ספרנים צעירים בעלי כישורי משחק, פוסטרים על קירות הספרייה וחידונים נושאי פרסים – אסטרטגיות השיווק לילדים שנהוגות בספריות אירופה מעלות אמנם את שיעורי הקריאה,
אך גם את השאלה המתבקשת: לאן נעלמה התשוקה הטבעית לקרוא?

בכנס ספריות ומידענות של מרכז ההדרכה לספריות, שהתקיים בשבוע שעבר בכפר המכבייה, הציגה  נוטו – ספרנית ספרייה המרכזית בהלסינקי, האחראית על הקשר בין הספריות ובתי הספר במדינה.
נקודת מבט חדשה ועדכנית על תפקידו של הספרן בעידוד הקריאה.
לדבריה, 70% מהילדים בפינלנד מחזיקים בכרטיס ספרייה פעיל, והם מחצית מכלל מחליפי הספרים.
בעולם המערבי ובישראל בכלל זה, האמירה כי לקריאה אין כל סיכוי בתחרות על לבם של הילדים מול האינטרנט והטלוויזיה נהפכה מזמן לאמונה רווחת.
פינלנד נמצאת כבר שנים בראש טבלת ההישגים של ילדים ונוער בהבנת הנקרא במבחני פיזה (מבחנים השוואתיים במקצועות שפה, מדעים ומתימטיקה, הנערכים אחת לשלוש שנים בכ-40 מדינות).
בישראל, לעומתה , ההישגים הירודים של הילדים הם שזוכים לכותרות – ההשוואה מעוררת קנאה
לדבריה, הרצון להגיע לספריות תלוי בדימוי ה"קולי" והעדכני של הקריאה בכלל ושל הספרייה בפרט, היא אומרת. ההבנה הזאת הביאה לכך שחלק נכבד מהספריות בפינלנד עשו מתיחת פנים עיצובית,
וגם הספרניות או הספרנים של הילדים והנוער אינם עונים עוד לדימוי חמור הסבר והספרטני. הם צעירים יותר וחזותם עדכנית. הספרייה החדשה היא מקום להתרועע בו, לשמוע מוסיקה ("הספרים לא לבד"), וסתם לשבת בצוותא. "בספרייה שלנו למשל", היא אומרת, "ילדים יכולים לדבר ולהיות בחבורות. לא משתיקים אותם".
הספרנים בפינלנד נדרשים לכישורים רבים מלבד מידענות. כישורי משחק למשל. רבים מהם יוצאים מהספרייה ונפגשים עם ילדים בבתי ספר ובגנים, פגישות שבהן הם מציגים ספרים חדשים.
"אנחנו מספרים את העלילה, מציגים את הדמויות ומקריאים קטע מרגש או מצחיק".
הספריות מפעילות אוטובוסים שיוצאים לסיור ברחבי העיר כשהם מלאים בספרים, חוברות קומיקס ודיסקים. הספרנים נוכחים בחוף הים, בהופעות שמושכות בני נוער ובמקומות בילוי.
"ראינו שבני 13-15 לא מגיעים לספרייה. אז הבאנו אותה אליהם. ילדים יכולים להיכנס לאוטובוס, לעיין בקומיקס לשמוע מוסיקה ואפילו לנוח".
אפשר לסכם את הרעיונות השונים שעלו במלה אחת: שיווק. בכל מקום מנסים למכור את הקריאה בעטיפה אחרת, עדכנית יותר, מחוברת יותר לעולמם של הילדים.
מרצה  אחר, שהגיע לכנס מ משוודיה, תיאר את מבנה הספריות המודניות  ככאלו שנענות למשאלות הילדים ומשנות את פניהן כדי שיהיו אטרקטיוויות יותר. בספריות אפשר לראות רהיטי עץ בהירים,
שטיחים רכים, פינות מנוחה ואזורי משחק, שמחליפים את הריהוט הנזירי והאולמות החשופים המוארים באורות ניאון.
כמו כן יש בספריות גישה מוגברת למחשבים ומולטימדיה.
בעיר הנובר בגרמניה קיימות קבוצות של "צופי-קריאה" בבתי הספר. הכוונה לקבוצות ילדים שמקבלות על עצמן לקדם את פעולות הקריאה בבית ספרם. באתר האקדמיה יש חידונים
על הספרים המוצגים באתר, וילדים יכולים להשתתף בהם ולזכות בפרסים: ספרים כמובן.
לדעת ולדן, הספרנים הם שומרי הגחלת של התרבות ויש להם תפקיד בעידוד הקריאה. תפקידם עבר שינוי: לדבריה, פעם הספרנים היו, שלא בטובתם, שוערים, וחילקו ספרים במשורה דרך אשנב.
אחר כך, כששינו את הספריות לחללים פתוחים והם עברו לעמוד מאחורי דלפק, תפקידם היה דומה לזה של זבניות בסופרמרקט. "עכשיו ספרניות נאלצות להציע טעימות, כמו דיילות מכירה",
היא אומרת. "הכי חשוב זה ליצור קשר עם הילדים. להתעניין בהם. להתגבר על הנתק".
הסופר חיים באר שהיה אף הוא בין הנואמים בכנס, אומר שאין לו ספק שמדובר בהרגלים נרכשים. "אם אבא יושב כל ערב וקורא לבנו ספר, זה יוצר הרגל.
אך אם לא מעודדים ולא יוצרים רגילות וצורך, אחר כך קשה יותר לילדים להתחיל לקרוא".

מקור הכתבה: מאמר מאת תמר רותם התפרסם במדור גלריה של עיתון הארץ ביום ראשון 22 במרץ 2009