החברה שקיבלת את המידע השתתפה לכאורה בהטיית תוצאות בחירות פוליטיות.
כל האירוע מדגים עד כמה נגיש ולא מוגן המידע שאנו בוחרים לפרסם על עצמנו ברשת. רשתות חברתיות ואתרים אינם כופים עלינו הצטרפות, ואת רוב המידע שאנו מספקים להם, אנו בוחרים אם לציין על עצמנו – היכן גדלנו ולמדנו, מה מצבנו המשפחתי, עם מי שוחחנו וכמה זמן בטלפון, אילו דברים מעניינים אותנו. כל אלה פרטים אישיים לחלוטין שאנו בוחרים למסור לאותה חברה בתמורה לשיפור חווית המשתמש שלנו. מלבד כל אלה, אנו משתמשים ברשתות החברתיות כדי לחלוק את חיינו עם חברינו הקרובים והרחוקים. כבר לא צריך לספר על הטיול האחרון לכל חבר בנפרד בשיחת טלפון או מפגש פנים אל פנים. תולים תמונות, חוויות ומחשבות על הקיר, ומגיבים לקירות של אחרים. קצר, מהיר, נעים ונוח לגלול עד אין סוף.
כל המידע הזה שאנו מפרסמים ומשתפים הוא משאב רווחי ביותר לחברות האוספות ומנתחות אותו. לנו, יצרני המידע, יש רק אשליה של שליטה בו. בסופו של יום החברות בוחרות מה ייעשה בו, וההשפעה של בחירה זו מתחילה להכות גלים הרבה מעבר לגבולות הרשת החברתית, והרבה מעבר לניסיון להשאיר אותנו זמן רב יותר באפליקציה כדי שנחשף גם לפרסומות. מה שאנו בוחרים לחלוק עם העולם מלמד על בחירות עתידיות שאנו צפויים לבחור כאשר נחשף למסרים שונים, וכיצד אפשר ליצור לכל אחד מאתנו את המסר האישי המדויק כדי להניע אותנו לכיוון רצוי, ועדיין לגרום לנו לחשוב שאנו חיים בדמוקרטיה ובחירותינו חופשיות. בפועל רצוי שנזכור שאנו בוחרים לפי רצונו של בעל המאה ושל שירות המסרים שלו. אם עד היום חשבנו שרק משטרים טוטאליטריים מעסיקים אנשים שתפקידם לקדם מידע מחמיא ולדחוק לעמודים האחוריים של גוגל תוצאות לא מחמיאות למשטר, קמנו וגילינו שאצלנו חברות ואינטרסים כלכליים שולטים בתוכן שנחשף אליו ובבחירות שנבחר. רק ההיסטוריה תשפוט את תוצאות בחירת טראמפ לנשיא ואת עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי.
כרגע, כל מדינה שחוקקה חוק הנוגע להגנת פרטיות ושימוש במידע אישי, מנסה לבדוק כעת את התנהלותה של פייסבוק בנושא השמירה על המידע של משתמשיה. החקירות שיתנהלו יפרנסו בעיקר ציים של עורכי דין ופוליטיקאים שישחררו הצהרות וססמאות ויכתבו עוד חוקים, שכרגיל לא יעמדו בקצב התפתחות הטכנולוגיה. גם העיתונות המסורתית מוחה על האירוע, בקול גדול, במיוחד לאור הצניחה הדרסטית במספר צרכניה. העיתונות המסורתית צפויה להיות בין המרוויחים מפרשייה זו, אם ציבור הנפגעים יחזור לצרוך מידע מהעיתונים וערוצי החדשות, ולא מהרשתות החברתיות, וכך תחזיר אליה גם תקציבי פרסום שנדדו אל פייסבוק.
בפועל כוחות השוק והאינטרס הכלכלי הם שיקבעו מה יעשה במידע שלנו. פייסבוק עצמה הודיעה שנקטה צעדים והגבילה את הגישה של אפליקציות דומות למידע על המשתמשים. אבל אף אחד לא באמת יכול להבטיח שלא תתרחש דליפה עתידית ממנה או שיום אחד תחליט לשנות את דעתה בנושא. המידע שנתנו לה אחרי הכל – הוא שלה. וחשוב לזכור – פייסבוק אינה החברה היחידה שאוספת מידע עלינו: דפדפנים, מעבדי תמלילים, תוכנות עיבוד גרפי, וסתם אתרי אינטרנט – כולם מנסים לשפר את חווית המשתמש, לנחש טוב יותר מה הוא רוצה, למשוך אותו אל האתר ולפתות אותו להישאר, בכל דרך אפשרית. כמה מכם הקלקתם ALLOW לבקשות שונות מהדפדפן בלי לקרוא ממש מה אישרתם? וגם אם לא נדרשתם לאשר דבר בעת הגישה לאתר, פרסומות המוצגות באתרים שותלות קובצי קוקיז במחשבנו, כדי לעקוב אחרי תנועת הגולשים, גם אחרי שיצאו מהאתר בו פגשו באותה פרסומת. בעזרת "עוגיות" אלה יכולים אותם מפרסמים לאסוף נתונים על הרגלי הגלישה שלנו ולדייק בפרסומות המוצגות לנו. מדובר בחסכון עצום בתקציב הפרסום, לעומת זה הנדרש לפרסום בכלי התקשורת המסורתיים לקהל עצום ואנונימי.
למול אשליית הפרטיות ברשת, שגם החוק אינו מצליח להציע לנו הגנה אמיתית מאיבודה, הקריאות להתנתקות מפייסבוק הן אירוניות, במיוחד כשהן באות מטייקונים כמו מייסד Whatsapp, בריאן אקטון, שמכר את החברה שהקים לפייסבוק, או מאילון מאסק, מייסד שירות התשלומים ברשת PayPal. שניהם יודעים היטב מה כמות המידע הנאגר על משתמשים בשרתי חברות. מאסק אגב, הוא משתמש פעיל ברשת החברתית המתחרה – Tweeter. עבור טייקונים כמותם, קריסה של פייסבוק היא מכה קטנה בכנף בהיבט הכספי והפרסומי. גם מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק שאיבד כשבעה מליארד דולר בעקבות הפרשה, לא ממש צריך לדאוג מה יהיה עם קרן הפנסיה שלו.
לעומת הטייקונים הללו, מי שכן צפוי להרגיש את קריסת פייסבוק בכיסו הם בעיקר המפרסמים הקטנים המקדמים את עסקיהם בעזרת תשלום לפייסבוק, והזעירים, המשווקים את מרכולתם בעזרת שמועות ומבצעים בקבוצות. חשבו על כל בעלי העסקים שהציעו את מרכולתם או פנו ללבכם כדי לגייס כסף למטרות שונות, או הציעו מבצעים לחברי הקבוצה. כמה מכם פנו לבעלי עסקים קטנים דרך המלצות בקבוצות ולעומת זאת כמה מכם פנו לרכוש רכב מיבואן בגלל פרסומת בפייסבוק? ביום שאחרי פייסבוק, אותם עסקים קטנים יאבדו את הפילוח המדויק שפייסבוק מציעה ויאלצו להשקיע תקציב רב יותר בפרסום שיתחרה עם מודעות רבות אחרות. רק חשבו על הפרסום אליו אתם נחשפים תוך כדי הגלילה של הפיד, לעומת כל הכרוך בכניסה לאתר מודעות ייעודי לחיפוש בעל מקצוע כלשהו. כל אותם מפרסמים זעירים יפגעו מקריסת פייסבוק פעמיים: גם כמפרסמים, אבל, ובעיקר כמשקיעים בשוק המניות.
כולנו מושקעים במניות בין אם באופן עצמאי או כחוסכים שכספם מושקע על ידי משקיעים מוסדיים. קרנות כמו קרנות הפנסיה, קופות גמל, חברות ביטוח ומשקיעים מוסדיים אחרים, משקיעים את כספי העמיתים החוסכים, כדי לשלם בעתיד למפקידים גמלה או תשואה על חסכונם. כחוסכים בעזרת אותם משקיעים מוסדיים נרגיש את קריסתה של פייסבוק כאשר נקרא את הדוח השנתי ששולחות לנו הקרנות, ונגלה מה שוויו. זוכרים את קריסת טבע? בימיה הטובים היא הייתה שווה בערך עשירית מפייסבוק.
פייסבוק והפרשייה הנוכחית היא רק משל וסימפטום לבעיה. היא משל לחברה שכולנו מושקעים בדרך זו או אחרת במניותיה, ושאת נפילתה אנו עלולים לחוש בכיסנו; היא משל לחברה שאנו מוסרים לה מידע אישי, שלא היה עולה בדעתנו למסור בנסיבות אחרות, ומשל לתוצאות השימוש במידע זה. היות שפייסבוק היא כמו כל חברה אחרת בתחום, גם אין טעם של ממש לנטוש אותה, כי הפרקטיקה של שימוש במידע לשיפור החוויה היא פרקטיקה בה נוהגים כולם. ואולי עכשיו נלמד לסנן בקשות, ולקרוא טוב יותר לעומק את הגדרות הפרטיות גם שלה וגם של מתחריה.
האיגוד האירופאי של ספריות המחקר (LIBER) מייצג יותר מ400 ספריות לאומיות, ספריות אוניברסיטאיות וספריות מכוני מחקר ומטרתו היא ליצור תשתית משותפת שתאפשר קיום מחקר אקדמי באיכות שתעמוד בסטנדרטים גלובליים. כדי לקדם את מטרתו זו האיגוד יוצר שיתופי פעולה עם ארגונים בעלי סדר יום דומה באירופה ובעולם כולו. הנושאים העיקריים אותם מבקש האיגוד לקדם בשנים הקרובות מפורטים במסמך האסטרטגיה שלו לשנים 2018-2022, ובהם – רפורמה בנושא של זכויות יוצרים, מדעי הרוח הדיגיטליים, פרסום בגישה פתוחה, מדדים לאיכות הפרסום האקדמי וארגון, שיתוף ואחזור מתקדמים של נתוני מחקר. כדי להוציא את האסטרטגיה לפועל מקיים האיגוד ועדות וקבוצות עבודה ומקדם פרויקטים בינלאומיים.
במסגרת זו הוקמה קבוצת עבודה המוקדשת למדעי הרוח הדיגיטליים ולמורשת דיגיטלית, המהווה חלק מרכזי בהגשמת חזונו של האיגוד לקידום אוריינות מידע, כלים ושירותים בממד זה. מטרתה של הקבוצה היא לזהות שירותים ספרייתיים התומכים במחקר מבוסס DH, ליצור רשימה של תנאי בסיס שיאפשרו לספריות ולספרנים להציע את השירותים הללו ולדאוג לקידומם. לצורך זה נוצרו צוותי עבודה המוקדשים לנושאים הבאים – חיזוק כישורי הספרנים בתחום הDH; יצירת קשרים ושיתופי פעולה בין ספריות וקהילות המחקר; תפקידן של הספריות ביחס לDH והעלאת המודעות לכך בספריות אקדמיות; זיהוי וביסוס מדיניות ביחס לDH. הקבוצה כולה עובדת בשיתוף פעולה מלא עם תשתיות מחקר דיגיטליות אירופאיות כגון DARIAH ו CLARIN, בהן מוקמים צוותים מקבילים. הקבוצות מעולם המחקר ומעולם הספריות מקיימות ביניהן חילופי חברים ובכך מאפשרות סיעור מוחות ועבודה משותפת צמודה.
כחלק מהמאמץ להנגיש את התחום לספריות המחקר יוצרת קבוצת העבודה המוקדשת לDH סדרה של רשימות קריאה עדכניות ומפורטות לשימושם של ספרנים המעוניינים לקדם את הנושא. בשנים האחרונות ניתן לזהות מגמה גוברת של התעניינות מחקרית בתחום ובהתאם לכך מספר הפרסומים הולך וגדל. רבים מהכותבים והחוקרים מאמצים שיטות חדשות של תקשורת אקדמית, ולכן ניתן למצוא חומר רב בנושא ברשת – לדוגמא בבלוגים, או בפרסום בפלטפורמות שיתופיות (כגון GitHub). בנוסף, בשנים האחרונות נכתב הרבה על הנושא בעיתונות הפופולרית, במאמרי דעה וכדומה. ממשלות, קרנות ומוסדות אקדמיים תרמו אף הם לגוף המידע הגדל על DH בפרסמם דוחות ומדריכים לתמיכה בתחום.
רשימת הקריאה המומלצת הראשונה מתמקדת במדיניות. האם יש (או אמור להיות) קשר בין הספריות האקדמיות למחקר DH? מדוע על הספריות להתעניין בתחום ולנסות לקדם אותו? וכיצד הן יכולות לעשות זאת, ברמה היומיומית? המקורות הנכללים ברשימה הזו מתמקדים בשאלות הבסיסיות הללו.
מאמר זה טוען כי השורש של רוב המחלוקות סביב DH נטוע במשבר מדעי הרוח, בעוד הביקורות הנשמעות נגד התחום בעצם מבוססות על תפיסה מוטעית שלו. השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית במחקר מאיים על מהות מדעי הרוח ממש כמו שימוש בטכנולוגיות אנלוגיות. אלו ואלו הם רק כלים, יעילים יותר או פחות בהתאם להקשר, המשמשים את החוקר במאמץ לענות על שאלת המחקר שלו.
נייר עמדה זה מדגיש את השינוי החיובי בפרקטיקה האקדמית כתוצאה ממחקר דיגיטלי. המסמך קושר בין מחקר דיגיטלי לבין מקומה של הספרייה האקדמית ובודק כיצד תפקידי הספריות והספרנים משתנים אף הם כתוצאה ממגמות אלו.
מסמך הדן בהשפעת DH על תפקידי הספריות האקדמיות בארצות הברית. מסקנה עיקרית הנובעת ממנו היא כי ספרייה המבקשת לתמוך בDH חייבת להפוך להיות שותף מהותי במחקר ולא רק ספקית שירותים.
מאמר זה מתרכז באחריותה הבסיסית של הספרייה לשנות את תפקידה ולהפוך לשותף משמעותי במחקר. המחברת מתארת את מעבדת החוקרים שהוקמה בספריית אוניברסיטת וירג'יניה, את צורת הארגון שלה ואת פעילויותיה. המעבדה היא ישות עצמאית המוקדשת למחקר ופיתוח והצוות שלה מורכב מספרנים המתפקדים כסוכני ידע העוזרים בתיווך התוצר האקדמי לעולם.
מספר פרסומים ארוכים ומפורטים יותר מספקים קווים מנחים פרקטיים ליישום תמיכת DH בספריות אקדמיות, בהתבסס על הניסיון שנצבר בנושא בעשור האחרון.
לפני 70 שנה כתב אורוול את הספר "1984", וסיפר בו על "השיחדש": מהלך של מפלגת השלטון, בו משנים את השפה הרגילה בעזרת ביטול מגוון מילים מיותרות כדי "לשמש כלי ביטוי להשקפת העולם והרגלי המחשבה היאים"[i], לקו המחשבה של המפלגה כמובן. ייחודה של שפת שיחדש הוא שמשנה לשנה קטן בה אוצר המילים, ויחד איתו קטן הפיתוי לחשוב כי "דברים שכבר אין להם שם, אי אפשר כלל להעלותם על הדעת"[ii]. בימים אלה נראה שאורוול טעה ב- 30 שנה, וחזה לא את 1984, אלא את ימינו.
ב- 15/12/17 בישר ה – Washington Post, כי למרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ה-CDC, ניתנה רשימת מילים אסורות לשימוש בבקשות תקציבי פעילות ומחקר ממשלתיים: פגיע vulnerable, זכאות entitlement, גיוון/מגוון diversity, טראנסג'נדר transgender, עובר fetus, מבוסס ראיות evidence-based, מבוסס-מדעית science-based. לשניים מהביטויים הללו הוצעה חלופה: במקום הביטויים "מבוסס מדעית" או "מבוסס ראיות", הוצע נוסח "מבוסס על מדע, תוך מתן תשומת לב לסטנדרטים ורצונות קהילתיים". למחרת בישר ה – New York Times, שאין איסור מפורש על מילים או מחקר בתחומים אלה, ומדובר בהצגה מוטעית של תהליך הדיון בנוסח התקציב המתגבש. כלומר, מקורה של "ההמלצה" הוא רצונם הטוב של פקידי ממשל להקל על רפובליקנים להצביע בעד בקשות התקציב.
שינוי מדיניות של ממשלים שונים הוא טבעי, אך משמעות ביטול המילים רחבה יותר משינוי שכזה. איך ניתן לכתוב בקשות לתקציב על נושאים "שאי אפשר לומר את שמם"? מי יקצה תקציבים למחקר והתמודדות עם בעיות שלא קיימות? מה יעשו, למשל, החוקרים המנסים להילחם בנגיף הזיקה והשפעתו של מומים מולדים, מבלי לדבר על העוברים? או סוכנויות הפועלות לסיוע לטראנסג'נדרים -אוכלוסייה הפגיעה למחלות כמו איידס, צהבת, שחפת, ומחלות נוספות, אם האוכלוסייה לא קיימת?
לא ברור מה גרוע יותר – האיסור הראשוני להשתמש בשבע המילים או ההבהרה שמדובר בהמלצה בלבד לצורך קבלת מימון. מותר לחקור הכל במימון ממשלתי, ובדרך זו, אם לא נזכיר את שמם המפורש של דברים, מי שדעתו שונה יוכל לעצום עיניים, לסרב לדון בהם, ואולי כמעשה קסמים, בעיות ייעלמו מעצמן. אם אוכלוסיית הטרנסג'נדרים לא קיימת, היא לא יכולה להיות חשופה למחלות ומצבים נפשיים שונים, ולכן אין צורך לטפל באוכלוסייה זו או להשקיע בפעילות מניעה. כך גם לגבי עוברים: כיוון שעוברים לא קיימים כנושא למחקר – אפשר להתעלם מהנזק שתרופות שונות גורמות לעוברים ומהשפעת אלכוהול וסמים עליהם. חברי הקהילה העסקית היו מאוד שמחים אלמלא הוטרדו בזוטות כמו מחקרי יעילות ובטיחות של מוצרים, או התגוננות מתביעות על נזקים שמוצריהם גרמו.
יריית הפתיחה ל"רצונות הקהילה" כמצפן למחקר ותקציבים נורתה כבר עשרים שנה, והשלכותיה נראות גם היום. בשנת 1996, נאסר על ה- CDC להקצות משאבים למחקר בנושא מניעת פציעות או כל מחקר אחר הקשור לפיקוח על כלי נשק, איסור שעדיין נמצא בתוקף. גם במקרה זה לא נאסר המחקר בנושא בטיחות השימוש בכלי נשק ופציעות הקשורות לירי. מה שנאסר הוא הוצאת כספי ציבור על מחקרים הקוראים לפיקוח על כלי נשק. בעזרת המונח המוצע החדש אפשר לומר כי אפילו אם העדויות העולות ממחקרים מבוססים מבחינה מדעית, מראות כי רצוי לפקח על שימוש בנשק, יש לשים לב לסטנדרטים ורצונות קהילתיים, הקובעים כי זכותם של האזרחים לשאת נשק, ולכן מחקר שעלול לסתור זאת – לא ימומן. רוצים לחקור? בבקשה. אבל לא על חשבון משלם המיסים.
אם נמשיך להאמין בחופש לחקור הכל, גם אם במימון לא ממשלתי, נשאלת השאלה מי יממן את כל המחקרים בנושאים אלה? מימון המונים? חברות פרטיות בעלות אינטרסים מסחריים? שאלה זו חשובה במיוחד לאור ההצעה להחליף את המונח "רפואה מבוססת הראיות", במשפט "רפואה שאמנם מבוססת על מדע, אך נותנת תשומת לב לסטנדרטים ורצונות קהילתיים".
אם נניח שחוכמת ההמונים תנחה את מימון ההמונים למחקר, אנו נתקלים בבעיה, כיוון שחוכמת המונים מבוססת על ידע, הטרוגניות של ההמון, על מצבור ידע קיים וזמין לצורך קבלת ההחלטות, ועל כך שהמון זה אינו מוטה על ידי מערכת השולטת בהתנהגותם או נטיות פוליטיות. ברגע שמילים נמחקות מהלקסיקון – קיימת הטייה של חוכמת ההמון, ונגזלת ממנו הבחירה החופשית באמת אם לממן מחקר או לא.
כפי שהוכיחה ההיסטוריה, גם על חברות מסחריות אי אפשר לסמוך, בכל הנוגע למימון מחקר ניטראלי. עוד כשהותר השימוש בבסיס מדעי, נדרשו עשרות שנים ומחקרים כדי להוכיח את הנזק שבעישון. חברות הטבק השתמשו בטקטיקות רבות ומגוונות כדי למכור סיגריות, תוך שהסתירו במשך שנים את נזקי העישון, מימנו מחקרים שערפלו את הקשר בין עישון ומחלות ואף ממנו מחקרים בעד עישון[iii][iv]. חברות אלה היו שמחות להיפטר מהבזבוז המציק של תשלום מעל ל-200 מיליארד דולר שנכפה עליהן בארצות הברית, רק בגלל כל אותו "בסיס מדעי".
בנקודת המפנה בה אנו נמצאים כעת, בפתחה של שנת 2018, כדאי שנשים לב ונחליט מהם רצונות הקהילה שלנו. האם נתעלם משבע המילים האסורות הללו ונמשיך באומץ וחופש אקדמי לחקור הכל, או שנגלוש בעזרת אותן שבע המילים ואחרות שיוסיף לנו "האח הגדול" אל עבר "שיחדש" של בורות וחוסר יכולת חשיבה, אל עבר עתיד בו איש לא יבלבל אותנו עם העובדות, כי "בערות היא כוח"[v].
[i] אורוול, ג' (1971). 1984. (תרגום : ג' אריוך). תל אביב : עם עובד.
Educational Copyright Conference – 19 December 2017, Buchmann Faculty of Law, Tel Aviv University
מוסדות חינוך עסקו מאז ומתמיד בענייני זכויות יוצרים, כיצרנים של חומר המוגן בזכויות יוצרים, בעלי החומר ומשתמשים בו.
שינוי דפוסי ההוראה – מאנלוגי לדיגיטלי, מלימוד בכיתה להוראה מרחוק, שינויים בתעשיית ההוצאה לאור האקדמית – התגברות בריכוז השוק העולמי ועלייה המחירים, יחד עם שיטות רישוי שונות, כמו גם שינויים בחוק בשנים האחרונות הביאו לעימותים ישירים.
בארצות הברית, מו"לים שונים קראו תיגר על אוניברסיטת ג'ורג'יה בשל השימוש שלה בעותקים אלקטרוניים; בהודו, המו"לים קראו תיגר על אוניברסיטת דלהי בגלל שיטות צילום המקראות; בישראל, מו"ל מקומי קרא תיגר על פרקטיקות הצילום של האוניברסיטה העברית, ובקנדה, ארגון של מו"לים קרא תיגר על הפרקטיקות של אוניברסיטת יורק.
בדרך כלל, שימוש הוגן / fair dealing / fair use נמצא בלב הדיונים המשפטיים. עם זאת, בעת ובעונה אחת, הליכים חוקיים אלו פוגשים תהליכי נגד כגון הדרישה של ארגונים שונים כי המחקר שאותו הם מממנים יפורסם גם בצורת הגישה הפתוחה, רשויות שיפוט שונות השוקלות רפורמות חקיקה, וכן ספריות פירטיות כמו SciHub. הכנס דן בנושאים אלו ואתגרים נוספים. (מתוך ההזמנה לכנס – תרגום שלי. מ.ב.)
הכנס כלל שלושה חלקים:
1. תיקי זכויות יוצרים משפטיים בעולם
2. רישיונות, גישה פתוחה
3. התנגדות, פתרונות ותוצאות
ההתייחסות לנושא זכויות היוצרים, בתחום האקדמיה, שונה בין מדינה למדינה:
החוק הישראלי, חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, מתייחס למושג 'שימוש הוגן' בצורה רחבה מאוד, שניתנת לפרשנויות רבות. הערפול בניסוח הביא עמו חשש מתביעות משפטיות ובעקבות כך, הגבלות על שימוש במחקר ובלימוד. בפרויקט מיוחד שנוסד באוניברסיטת חיפה, הוקם הפורום להשכלה נגישה אשר שם לו למטרה להגיע להסכמות ולנסח "עקרונות פעולה" שיבהירו את תחומי השימוש המותרים.
הדוברים בכנס העבירו ביקורת על כי החוק עצמו נותן זכויות מסויימות לבעל היצירה וזכויות מסויימות למשתמש. אך כאשר מוסיפים את החוזים, הרישיונות, קודי ההתנהגות, והגבלות טכנולוגיות כאלו ואחרות למעשה מחלקים מחדש את הזכויות האלו ולאו דווקא מכבדים את החוק. הפתרונות לעניין זה הם מגוונים ואפשר ללמוד רבות ממה שקורה בעולם היום. שימוש הוגן מוגדר גם בחוק האמריקאי ועמו פרשנויות ועקרונות פעולה שונים שנוסחו במהלך השנים.
ברוב מדינות אירופה אין כלל התייחסות למושג שימוש הוגן, וההתייחסות היא לחוק בלבד . מדינות האיחוד האירופי חופשיות להחליט מה מידת אימוץ החוק. חלקן מחמירות יותר וחלקן פחות. בהרבה מדינות עניין זה מאפשר לאקדמיה טווח פעולה רחב הרבה יותר.
בהודו ובמדינות נוספות השיטה המקובלת היא חוק שאליו נוספים "יוצאי דופן". למשל העתקה לצורכי לימוד מעוגנת בחוק כ"יוצאת דופן" ולכן מותרת לחלוטין, ללא אחוזים וכמויות.
רוח חדשה ומרגשת נשבה בכנס – לא עוד פעילות מתוך חשש מתביעות ענק אלא פתיחות גדולה יותר לקראת האקדמיה ולקראת הנגשה חופשית יותר של המידע והידע אל מי שצריך אותו.
הדוברים בכנס:
פרופ' מיכאל בירנהק, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א – הציג את נושא הפרטיות באוניברסיטאות.
עו"ד תרזה נוברה, מהאיחוד האירופי – חוק זכויות יוצרים באירופה – ללא שימוש הוגן או עקרונות פעולה, רק החוק עצמו קובע! לא ניתן לנסח עקרונות פעולה ללא השתתפות המו"לים הגדולים.
ד"ר בלזס בודו, מאונ' אמסטרדם – הדגיש והבליט את הרעיון כי החוק מדבר על מה שמותר, לא על מה שאסור.
ד"ר יפית לב-ארץ, אונ' ניו-יורק – הציעה: ניסיון לרישיון – אם נעשה ניסיון סביר להשגת רשות, אז תהיה פטור ע"פ חוק מהפרת זכויות יוצרים.
במשך שנים אונ' דלהי השתמשה בשירותיה של חנות צילום קטנה על מנת שתדפיס עבורה חוברות לימוד בהם היו קיימים חלקים מיצירות עם זכויות יוצרים. לפני מספר שנים החליטה ההוצאה לאור של אונ' אוקספורד לתבוע את אונ' דלהי על הפרת זכויות יוצרים – שכן בחוברת היו ציטוטים מיצירות שאוקספורד הייתה הבעלים שלהן. תוצאת המשפט הייתה מפתיעה ומהפכנית: השופט ביטל את התביעה לחלוטין! הסיבה לביטול: הזכות לידע, ללימודים, למחקר גדולה מהזכות לקניין של המו"לים הגדולים. איך אונ' דלהי עשתה זאת – בעזרת מחאה חברתית: הם הגיעו כל כך רחוק ב"באז" התקשורתי-חברתי שהם יצרו סביב התביעה הזו, שבסופו של דבר אפילו סטודנטים מאוניברסיטת אוקספורד הפגינו נגד אוניברסיטת אוקספורד. אקטיביזם חברתי במיטבו!
בריאנה סקופילד, Author's Alliance – הציגה את הארגון שלה ואת פעילותו החשובה – ארגון שעוזר לכותבים/סופרים להכיר את עולם זכויות היוצרים ומלמדים אותם איך להפיץ את ספריהם בלי להיכנס לצרות עם המו"לים. שופילד הזכירה אפשרויות שונות לפרש את ה"שימוש ההוגן" וכולן בעייתיות: למשל "חוק ה-10" – מותרת העתקת פרק אחד אם יש בספר עד 10 פרקים ומותרים 10% אם יש יותר מ-10 פרקים. היא גם סקרה את המשפט המרתק של המו"לים נגד אונ' ג'ורג'יה שעדיין מתנהל, מזה למעלה מ-10 שנים. עוד אזכור שלה: כאשר חוקרים נשאלים על מידת השימוש שיתירו לעשות בפרסומיהם – 90% מהכותבים מרשים שימוש ביצירה שלהם וחלק גדול מהם מעודד זאת.
פרופ' אריאל כץ, אונ' טורונטו – סיפר על התביעות ההדדיות בין שוקן הוצאה לאור לבין האוניברסיטה העברית וסיומן בהליך גישור מרתק שתוקפו פג בסוף שנת 2017. כמו כן הזכיר כי: Fair dealing is a STANDARD not a RULE.
עו"ד דלית קן-דרור, מאוניברסיטת חיפה – סקרה את המודלים השונים לפירסום ב OA, מגבלות ויתרונות.
ד"ר סיגל להב-שר, מהקונסורציום מלמ"ד –דיווחה שהגישה החדשה של מלמ"ד היא לבדוק לעומק כל חוזה חדש עם המו"לים ואילו אפשרויות חלופיות קיימות בגישה פתוחה. בנוסף, מציעה לקדם מאגרים מוסדיים ותחומיים.
סיכמו: מירה בן ארי, אוניברסיטת תל אביב וד"ר לין פורת, אוניברסיטת חיפה.
בשבוע שעבר התקיים בספריה למדעי החיים ולרפואה ע"ש גיטר סמולרש, יום עיון בנושא "חשיפה לעולם המחקר הרפואי". בחסותה של הגב' מירה ליפשטיין, מנהלת הספרייה למדעי החיים ולרפואה. ביום נכחו מנהלי ספריות רפואיות בבתי החולים, ספרנים בספריות רפואיות, ספרנים ומידענים עצמאיים, ואורחים אחרים.
את היום פתחה הגב' מירה ליפשטיין, מנהלת ספרית מדעי החיים ורפואה, בדברי ברכה בהם הדגישה את החשיבות והתרומה של השתלבות צוותי הספריות במערך המחקר ובתמיכה שביכולתם לתת לחוקר, כל זאת לאור השינויים הטכנולוגים המתקדמים בעידן הנוכחי. לדברי הפתיחה.
בהמשך היום דיברה הגב' מירב בוך, מנהלת הספריה הרפואית במרכז הרפואי אסף הרופא, על הספריה ותרומתה מתומכת מחקר למקדמת מחקר. מירב חתמה וסיכמה במשפט:
"אנו אנשי הספריות מקבלים הזדמנות להרחיב את הידע וההבנה לגבי המערכות שעוסקות בארגונים שלנו בקידום מחקר, וכן על נושאים נוספים שהחוקרים מתמודדים אתם. זוהי הזדמנות לשמוע, להשמיע ולקבל רעיונות לשיתופי פעולה. לא צריך להמציא את הגלגל. אנחנו יכולים בכוחותינו לעשות שינוי." למצגת ההרצאה.
הד"ר בועז תדמור, ראש רשות המחקר במרכז רפואי רבין ומנהל בית החולים בעברו, סיפר על תפקידה של רשות המחקר במרכז הרפואי רבין. ד"ר תדמור הסביר כיצד חזון בית החולים עומד לנגד עיניו וכיצד רשות המחקר שמה לה בחזית יעדיה את ערך העלאת שביעות הרצון של החולים מבית החולים. בעזרת הפיכתו של בית החולים לבי"ח "מגנט", המושך אליו רופאים וחוקרים מקצועיים ומומחים בתחומם, ומצד שני מושך אליו את המקרים הטיפוליים הקשים (המצריכים טיפול) נוצר שיתוף פעולה פורה לייצור מחקר ולימוד וזוכה לעידוד ותמריץ קבוע מהנהלת בית החולים.
מהגב' לאה פאיס, ראש רשות המחקר באוניברסיטת תל אביב למדנו על תפקידה של רשות המחקר באקדמיה ובאונ' תל אביב בפרט ועל צוות המידענים אשר מבצע את העבודה הטרום מחקרית החשובה אשר מהווה את הבסיס ליצירתו בהמשך של מחקר פורה ומוצלח.
הגב' רינה קורס, מנהלת הספריה הרפואית בבית החולים שער מנשה דיברה בהרחבה על הקשר שבין הספריה והמחקר: על ניסויים רפואיים (Clinical Trials), על ההכנה שהיא מעבירה לרופאים בבית החולים שער מנשה לצורך קבלת הסמכה ב- GCP) Good Clinical Practice), על טופסי "הסכמה מדעת" עליהם מתבקשים המועמדים לניסויים לחתום ועל כללי האתיקה של ועדת הלסינקי בהם נדרשים החוקרים לעמוד. למצגת ההרצאה.
הגב' רותי סוחמי, רמ"ד חיפוש מידע בספריה למדעי החיים ולרפואה באוניברסיטת תל אביב, דיברה על מעורבותם של הספרנים והמידענים בעיקר בבנית ה Systematics Reviews ועל חשיבותם העצומה של הספרנים והמידענים לחוקרים בדרך לקבלת אישור ומימון למחקר שלהם, מעורבות היכולה לחסוך בזבוז משאבים רב בהתנהלות המחקר. למצגת ההרצאה.
חתמה את היום הגב' סנאית איילון, מנהלת הספריה הרפואית במרכז הרפואי העמק. בהרצאתה דיברה סנאית על כריית נתונים מהתיק הרפואי של המטופל (EMR) והפיכת אותם נתונים לקרקע פוריה למחקר, על נושא ה Big Data המתרחב בשימוש הרפואה וכיצד מיושם נושא זה במחקר אצלה בבית החולים. למצגת ההרצאה.
כל הדוברים הדגישו את השינוי שחל בתפקידה של הספרייה, שהופכת מאגר ספרים למקדמת ותורמת לעולם המחקר באופן פעיל. תודה גדולה שלוחה לכל המרצים ביום זה ולכל המשתתפים ביום העיון, ולמירב מורטנפלד קלס, מתאמת רשת הספריות הרפואיות, על ארגון יום העיון המעניין.
השבוע התקיים במכון ון-ליר בירושלים כנס אווה/מינרבה הארבעה-עשר לדיגיטציה של מורשת התרבות. כנסים אלו, המתקיימים מאז שנת 2004, הפכו למסגרת מרכזית להצגת פרויקטים חדשים בתחומי הדיגיטציה בעולמות התרבות ולמפגשי עמיתים של המתעניינים בתחום – חוקרים וסטודנטים, אוצרים, אנשי מחשבים, ארכיונאים, ספרנים ואנשי ממשל מאירופה ומישראל. בכנסים מוצגים כלי מחקר חדשים, יוזמות ציבוריות אירופאיות-ישראליות לשימור, הנגשה והפצת תרבות באמצעים דיגיטליים, שיתופי פעולה, אפליקציות מתקדמות עבור מוסדות תרבות וכן תשתיות פתוחות למחקר במדעי הרוח.
יומו הראשון של הכנס עמד בסימן ההשקה החגיגית של פורטל המוזיאונים הלאומי לאחר תקופת פיילוט ארוכה. האתר הוא פרי פרויקט שימור והעצמה דיגיטלית המשותף למשרד התרבות והספורט, משרד רה"מ, אגף מורשת ועשרות המוזיאונים המוכרים בישראל, בכל התחומים. מטרתו היא לחשוף בפני הציבור באופן נגיש, ידידותי ואיכותי את הפריטים המגוונים השמורים במוזיאונים, הן בתצוגה והן באחסון – בסה"כ כמיליון וחצי פריטים במגוון תחומים: אמנות, יודאיקה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, אתנוגרפיה, טבע ומדע. המידע באתר מאורגן בשלושה רבדים – רובד המוזיאונים הכולל דפי מידע על המוסדות השונים ועל אוספיהם; רובד הפריטים המציג אלפי פריטים שסומנו כבעלי ערך מיוחד, והם מופיעים לצד מידע מפורט אודותיהם; ורובד התערוכות המגיש טעימות משלל התערוכות המוצגות בימים אלו או הוצגו בעבר במוזיאונים השונים. שיתוף פעולה עם Europeana, הספרייה התרבותית הדיגיטלית הכלל אירופית, מאפשר איתור, אחזור, צפייה ומחקר של פריטים מקבילים באמצעות כלי מתקדמים המוטמעים בפורטל.
מושב מיוחד הוקדש לסקירת מיזמי דיגיטציה של נכסי תרבות המבוצעים בארץ בחסות מחלקת היודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד. הראשון שבהם הוא פרויקט הדיגיטציה של ארכיון הצלם ישראל צפריר השמור במרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. הארכיון הייחודי מונה כעשרים אלף צילומים של אמנים ישראליים או של יצירות אמנות ישראלית. הדוברות סקרו את התהליך הטכני של סריקת חומרי הארכיון המגוונים (נגטיבים, פוזיטיבים, שקופיות, מעטפות וכדומה) והצמדת המידע הקטלוגי הרלוונטי לכל פריט ופריט. בנוסף, סופר על הקושי הגדול הגלום בניסיון לזהות את יצירות האמנות המצולמות, וכן הבעייתיות של הסדרת זכויות היוצרים בסוג חומרים שכזה. החומרים שנסרקו והמידע עליהם מוצגים באמצעות הקטלוג המקוון של הספרייה בהרווארד.
בהמשך נסקרה ההתקדמות בפרויקט הלאומי "שימור מורשת תרבות חזותית ואמנויות הבמה" של תכנית "ציוני דרך" במשרד מורשת וירושלים ובשיתוף הספרייה הלאומית המרכזת את המיזם ומנהלת אותו מקצועית. פרויקט זה מוקדש לשימורה של מורשת התרבות החזותית ואמנויות הבמה בישראל לדורותיהם, והוא כולל תיעוד, דיגיטציה, שימור ומחקר של תחומי תרבות אלה לצד חשיפתם של כל האוספים המתועדים לציבור הרחב. הפרויקט מחולק לארבעה אשכולות – עיצוב בהובלת שנקר, תאטרון בהובלת החוג לתאטרון והספרייה באוניברסיטת חיפה, ארכיטקטורה בהובלת בצלאל ומחול בהובלת להקת בת שבע. דובר על האתגרים המיוחדים הכרוכים בתיעוד ושימור של ארכיונים של אנשים פרטיים וגופים כגון קיבוצים, להקות מחול, משרדי אדריכלים, אנשי תאטרון וכדומה. מגוון החומרים והמדיה הוא עצום, מצבם לא תמיד מזהיר והמידע עליהם אינו מלא. במסגרת הפרויקט חומרים אלו יעברו דיגיטציה איכותית, המידע עליהם יועשר והם יהיו נגישים לכל באמצעות הפלטפורמה הדיגיטלית. הודגשה הגמישות והאינטרדיסיפלינריות הגלומה בפורמט הדיגיטלי, המאפשר השוואה בין פריטים ממקורות שונים, יצירת הקשרים חדשים ואוספים וירטואליים חוצי גבולות.
בנוסף, הוצגו כלים דיגיטליים חדשים לחוקרים ולמוזיאונים בתחומי מדעי הרוח והאמנויות –
IMareCulture – פרויקט בשנתו הראשונה, שמטרתו היא העלאת המודעות לארכיאולוגיה תת ימית באירופה וחשיפת האתרים, שברובם לא ניתן לבקר בקלות, לקהל הרחב. המיזם המורכב משותפים מכל רחבי היבשת מתרכז בפיתוח כלים דיגיטליים מתקדמים ליצירת חווית ביקור מועצמת במוזיאונים ימיים, להוראה ולמחקר. בין הפיתוחים – משחקים המדמים חפירות תת ימיות וביקורים וירטואליים באתרים תת ימיים (מבוסס על ממצאים אמיתיים ומפוקח אקדמית); פאזלים תלת ממדיים של ממצאים מאתרים אלו; ספרייה דיגיטלית של ספינות טרופות משוחזרות ושל אמפורות; משחקים לימודיים של ניווט בספינות עתיקות, כשהמטרה היא להרוויח כמה שיותר ממסחר תוך התחשבות בתנאי הים והשייט העתיקים וכן כלי דיגיטלי לשיפור איכות סרטים שצולמו תחת המים. המטרה היא שכל הכלים הללו פתוחים לציבור, כולל הקוד, בהתאם להתוויות האיחוד האירופאי לפרויקטים מסוג זה. ArchAide – בפיתוח קונסרציום מכל אירופה, כולל בית הספר למדעי המחשב מאוניברסיטת תל-אביב. מטרת המיזם היא ליצור כלי לזיהוי חרסים אוטומטי באמצעות צילום, ובכך להוריד משמעותית את הזמן המוקדש במחקר לפעולה הפרטנית של זיהוי חרסים באמצעות קטלוגים מודפסים. הרעיון הוא להשתמש בשיטת הזיהוי הקלאסית – על פי סוג החומר, צורה עיטור אבל בצורה ניידת ווירטואלית, אפילו כבר באתר החפירה עצמו. בשלב הראשון הוכנסו לאתר קטלוגים של אמפורות רומיות בעזרת OCR, והאיורים בקטלוגים עובדו למודלים ב3D; היות והאתר הוא רב לשוני היה צורך גם ליצור מושגים מוסכמים ומילון זהויות ולהשתמש במילונים מבוקרים כגון גטי ופליאדס. השאיפה היא ליצור מאגר מידע פתוח לשימוש, שיוזן ממצאים של המשתמשים בשטח. בקרוב תתחיל בחינת האפליקציה באתרי חפירה פעילים. Parthenos – מיזם אירופאי משותף נוסף, שמטרתו לחזק ולאחד פרויקטים דיגיטליים בתחומי היסטוריה, בלשנות, מורשת תרבותית, ארכיאולוגיה ושדות קרובים במדעי הרוח. הכוונה היא ליצור תשתית אינטגרטיבית שתתמוך בארכיבים הדיגיטליים הגדולים שנוצרו בשנים האחרונות ובמתודולוגיות מחקר חדשניות, וזאת כדי לקדם מחקר דיגיטלי שיתופי. פרתנוס תומך בשתי תשתיות מחקר אירופאיות מרכזיות – dariah בתחומי מדעי הרוח ו clarin בתחומי חקר השפה. המיזם מקדם יצירת סטנדרטים משותפים, מתאם בין פרוייקטים מחקריים שונים, מקדם קביעת מדיניות והטמעתה, מרכז שיטות מחקר ושירותים מתקדמים ומפיץ פתרונות לבעיות משותפות.
מושב נוסף בכנס הוקדש לחידושים באתר אירופיאנה, להם יוקדש פוסט נפרד.
הכנס המעניין חשף בפני הבאים את העשייה הנמרצת בתחום המחקר, השימור וההנגשה בתחומי מדעי הרוח והאמנויות בישראל ואת שיתופי הפעולה הפוריים המתקיימים בין הזירה המקומית לבין האיחוד האירופי והרווארד. שיתופי פעולה אלו מאפשרים לפרוץ גבולות של חומר, זמן ומקום, להגיע לקהלים חדשים, לחשוף אוצרות חבויים ולהעלות שאלות מחקר חדשות ופורצות דרך. נמשיך לעקוב ולעדכן!
בשבוע שעבר התקיים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים הקונגרס העולמי השבעה-עשר למדעי היהדות. הקונגרס, המתקיים אחת לארבע שנים מאז 1957 (הקונגרס הראשון נערך ב1947) הוא הכינוס הגדול ביותר במדעי היהדות בעולם ובמדעי הרוח בארץ. במסגרתו מתקיימים מאות מושבים המתפרסים על פני חמישה ימים עמוסים בתכנים הנוגעים למקרא, תולדות עם ישראל, ספרות חז"ל, תלמוד ומשפט עברי, מחשבת ישראל ותפילה, ספרויות, לשונות, אמנויות, וכל היבטי החברה היהודית בת זמננו. בקהל המרצים והמאזינים ניתן למצוא אורחים רבים מחו"ל, חוקרים, סטודנטים, אנשי חינוך, מתעניינים מהקהל הרחב וכן ספרנים, מידענים ואנשי מדע המידע.
במסגרת הכנס הוקדשה חטיבה נושאית שלמה ל"מפעלי מחקר וידע", ובה נסקרו, בין היתר, מפעלי ארכיונים, פרויקטים של מחשוב וההדרה דיגיטלית של טקסטים קדומים, חינוך בעידן הדיגיטלי, כלים דיגיטליים למחקר ולהנגשה במדעי היהדות, הנגשת אוספי יודאיקה וכן הוצג מבחר רחב של פרויקטים דיגיטליים במושב פוסטרים.
מבין הפרויקטים הדיגיטליים שהוצגו בכנס –
השקת "כתיב" – האוסף הבין לאומי של כתבי יד עבריים דיגיטליים מבית הספרייה הלאומית. זהו פרויקט המעלה לרשת סריקות איכותיות של כתבי יד עבריים מכל העולם בגישה חופשית. באתר אפשרויות חיפוש מתקדמות וכן סביבת עבודה מותאמת אישית.
ספרדתא – מפעל הפליאוגרפיה העברית – מפעל שמטרתו לאפיין ולסווג את כל כתבי היד העבריים מימי הביניים. כתבי היד מסווגים על-ידי מאות מאפיינים פיזים וטקסטואליים שונים, כדוגמת נתונים על הדיו, קודקסים, מסורות העימוד של הטקסט, ממדי דף וטקסט והפרופורציות שביניהם, ניהול השורה וסימנים גרפים הנלווים לכתב. כך נוצרה טיפולוגיה היסטורית המאפשרת לחוקרים לזהות את מוצאו ותקופתו של כתב היד. לכך מתקשר פרויקט בתהליך המתבצע באוניברסיטת בר-אילן מבקש ליצור "אונתופדיה" של כתבי היד היהודיים, בהתבסס על מיפוי אירועים לאורך חייהם של כתבי היד – פרסום, צנזורה, העתקה, מכירה וכדומה.
Epidat – מאגר כתובות מצבה יהודיות ממזרח אירופה מהמאה ה11 ועד אחרי מלחמת העולם השנייה. במאגר אפשרויות חיפוש מגוונות, על פי תקופה, מיקום גיאוגרפי (גם על פני מפה), טקסט מלא, דימויים ועוד. הרשומות מאוחדות על ידי שימוש באוצרות מילים מבוקרים, כגון אלו של מכון גטי או קובץ הזהויות של הספרייה הלאומית. באותו הקשר כדאי לציין גם את אתר הכתובות מישראל/פלסטין, המאגד כתובות שנוצרו במרחב הגיאוגרפי הזה מהתקופה הפרסית ועד לכיבוש האסלמי.
Forever Project – פרויקט של מרכז ומוזיאון השואה הלאומי באנגליה. אלו הם ראיונות עומק מקיפים שנערכים עם ניצולי שואה ומצולמים בתלת ממד. טכנולוגיות של זיהוי קולי ושל מציאות מדומה מאפשרות ליצור מעין "שיחה" חיה עם דמותו של הניצול. הכוונה היא להשתמש בטכנולוגיה זו למטרות חינוכיות בבתי ספר.
האתר החדש של מוזיאון ישראל מאפשר "חיפוש באוספים", צפייה בפריטים מהאוסף ברזולוציה גבוהה לצד מידע מפורט על כל פריט ופריט. בהקשר זה הוזכר הניסיון המוצלח של הרייקסמוזיאום באמסטרדם. מאות אלפי תמונות ברזולוציה גבוהה שהועלו לאתר המוזאון, ללא כל הגבלת שימוש וזכויות יוצרים, יצרו תנועה משמעותית באתר, הופיעו במגוון פלטפורמות אינטרנטיות כגון ויקיפדיה, והגדילו עד מאוד את חשיפתם של המוזיאון והאוסף שלו בעולם כולו.
Understanding Sin and Evil – פודקאסט של מרים ברנד, חוקרת אמריקאית העוסקת בתפיסת הרוע והחטא ביהדות של תקופת בית שני. ד"ר ברנד דיברה על חשיבותו של הפודקאסט ככלי להפצת ידע לקהלים מגוונים בכל העולם, וחלקה טיפים מניסיונה. הכי חשוב לדעתה – זה לא המדיום המתאים להרצאה אקדמית ודידקטית! נהלו שיחה, פנו לקהל בגובה העיניים וזכרו שרוב המאזינים עוסקים בפעילויות שונות תוך כדי האזנה.
Europeana – הוא אתר אינטרנט המספק גישה למיליוני ספרים, ציורים, סרטים, פריטי מוזיאון וחומרים ארכיוניים שעברו דיגיטציה באירופה. האוספים המקוונים הכלולים בו מונים יותר מ50 מיליון פריטים דיגיטליים; כלי דלייה מתקדמים מאפשרים חיפושים ממוקדים באוספים העצומים, הכוללים אמנות, ספרים, מוזיקה ועוד. באתר שותפים למעלה מ1,500 מוסדות תרבות אירופאים כגון מוזיאונים, ארכיונים וספריות. חלק מהדימויים הכלולים בו פתוחים לשימוש חופשי, וכל המטא-דאטה של הפריטים האצורים בו פתוח לכל המעוניין. החומרים הכלולים באתר מאורגנים באוספים נושאיים, כשאחרון שבהם, שעלה לאוויר לפני כמה חודשים, הוא אוסף האופנה. כעת שוקדים באתר על פורטל שיאגד את החומרים הקשורים ליהדות.
כמה כלי מחקר בגישה פתוחה –
Open Refine (לשעבר Google Refine) – כלי לעבודה עם מידע "מבולגן", המאפשר לנקות אותו, להעביר אותו מפורמט אחד לשני ולהעשיר אותו בעזרת מידע חיצוני.
Hspell – כלי חופשי לבדיקת איות בעברית וכן לביצוע ניתוח מורפולוגי.
With – פלטפורמת חיפוש המסוגלת להגיע ל API של מאגרים ופורטלים בתחומי התרבות בכל רחבי העולם. בעזרת with ניתן לדלות, בחיפוש אחד, תוצאות ממאגרים שאינם מקושרים זה לזה כגון Europeana, DPLA, Rijksmuseum ורבים אחרים.
פרויקטים אלו ואחרים שהוצגו בקונגרס הדגישו את חשיבות הכלים המחקריים הדיגיטליים והשיתופיים, המסייעים בידי החוקרים לפנות לכיוונים מחקריים חדשים וגם להנגיש את מחקריהם לציבורים חדשים ומגוונים. וכשפונים לכיוונים חדשים, לפעמים יש הפתעות! כך מצאו חוקרי לבוש ימיביניימי דווקא במאגר כתובות המצבה היהודיות דימויים נדירים של נעליים מהתקופה, שהופיעו על מצבותיהם של סנדלרים; מרים ברנד הופתעה מאוד לגלות שיפן היא ארץ בה זוכה הפודקאסט שלה לפופולריות גדולה. כך הטכנולוגיה הופכת לכלי מחבר, המאפשר קשר אנושי, לימוד והפרייה הדדית וחשיפה למגוון רחב ועשיר של חומרים ומקורות.
פוסטים קודמים בנושא מדעי הרוח הדיגיטליים – כאן וכאן
במעשייה של אנטואן דה סנט-אכזופרי, הנסיך הקטן פוגש באיש עסקים שצובר כוכבים במטרה לקנות עוד כוכבים. הנסיך הקטן מבולבל: "אם יש לי צעיף", אמר הנסיך הקטן, "אני יכול לכרוך אותו על צווארי ולקחת אותו איתי. אם יש לי פרח אני יכול לקטוף אותו ולקחת אותו אתי. אבל אתה לא יכול לקטוף את הכוכבים מהשמיים". "אני הנני בעלים של פרח", אומר הנסיך הקטן, "שאני משקה בכל יום. יש לי גם שלושה הרי געש שאני מנקה בכל שבוע. להרי הגעש שלי ולפרח שלי יש תועלת מכך שאני בעליהם. אבל אתה, לכוכבים אין תועלת מכך שהם שלך…" עם הדימוי הזה – חישבו על חוקרים, מאמרים, ותאגידים הסוחרים בידע. [1]
אין זה חדש שתאגידי הענק של ההוצאות לאור האקדמיות גורפים רווחי-עתק, בעוד מחירי הגישה לתוכן הופכים ליקרים יותר ויותר. לאור עליות המחירים השגרתיות, הספריות האקדמיות ברחבי העולם מתקשות לעמוד בתשלומים. אפילו אוניברסיטת הרווארד, מהעשירות בעולם, הגיעה למצב בו היא מתקשה לממן את הגישה עבור חוקריהּ. מי שהיה מנכ"ל ספריות הרווארד ב-2012 תימצת את המרמור: "אנחנו, חברי הסגל, עושים את המחקר, כותבים עבודות, שופטים עבודות עבור חוקרים אחרים, נושאים בתפקידים בוועדות עריכה, וכל-זאת בחינם… ואז אנחנו קונים בחזרה את תוצאות המאמץ במחירים שערורייתיים" [2][1].
מנגד לאידיאולוגיה של תוכן אקדמי העומד מאחורי חומת-תשלום, ניצבת הגישה הפתוחה. גישה זו היא שם-כולל למגוון של מסלולי פרסום, כשהמשותף לכולם הוא שהקורא אינו נדרש לשלם על המאמר. הגישה הפתוחה איננה עוד אמצעי להנגשת הפרסומים עבור הקוראים בחינם, אלא חלק מתנועה-חברתית של ממש (שחורגת מתחומי מסחור הידע האקדמי אל-עבר מידע ממשלתי וציבורי). אחד מגיבורי התנועה, ארון שוורץ [Aaron Swartz] נודע (בין-היתר) בשל הורדת תוכן מאגר JSTOR והנגשתו, כמעשה-כנגד תשלום התמלוגים למוציאים לאור ולא למחברי המאמרים. שוורץ קרא למלחמת גרילה "לשחרור המידע" [3], היה לאקטיביסט-ענק בתחום ולאייקון התרבותי של אידיאולוגיית הגישה הפתוחה. ב-2013 התאבד, כנראה גם בשל תביעות הענק שהוגשו כנגדו על-ידי תאגידי ההוצאות לאור [4] [1].
פנים רבות למאבקים בין "לוחמי החופש של המידע" לבין ההוצאות לאור התאגידיות. מצד אחד – רוב המו"לים הגדולים אימצו בברכה מודלים שונים של כתבי-עת בגישה הפתוחה. מצד שני, Sci-Hub ו-Library Genesis – הפרוייקטים הנושאים בדגל המאבק של ההנגשה הנוחה לתוכן בעל זכויות יוצרים לקהילות החוקרים בעולם, מהוות מטרות קבועות לתביעות עתק בבתי-המשפט [5]; חזית שונה למאבק נמצאת בלב העולם האקדמי. למשל, חברי צוות העריכה של כתב-עת מוביל התפטרו כולם ביחד – כחלק מהמלחמה עם ההוצאות לאור [6]. בחודש יולי האחרון, אוניברסיטאות מובילות מגרמניה הצטרפו לכ-60 מוסדות אחרים שקראו למוסדות האקדמים שלא לחדש את החוזים [7] עם Elsevier. עולם ההוצאות לאור האקדמיות לא נח לרגע, ונקרע בין לפחות שני קצוות אידיאולוגיים: האחד, של גישה פתוחה לחומרי המחקר וההוראה, והשני – של חומת תשלום.
לאור חילוקי הדעות האידיאולוגיים שבין תאגידי ההוצאות לאור האקדמיות ובין מחפשי הצדק החברתי פורחים גם מנצלי-ההזדמנויות. אלה מתקיימים גם-בתוך אידיאולוגיית הגישה הפתוחה. בהקשר שלנו, אלו הם כתבי-עת המכונים בלשון הגנאי "כתבי-עת טורפים" [predatory journals]. כתבי-עת טורפים הם כתבי-עת בגישה הפתוחה, שהמודל העסקי של פרסום המאמרים ממומן על-ידי מחברי המאמרים. בניגוד לכתבי-עת לגיטימיים בגישה הפתוחה – בעלי מודל עסקי דומה, כתבי-העת הטורפים מחפשים ליצור רווחים גדולים ככל-האפשר ובכל מחיר – תרתי-משמע. הם מפתים מחברים לפרסם מאמרים – גם ללא מתן שירותי העריכה המצויים בכתבי-עת לגיטימיים (בגישה פתוחה או לא). כתבי-עת אלו נחשבים ככתבי-עת "זבל", מכיוון שאין בהם ביקורת עמיתים [peer review] או רמת-סף אקדמית כלשהי. בעוד כתבי-עת אלו מנופפים בדגל הגישה הפתוחה, אין להם כל מחוייבות אקדמית לתוכן המפורסם. בכך קיומם של כתבי-עת אלו גורם לנזק גדול לעולם האקדמי ונזק גדול לרעיון האידיאולוגי של הגישה הפתוחה. במגוון הרחב של המודלים לפרסום מאמרים בגישה הפתוחה, המצויים תחת מו"לים גדולים ואיגודים-אקדמים קטנים, המודל הפתייני של כתבי-העת הטורפים נוסק.
עלייתם של כתבי-עת טורפים ברורה לחלוטין: כתבי-העת פועלים למטרת רווח כלכלי בלבד. אין להם כל טעם לדחות מאמרים, מכיוון שככל שיתפרסמו יותר מאמרים כך ירוויחו יותר… חוקרים, מצד שני, מאוד רוצים שמאמריהם יתפרסמו. שילוב זה מוביל לפופולאריות גואה של כתבי-העת הטורפים, ואיתה גם דרכים לדִּיּוּג [phishing] לקוחות חדשים – כמו פנייה בדואר האלקטרוני לתלמידי מחקר שזה הרגע הציגו בכנסים מקצועיים והיו שמחים לפרסם את ממצאיהם הראשוניים, או פנייה למי שמאמרו נדחה על-ידי כתבי-העת המקובלים. אבל ההשלכות של קיום כתבי-עת טורפים בעולם האקדמי ובגישה הפתוחה הן קשות הרבה יותר.
חשבו על אלפי החוקרים שהשיגו את תארי המאסטר והדוקטורט באמצעות פרסום מאמרים, או חוקרים שזכו לקידומים מקצועיים ולמשרות באמצעות פרסומים בכתבי-עת טורפים: כל הדרוש על-מנת לזכות בשורה שבקורות-החיים האקדמיים היא פרסום – הניתן להישג באמצעות תשלום בלבד. בין אם בכוונה או בין אם בתמימות, מדובר בסוג של תרגיל עוקץ במקרה הרע, ושיתוף פעולה לא-אתי במקרה הטוב. מעבר-לכך, כתבי-עת טורפים אינם מגבילים עצמם לתחומים מדעיים בלבד, ובמסווה של כתבי-עת לגיטימיים מציעים תחומים החורגים מגבולות המדעי והאקדמי, בשלל נושאים כמו סגנונות מסויימים של רפואה אלטרנטיבית [8]. כתבי-עת טורפים אף אינם חוששים לנקוט בכל טקטיקה אפשרית, כולל גיוסם של עורכים פיקטיביים [9].
ב-2012 יצר פרופ' ג'פרי ביאול [Jeffrey Beall], ספרן מאוניברסיטת קולורדו דנבר, רשימה שחורה של כתבי-עת טורפים. הרשימה הפכה למעין-מותג בתחום בשם "Beall's List" (קישור להעתק של הרשימה זמין [10]), ואף עברה מספר גלגולים. בתחילת השנה, החליט ביאול להסיר-עצמו מניהול הרשימה השחורה, מפני שהיה תחת "לחץ אינטנסיבי" מצד מעסיקיו. מעסיקיו סבלו קשות מאסטרטגיות אגרסיביות ומתוחכמות של כתבי-העת הטורפים כנגדו. הם פנו אינספור פעמים לבעלי תפקידים שונים באוניברסיטת קולורדו, במגוון של דרכים, על-מנת להוקיע אותו ולצאת כנגד שמו הטוב. ביאול גם סבל מהאשמות הקולגות שלו – ספרנים אחרים – שפנו כנגדו על-כך שהעז לחשוף את נקודת התורפה של הגישה הפתוחה ובכך להוריד מקרנה. מנגד, האשימם ביאול כי בעוד הם-עצמם מעודדים בפני חברי-הסגל את יתרונות הגישה הפתוחה, הם מסתירים את המגוון-הרב של המלכודות אותן מציבים כתבי-העת הטורפים [11]. אז ריבוי כתבי-העת בגישה הפתוחה הוא עניין מבורך, אבל לא הכל ורוד.
מדריך כתבי-העת בגישה הפתוחה [DOAJ [12, בו משתמשות ספריות אוניברסיטת תל-אביב, "נקי" כמעט-לגמרי מכתבי-עת טורפים [13]. במידה וקיבלתן/ם פנייה בדוא"ל מכתב-עת עלום או חשוד – נשמח מאוד לשמוע. אתן/ם מוזמנות/ים לפנות אלינו להרחבה בנושא הזה, או להבהרת כל ספק הקשור לכתבי-העת הטורפים והגישה הפתוחה. אנחנו מחזיקים מספר כלים שנשמח לשתף, כמו למשל רשימת החברים של איגוד המוציאים לאור בגישה הפתוחה [14]. נשמח להעמיד את יכולותינו לרשותכם, וכמובן נשמח לשמוע על ניסיונכם ואת דעתכם.
מאגר PsycTherapy מאפשר הזדמנות ייחודית לצפות בטיפול אמיתי שניתן על ידי מומחים בתחומם!לספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך יש מנוי למאגר מידע הכולל סרטי וידאו של כ- 400 מפגשים טיפוליים בני כ- 45 דקות כל אחד. סרטי הווידאו מלווים בתעתיק סימולטני וכלים אינטראקטיביים, לצרכי לימוד והדרכה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדי סיעוד, עובדים סוציאלים ומטפלים. ייחודו של המאגר הוא בכך שהמטפלים והמטופלים הם "אמיתיים" ולא שחקנים. כמו כן, המאגר גדל מידי שנה בכ – 40 מפגשים טיפוליים. המפגשים נחלקים למגוון רחב של גישות טיפוליות, ונושאים. והטיפולים עצמם ניתנים על ידי פסיכולוגים מן החשובים בצפון אמריקה. ניתן לחפש במאגר על פי הנושא הטיפולי, הגישה הטיפולית ושם המטפל.
בחרנו להדגים את המאגר בטיפול שניתן בגישה הפמיניסטית הטיפולית להתמודדות עם כעס אצל בני נוער, על ידי Laura s. Brown PHD:
אתם רוצים לדעת מה היה הלך הרוח בארץ בתקופת המיתון?
הייתם רוצים לדעת מה היו נושאי הדיון הציבורי לפני הבחירות של שנת 1977?
בא לכם לדעת מה התפרסם בידיעות אחרונות ביום בו נולדתם?
הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך רכשה מנוי לארכיון הדיגיטלי של העיתון ידיעות אחרונות. הארכיון מכיל כתבות מעיתון ידיעות אחרונות משנת 1939 ועד לפני שבוע. באתר ניתן לחפש לפי מילים שהופיעו בכתבה ו/או לדפדף בעיתון. ניתן לצפות, להדפיס ולשלוח במייל את תוצאות החיפוש. למידע נוסף>>
המאגר נגיש לחיפוש מתוך הספרייה בלבד, ואנו מזמינים אתכם לבוא ולהשתמש בו.
ביום חמישי האחרון (22.12.16) התקיים במרכז 'נא לגעת' ביפו כנס מטעם IBM בנושא מחשוב קוגניטיבי. מחשוב קוגניטיבי הוא תחום במדעי המחשב המנסה לדמות תהליכים של חשיבה אנושית הכוללים בין היתר הבנת שפה מדוברת, זיהוי פנים, ניתוח מידע והסקת מסקנות, למידת מכונה, כריית מידע, איתור דפוסי התנהגות ועוד יכולות "אנושיות" שאנו מבצעים באופן כמעט בלתי מודע.
כדי ליצור מערכת המסוגלת להתמודד עם כל אלו- IBM יצרו את ווטסון. ווטסון היא (או הוא) פלטפורמה מבוססת ענן שהושקה לפני כשנתיים, ועליה ניתן ליצור תוכנות אחרות המשתמשות ביכולות החישוב ועיבוד המידע שפותחו ב- IBM.
(לקריאה נוספת – "מחשב העל IBM Watson" / יפה אהרוני).
לכנס הנושא את השם Cognitive café ונערך זה השנה הרביעית, הגיעו כ- 700 משתתפים ובו הציגו מס' חברות את התוכנות אותן הן פיתחו ופועלות על פלטפורמת ווטסון. חברות כמו קופ"ח כללית ומאוחדת, טבע, סיטי בנק ואחרות הציגו את השימושים היומיומיים ואת יתרונות השימוש בפלטפורמה.
העולם על פי ווטסון
דוגמאות לשימושים בווטסון כוללות מערכת ניהול עירונית המקבלת מידע מחיישנים ומצלמות הפזורות בעיר. המערכת מנתחת את המידע, ויודעת להציף אירועים חריגים או בעייתיים ללא התערבות אדם לחדר בקרה ומשם המידע מועבר הלאה ליחידות המטפלות בשטח.
דוגמה שנייה היא היכולת להמליץ לרופאים על טיפולים שלא עלו על דעתו של הרופא בזמן טיפול בחולה. תוכנה ששולבה במחשבי הרופאים בקופ"ח מאוחדת, לוקחת את נתוני החולה באותו הרגע ובודקת את כל הטיפולים היכולים להתאים לסימפטומים הקיימים. הרופאים שכמובן התנגדו לרעיון גילו במהרה שמערכת מסוג זה עם יכולות ניתוח מידע גבוהות וללא בעיות זיכרון, מניבה תוצאות זהות להמלצות של רופאים מומחים, ובמקרים מסוימים אף ממליצה על טיפול שהרופא כלל לא חשב עליו.
פעולה נוספת שנעשתה בעזרת ווטסון היא יצירת טריילר (קדימון) לסרט האימה Morgan. הטריילר כולו נעשה כמעט ללא התערבות אדם. למערכת הוזנו מאות טריילרים מז'אנר קולנועי זה והמערכת בתורה יצרה קריטריונים לסרטון מוצלח וחתכה מהסרט 10 קטעים ש"לדעתה" צריכים להיכלל בו. לאחר בחינת הקטעים באולפנים אושרו 9 קטעים והטריילר הוכן. כל התהליך שכיום לוקח להכינו כחודש – לקח יום אחד בלבד.
מה לכל זה ולספריות?
בהרצאה שעסקה בשאלה כיצד למידת מכונה משפרת את הבריאות שלנו, ציין פרופ' רן בליצר ממכון כללית למחקר את תעשיית החלל כתעשייה המסורתית ביותר אחרי רפואה בכל הקשור לשימוש באמצעים הידועים כעובדים ואמינים (כששולחים לוויין שישהה 10 שנים בחלל צריך לדעת שהוא יעבוד ללא תקלות). חלקנו ודאי יושבים עכשיו מול מדפי ספרים עמוסים לעייפה ותוהים עד כמה "תעשיית" הספרנות התקדמה עם השנים? בייחוד אלו המשתמשים בשיטת דיואי שהומצאה בשנת 1876.
אם ננתח את עבודת ספרני היעץ – נמצא אדם המקבל מידע, מעבד אותו ומניב תוצאה שהיא פריט או פרטי מידע בפני עצמם. אם כך, מה ההבדל בינו לבין מערכת לומדת המסוגלת לתקשר עם אנשים? לדוגמה – צ'טבוט (ChatBot) – יישום המאפשר למשתמש לנהל שיחה עם ישות דיגיטלית, מושתתת על בינה מלאכותית לשם ביצוע פעולות שונות או קבלת מידע – משולב עם מערכת המסוגלת לאחזר מידע ולומדת מכל משתמש יותר ויותר.
מערכת שכזו יכולה להשתלב בעבודת הספרנים או לשמש כ"ספרן אישי" לחוקרים ולהפוך לגורם המייעץ (ממש כמו לרופאים בקופ"ח), מאחזר וממליץ על מידע מדויק יותר לטובת משתמשי הספרייה.
ב- 20 שנה האחרונות ספריות אקדמיות וציבוריות נאבקו בכדי להישאר רלוונטיות בעולם בו האינטרנט וטכנולוגיות המידע מכתיבות את קצב השינויים. כאשר שינויים חוקתיים, שילוב טכנולוגיות חדשות וקבלת רעיון "הספרייה כמקום" הצליחו להפוך את הספריות למקום המעניק שירות מתקדם ועדכני. המחשוב הקוגנטיבי המהווה את השלב הבא בהתפתחות טכנולוגיות המידע, יכול להוביל את הספריות למקום המרכז שירותים רבים ומתקדמים יותר מבעבר.
לסיכום, שילוב של שירותי מידע חדשניים שמעניקים לסטודנטים ולחוקרים את כל מה שהם נזקקים לו במחקרם, יחד עם חוויה חיובית במטרה לגרום להם לרצות לשוב ולבקר היא חלק מובנה בשירות של הספרייה. ברור כי הספריות, כמקום האוצר כמויות עצומות של מידע, יצטרכו להמשיך ולהשקיע משאבים נוספים לצורך הפיכת הספרייה למרכז חברתי המשלב יכולות ייעוץ מתקדמות.
יכולות מחשוב קוגניטיביות יאפשרו להן להפוך למובילות טכנולוגיות בתחום זה.
רבים אינם מממשים את זכויותיהם המוקנות להם על פי חוק משתי סיבות עיקריות: ראשית, כיוון שאינם יודעים מהן הזכויות הללו, ונדרש מומחה מקצועי, שידע לקרוא ולפרש מהם סעיפי החוק הרלוונטיים לכל אדם ולהפנותו לסעיפים אלה, ושנית מי שכבר יודע מה זכותו, מוותר פעמים רבות על מיצויה עקב הבירוקרטיה הרבה הכרוכה בכך.
כולנו שומעים פרסומות לגופים וארגונים שונים המוכנים לסייע לאנשים לנווט בסבך החוקים והבירוקרטיה, אך הם מציעים לעשות זאת תמורת תשלום – סיבה נוספת המרתיעה אנשים מלקבל את המגיע להם.
מאגר כל זכות הינו מאגר שמטרתו להיות האנציקלופדיה לזכויות תושבי ישראל ומימושן בכל תחומי החיים, בחינם וללא כוונת רווח. כאשר המימון לקיומו הוא מתרומות של ארגונים שונים, וכן מתרומות גולשים.
המידע במאגר הוא תוצר של שתוף פעולה בין משרדים ורשויות ממשלתיות, גופים ציבוריים, ואקדמיים וארגונים חברתיים שונים המסייעים לבניית המאגר ועדכונו בהעברת תכנים לכותבי האתר, בכתיבת תכנים לאתר, ובהנגשתו, על ידי הפניית לקוחות ארגוני הסיוע שונים לאתר כדי שיוכלו לממש את זכויותיהם. לרשימת השותפים המלאה.
במנשק החיפוש ניתן לחפש מידע בחיפוש חופשי, או לפי נושאים העוסקים בתחומי חיים שונים – דיור, תעסוקה, בריאות, גבייה, רעש, ועוד. ניתן לחפש בו בשפות שונות – עברית, אנגלית וערבית, ופועל בו גם פורטל למצב חירום באמהרית.
בתוצאות החיפוש מוצג סיכום קצר בשפה ברורה המסביר מהו המונח המבוקש, מי האוכלוסייה הזכאית ומהו תהליך מימוש הזכות. בנוסף לכך, ניתן למצוא במאגר גם הפניות לסעיף המדויק בחוק העוסק בזכות זו, הפניה לטפסים שיש למלא ואישורים נדרשים, ארגוני סיוע בתחום, גורמי ממשל קשורים, והדרך לפנות אליהם ועוד.
המאגר אינו מחליף יעוץ משפטי ומקצועי, בעת הצורך, אך הוא מבהיר ומכוון בשפה פשוטה וברורה מהן הזכויות ומהו הליך המימוש.
כלים לאיסוף ולניתוח של ביג דאטה הופכים לכלים חשובים בהנגשת נתונים ומציאת קשרים משמעותיים בין גורמים אותם לא היינו חושבים לקשר. קשרים אלו נחשפים לעיתים קרובות רק בזכות הכמות העצומה של הנתונים. מחקרים רבים ומגוונים עושים שימוש בביג דאטה, ביניהם מחקרים בתחומי החברה, רפואה, תכנון אורבני, קרימינולוגיה ועוד. אולם, השימוש בביג דאטה כולל לעיתים קרובות שימוש בנתונים מאנשים רבים, נתונים שלא כולם רלוונטיים למחקר הספציפי. הנגשת הנתונים מעלה דאגות בנושאי פרטיות ואתיקה מחקרית, כפי שמראים המקרים המתוארים להלן.
שימוש בביג דאטה בפלטפורמות חברתיות
בחודש מאי 2016 פירסמה קבוצת חוקרים דנית מאגר מידע של פרטי פרופיל של כ- 70,000 משתמשי האתר למפגשי הכרויות אנליין – אוקיי קיופיד . המידע כלל שמות משתמש, גיל, מגדר, מיקום, העדפות מיניות, סוג מערכת יחסים בו הם מעוניינים, תכונות אישיות, ופרטים אישיים נוספים
החוקרים לא הפכו את המידע לאנונימי לפני פירסומו בטענה כי מדובר במידע שהוא מלכתחילה ציבורי. הטענה הייתה שהמידע שנאסף היה נגיש בעבר או עדיין ניתן לגישה ציבורית דרך אוקיי קיופיד, ולכן הפצת בסיס הנתונים רק מאפשרת את הצגת המידע באופן יעיל יותר.
הדיון הקצר שהתפתח בטוויטר אודות החוקיות והמוסריות של המעשה מעניין מאוד והסתיים בנימה שמזכירה גם דיונים אחרים אודות פרטיות במרחב הציבורי, בייחוד בתקופה בה לכל אחד יש מצלמה ויכולת פרסום מידית.
— Emil OW Kirkegaard (@KirkegaardEmil) 11 במאי 2016
ההתנערות מסוגיות של פרטיות ואתיקה מחקרית בטענה שהמידע כבר ציבורי ולכן אין בעיה לפרסם את בסיס הנתונים אינה חדשה. אולם, יש שיטענו שהיות המידע ציבורי אינה מספיקה.
גם אם אדם שיתף מידע ביודעין, ניתוח הביג דאטה עשוי לפרסם את המידע הזה ולהעצימו באופן שהאדם מעולם לא התכוון או הסכים לו. יתרה מזאת, באתרים כדוגמת אוקיי קיופיד המידע אינו באמת נגיש באופן חופשי לכלל הציבור ,כיוון שכדי לגשת אל המידע יש צורך ברישום לאתר. בנוסף, משתמשים יכולים לחסום גישה לפרופיל שלהם בפני משתמשים שונים.
הנושא עלה בעבר גם כאשר קבוצת חוקרים מהרווארד הורידה מפייסבוק 1,700 פרופילים וחקרה כיצד גזע ותרבות משפיעים על מערכות יחסים. חלק מבסיס הנתונים הועלה לגישה חופשית לשימוש במחקרים אחרים, מתוך הבנה שפרופילים אלו יכולים לתת מידע רב במחקרים מסוגים שונים. אולם, לא נעשו מאמצים מספקים לשמור על אנונימיות הפרופילים והם זוהו כמחזור 2009 של אוניברסיטת הארוורד.
מקרה אחר התרחש ב 2010 כאשר מהנדס מאפל ניצל פירצה בארכיטקטורת המידע של פייסבוק כדי לייצר "זחלן רשת" ( Web crawler -תוכנה רובוטית שסורקת דפי ווב) והוריד באמצעותו מידע אודות 215 מיליון חשבונות פייסבוק. המהנדס תכנן להפוך את המידע לאנונימי לפני שיחלוק אותו לצורכי מחקר, אולם לבסוף מחק את המידע כולו, לאחר איומי תביעה מצד פייסבוק.
הדוגלים בכך שפרסום בסיסי נתונים מסוג זה אינו אתי טוענים בין היתר שעצם העובדה שאדם משתף מידע בציבור אינה שוות ערך להסכמה להשתתפות במחקר. אתיקה במחקר דורשת הגנה על פרטיות המשתתף, קבלת הסכמה מדעת, שמירה על חיסיון המידע שנאסף וצמצום נזקים. כל אלו אינם נלקחים בחשבון כאשר המידע נלקח מאתרים כגון פייסבוק, אוקיי קיופיד, טוויטר ועוד, ללא הסכמת בעלי הפרופילים.
מקרים אלו מראים שחובה על חוקרי ביג דאטה להתייחס אל השאלות האתיות העולות מסוג המחקר בו הם עוסקים.
ביג דאטה ברפואה ובמחקר
מחקר חברתי הוא לא המקום היחיד בו סטים גדולים של מידע אודות אנשים יכולים לסייע. מערכת הבריאות היא מקום נוסף בו שימוש בביג דאטה יכול לסייע במחקר.
זו לא הפעם הראשונה שגוגל עוסקת בבריאות. גוגל השיקה לפני מספר שנים, יחד עם אוניברסיטאות דיוק וסטנפורד, את פרויקט Baseline שמטרתו להגדיר "פיזיולוגיה נורמלית". הם עשו זאת על ידי אגירת מידע רב אודות אלפי אנשים. בנוסף היא משתפת פעולה עם ה -NIH (ארגון הבריאות של ארה"ב) במחקר אודות 50,000 חולים עבור הפרויקט הגדול 1-Million patient Precision Medicine cohort.
בפרויקט הנוכחי של גוגל המידע שגוגל תקבל לגבי החולים יכלול נתונים על בדיקות מעבדה, היסטוריה רפואית, ואף נתוני מעקב אחר המיטות בהן שהו החולים בעת האשפוז. על מנת להגן על המידע הוא יאוחסן על ידי גורם שלישי, לגוגל יהיו הגבלות בשימוש במידע, ותוקפו של ההסכם, וכך גם הגישה למידע יפוגו בשנת 2017.
בעוד שיש הגבלות על הגישה למידע, נראה שגוגל מקבלת יותר מידע משנחוץ לה עבור האפליקציות אותן היא מפתחת, כגון סטטוס HIV של החולים. מצב זה מדאיג את הדוגלים בשמירה על הפרטיות, בייחוד מכיוון שבעבר התגלו בעיות אבטחה באפליקציות שאושרו על ידי ארגון הבריאות של בריטניה.
מצד שני, השימוש בביג דאטה, למידת מכונה ובינה מלאכותית מסייע לאיתור מכנה משותף בין חולים ועזרה באבחון, יכול לסייע רבות במציאת גורמים משותפים ומגמות, וכן לעזור במחקר ופיענוח נתונים שלא היו נראים ללא שימוש בביג דאטה. כדי לעשות זאת יש לאסוף כמה שיותר מידע, מכיוון שאין לדעת מה יתגלה כרלוונטי. יחד עם זאת, שאלת הזכות לפרטיות וההסכמה של החולים להעביר את המידע היא שאלה חשובה שיש לשים אליה לב.
אחד האתגרים של ספריות אקדמיות הוא להוכיח את תרומתן וערכן למוסד האקדמי ולסטודנטים. האופן בו נוהגים לעיתים לכמת את הצלחת הספרייה הוא על פי נתונים כמותיים כגון כמה ספרים הושאלו בתקופת זמן. כמו כן נוהגים לבדוק את מידת שביעות הרצון של באי הספרייה מסוג השירות ואיכותו. נתונים אלו חשובים למעקב ולשיפור פנימי, אולם, הם לא בהכרח מעידים על תרומת הספרייה למטרות של המוסד עצמו.
הסטודנטים יוצאים נשכרים מהדרכות בספרייה בנושא אוריינות מידע בהן השתתפו בתחילת לימודיהם. סטודנטים חדשים שמקבלים הנחיות בנושא שימוש במקורות מידע – היכולת לזהות את הצורך במידע, לאתר ולאסוף מידע, להעריך מידע, לנתח ולפרש את המידע ולהציגו בצורה משמעותית – מקבלים ציונים גבוהים יותר בקורסים מאשר סטודנטים שלא קיבלו הנחיות אלו.
שימוש בספרייה מגביר את הצלחת הסטודנטים. סטודנטים שמשתמשים במשאבי הספרייה השונים – השאלת ספרים, הדרכות בספרייה, גישה למאגרי מידע אלקטרוניים, שימוש בחדרי לימוד, השאלה בין ספריתית ועוד – מצליחים יותר בלימודיהם מאשר סטודנטים שאינם משתמשים בשירותי הספרייה , דבר המתבטא למשל בציונים ושיעורי סיום תואר גבוהים יותר.
תוכניות ושירותים אקדמיים המערבים את הספרייה מקדמים את הלמידה. שיתופי פעולה של הספרייה האקדמית עם מחלקות ויחידות אחרות באוניברסיטה כגון, מרכזי הדרכה לכתיבה, מרכזי העשרה ואחרים, מניבים יתרונות שונים לסטודנטים, כגון, ציונים גבוהים יותר, ביטחון אקדמי גבוה ושיעורי נטישה נמוכים יותר של הלימודים.
הדרכות אוריינות מידע מחזקות את התוצאות הכלליות של השכלה. הספריות משפרות את התוצאות הכלליות של ההשכלה של המוסדות שלהן ומדגימות שאוריינות מידע תורמת ללמידה מבוססת חקירה ופיתרון בעיות, הכוללת חשיבה ביקורתית, חשיבה אתית, ומעורבות אזרחית.
הנתונים נאספו מתוכנית שיושמה במשך שלוש שנים ב-200 מוסדות להשכלה גבוהה שמטרתה ליצור שיתופי פעולה פנים מוסדיים לקידום מנהיגות הספרייה ומעורבותה בהערכה מקיפת קמפוס. כל מוסד הקים צוות עם ספרנ/ית העומד/ת בראשו ולפחות שני משתפי פעולה מיחידות אחרות בקמפוס. הצוות עוסק בפיתוח וביישום של פרויקטים שמטרתם לתרום לפעילויות הערכה ברחבי הקמפוס.
בנוסף לארבעת תחומי ההשפעה שלעיל, המחקר מצא שלספרייה יש השפעה חיובית גם על תחומים נוספים שפורטו בדוח אך נחקרו פחות לעומק. בין התחומים שהוזכרו שיפור כישורי הלמידה של הסטודנטים וחיזוק הזיקה של הסטודנטים לאקדמיה ולמעורבות אקדמית,
לשמר תוכן ישן, כך שגם אם החומר הפיזי מתבלה התוכן נשמר.
הנגשת החומר לקהילות גדולות.
אתגרים אלו מקבלים מענה בעזרת טכנולוגיות שונות אותן מאמצות הספריות במטרה להישאר מעודכנות ורלוונטיות בעולם דיגיטלי, כפי שניתן לראות בדוגמאות המוצגות כאן.
סריקה ושימור של חומר ישן – פרויקט לאזארוס
לספריות, מוזיאונים וארכיונים יש ספרים וכתבי יד אשר נפגעו או הפכו לבלתי קריאים. כדי לפתור בעיה זו משתמשים בין השאר בטכנולוגית multispectral imaging. באמצעות הטכנולוגיה הטקסטים ניסרקים תחת מספר תחומים של אורכי גל. התמונות מעובדות וחושפות פרטים שלא ניתן היה לראות בעין בלתי מזויינת ואף מסוגלות להפוך טקסט שקודם לכן לא היה קריא כלל, לקריא.
טכנולוגיה זו כבר קיימת ונעשה בה שימוש במוסדות גדולים, אך העלות הגבוהה שלה מביאה לכך שמוסדות קטנים לא יכולים להשתמש בה. כדי לפתור בעיה זו הוקם פרוייקט לאזארוס. הפרויקט מנגיש לספריות ומוסדות קטנים בחו"ל את הטכנולוגיה החדישה והיקרה ביותר של דיגיטציה איכותית של תמונות ומידע. הפרויקט מביא ציוד נייד אל ספריות וארכיונים קטנים ומאפשר להשתמש שם בטכנולוגיה, בלי להוציא את כתבי היד העתיקים מהספרייה. כך, כתבי היד השבריריים והפגיעים נחשפים לכמויות אור מינימליות ואינם נחשפים לאור רב, אשר עלול להזיק להם.
תוכן נגיש – פעילות "דורות", המחלקה היהודית בספרייה הציבורית של ניו יורק
פרויקטים שונים נעשים כדי להפוך את הטקסט לנגיש. לדוגמא, "דורות" – המחלקה היהודית של הספרייה הציבורית של ניו יורק עשתה לאחרונה דיגיטציה ל 11 כתבי יד עבריים ושני ספרים במהדורות מוקדמות. המסמכים – אשר נפרשים על פני תקופה של 400 שנה, מימי הביניים המאוחרים ועד העת החדשה המוקדמת – מכסים נושאים כגון קבלה, ספרות, מחזאות, מדע, רפואה ופרשנות אודות פילוסופיה ואסטרולוגיה. באוסף יותר מ- 2000 דפים המתעדים את הלמדנות היהודית בתקופות עתיקות וניתן לגשת אליהם בגישה חופשית באתר של אוספי הספרייה הציבורית של ניו יורק.
הדיגיטציה של כתבים קדומים היא עוד דרך לשמר ולהנגיש ידע קיים. היכולת לגשת אל כתבים אלו באופן חופשי ומכל מקום בעולם מאפשרת לחוקרים להעמיק את הידע שלהם באמצעות טקסטים ממקור ראשון.
במקרים רבים מאמר שמוגש לפרסום בכתב עת אקדמי נדחה מיד עם הגשתו, לעתים אף מבלי שיעבור לשלב שיפוט העמיתים. איך תגדילו את הסיכוי שהמאמר שלכם יתפרסם, ולאחר מכן גם ייקרא ע"י קוראים רבים ככל האפשר? בסדנת כתיבה אקדמית שהספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ארגנה בחודש מרץ 2016 ניתנו טיפים לכתיבת מאמר אקדמי מצוין. הסדנה הועברה ע"י Jaap van Harten מטעם המו"ל האקדמי Elsevier.
בין הטיפים שניתנו:
מאמר מצוין משלב תוכן מעניין, מקורי, שנותן פתרון לבעיה קשה בנושא עדכני, ביחד עם הצגת נתונים ברורה ומובנית באופן לוגי.
קריטריונים לבחירה בכתב העת המתאים, כגון התאמה של איכות כתב העת הנבחר לאיכות המחקר, קהל היעד, כתבי העת שבהם התפרסמו מאמרים שמצוטטים במאמר, מטרות כתב העת והיקף הכיסוי שלו, וסוגי המאמרים והנושאים ה"חמים" שמתפרסמים בו.
להקפיד על ההוראות במדריך למחברים של כתב העת כבר מהטיוטה הראשונה.
נדיר שמאמר מתקבל מיד עם הגשתו.גם אם בכוונת העורך לפרסם את המאמר, לרוב צריך להתייחס להערות הסוקרים ולשכתב את המאמר במידה זו או אחרת. על המחברים לכתוב מכתב תגובה מפורט, שבו תשובה ספציפית (ומנומסת) מתחת לכל אחת מההערות. בכל תשובה יש לפרט את השינוי שנעשה, ואם לא נעשה – מדוע. אם התשובה להערה אינה ידועה, יש לציין זאת.
אם המאמר נדחהומעוניינים להגישו לכתב עת אחר, חשוב לנהוג בהגשה השנייה כאילו מדובר בטיוטה חדשה. בממוצע, מאמר שנדחה מוגש לכתב עת נוסף תוך 3 ימים! פירושו של דבר שבמקרים רבים המאמר מוגש שנית ללא שינוי. כדאי להתייחס בכובד ראש להערות הסוקרים, הן מפני שהן מהוות ייעוץ מקצועי ומעמיק, והן מפני שיש סיכוי רב שאותם סוקרים ישתתפו בשיפוט העמיתים גם בכתב העת השני. בנוסף, לכל כתב עת יש הוראות שונות למחברים ויש להתייחס אליהן.
סדר מומלץ לכתיבת פרקי המאמר: להתחיל בתיאור הנתונים בתרשימים ו/או טבלאות – מומלץ להתמקד בתרשים או בטבלה שמייצג/ת הכי טוב את המסר העיקרי של המאמר ולבנות את המאמר כך שיתמוך במסר זה. להמשיך בכתיבת התוצאות, השיטות, הדיון, המבוא, המסקנות, ולבסוף – הכותר והתקציר. הומלץ להימנע מלהתחיל בכתיבת פרק השיטות, כפי שרבים נוהגים לעשות, כי זה עלול לגרום להכללת ניסויים שאינם מדווחים בתוצאות.
דגשים לכתיבת חלקי המאמר השונים ולמידע שחשוב לכלול בהם, למשל:
מטרת הכותר היא למשוך את הקוראים להיכנס למאמר. כותר אינפורמטיבי וקצר ככל האפשר מגדיל את כמות ההורדות והציטוטים של המאמר.
הוזכרו קריטריונים הקובעים מי רשאי להירשם כמחבר שנקבעו ע"י "Vancouver Group". קיימות בעיות רבות בנושא, כגון השמטת מחברים שצריכים להיכלל או הוספת מחברים שלא תרמו משמעותית למחקר, כשמחברים משיבים טובה תחת טובה זה לזה בכוונה להעלות את ה- h-index שלהם.
שימוש במילות מפתח לא כלליות ולא צרות מדי יגדיל את הסיכוי שהמאמר יימצא.
בתקציר יש לכלול תוצאות עיקריות, מומלץ להזכיר גם ערכים מספריים מדויקים.
על המבוא לשכנע את הקוראים שהעבודה רלוונטית עבורם, והוא מתחיל מתיאור כללי של הבעיה ושל הפתרונות הקיימים ומגבלותיהם ומסתיים בפתרון הספציפי שמוצע.
נדרש אזכור מפורש של אישור וועדת אתיקה בפרק השיטות, כשמתוארים ניסויים בבני אדם או בבעלי חיים.
פרק המסקנות הוא מהחלקים הנקראים ביותר במאמר ולכן חשוב שיעביר מסר שחשוב שאנשים יזכרו בעת קריאת המאמר. הוא אינו מהווה סיכום של המאמר (זו מטרת התקציר).
את הרשימה הביבליוגרפית יש לכתוב לפי סגנון הציטוט של כתב העת*. מומלץ להימנע מציטוט התכתבויות אישיות ומאמרים שטרם התפרסמו, כיוון שהם אינם ניתנים לבדיקה. (*ספריות אוניברסיטת תל אביב מציעות כלים לניהול מידע ביבליוגרפי שמסייעים ביצירת ציטוטים ורשימות ביבליוגרפיות במגוון סגנונות ציטוט).
טיפים נוספים בנושא המידע בחלקי המאמר השונים תוכלו למצוא בסיכום המלא של הסדנה.
ניתנו טיפים לכתיבת המכתב המלווה, שמטרתו לשווק את המאמר לעורך כתב העת ולשכנעו מדוע כדאי לפרסם את המאמר, בדיוק כמו מכתב פנייה לקבלה לעבודה. במכתב יש לנמק מדוע המאמר מתאים לכתב העת, וניתן גם להציע סוקרים מתחום המחקר הרלוונטי שישתתפו בשיפוט העמיתים. ניתן לציין בצורה מנומקת גם מי לא מתאים לסקור את העבודה (למשל, קבוצת חוקרים מתחרה).
נסקרו סוגיות אתיותבפרסום, כגון "פיברוק" או זיוף תוצאות, פלגיאט, אי ציון כל המחברים השותפים, הגשה כפולה של המאמר לכתבי עת שונים ועוד. יש עלייה בשכיחות העבירות האתיות בכל העולם, ולכן המו"לים הגדולים בודקים את הנושאים הללו בקפדנות יתרה. למשל, כל מאמר שמוגש נסרק לבדיקת חפיפה מול מאגר של כל הפרסומים מ-1991 ואילך, ותוכן ישן יותר מוסף למאגר בהתמדה. במאגר ScienceDirect של Elsevier המאמרים שנעשו בהם עבירות אתיות אינם נמחקים, אלא מוספת להם ההערה "RETRACTED" והסיבה לכך. הכלל הידוע בקהילה המדעית הוא "פרסם או היעלם", אך אפשר לפרסם וגם להיעלם בגלל פרסום לא אתי.
באתר Elsevier Publishing Campus ניתן למצוא מידע וקורסים מקוונים לחוקרים בנושא כתיבת מאמרים וספרים, כיצד לבצע שיפוט עמיתים, אתיקה במחקר ובפרסום, כתיבת בקשות למענקים וכיו"ב. הקורסים וההרצאות המקוונים נגישים לאחר רישום (בחינם) לאתר.
אתם מחפשים כתבה שהתפרסמה ב- 1939?
עולה כי ספריות אקדמיות תורמות להשכלת הסטודנטים ולהצלחתם. תרומה זו מתבטאת בארבעה תחומים מרכזיים:
במקרים רבים מאמר שמוגש לפרסום בכתב עת אקדמי נדחה מיד עם הגשתו, לעתים אף מבלי שיעבור לשלב שיפוט העמיתים. איך תגדילו את הסיכוי שהמאמר שלכם יתפרסם, ולאחר מכן גם ייקרא ע"י קוראים רבים ככל האפשר? בסדנת כתיבה אקדמית שהספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ארגנה בחודש מרץ 2016 ניתנו טיפים לכתיבת מאמר אקדמי מצוין. הסדנה הועברה ע"י Jaap van Harten מטעם המו"ל האקדמי Elsevier.