E-Resources Management Handbook – מדריך חופשי לתעשיית המידע

E-Resources Management Handbook הוא  מדריך שימושי ומקיף לנושאים שקשורים בתעשיית המידע. המדריך עוסק בהתפתחויות בתחום ההוצאה לאור של מקורות אלקטרוניים, ובנושאים הקשורים לניהול מקורות המידע עם התייחסות גם להיבט הספרני..

בספר מספר פרקים בנושאים שונים:
• סטטיסיקות שימוש והתנהגות המשתמש
• מדדים להערכת כתבי עת ואופן חישובם
• הוצאה לאור של כתבי עת אלקטרוניים – השחקנים העיקריים בזירה ומודלים לאירכוב ושימור
• צוותי העריכה של כתבי עת ותפקידיהם
• ה"גישה החופשית" ומודלים של הוצאה לאור
• בחירת כלים מתאימים לניהול מקורות אלקטרוניים בספרייה
• שיווק הספרייה
• סטנדרטים למידע-על וכלים לניהולו
• כלים וטכנולוגיות ל"גילוי מידע" בספרייה ופרדיגמות חדשות בתחום.
• כמו כן מציג מספר ראיונות עם אנשי מפתח בתעשיית המידע שענו על מספר שאלות זהות כגון: מה הוא לדעתם השינוי המשמעותי בתחום תעשיית המידע, וכיצד הם רואים את עתידה.

רוב הנושאים הוצגו מנקודת מבט כללית. נושא זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי ומודלים לרכישת חומרים מדעיים עסקו במצב באנגלייה .

פרק מעניין בספר הציג את דעתו של  פרופ' דיויד ניקולאס מנהל בית הספר לספרנות ארכיונאות ומידע ב- UCL בדבר חשיבות הכרת התנהגות המשתמש וצרכיו על ידי הספרנים, כדי לא להיכשל..

הספר ממשיך להתעדכן וניתן להירשם חופשי לצורך קבלת alert בדבר פרקיו העתידיים.

לאתר הספר

בלוגים של נשים

 

 במוסף G של עיתון גלובס,  במסגרת כתבות המציגות את הנשים המשפיעות ביותר בתחומים שונים, פורסמה רשימה של בלוגריות מובילות. ייתכן שהנתון לפיו נקבע מיהו בלוגר/ית מוביל/לה הוא מספר המבקרים בבלוג ולא היכולת לעצב או להשפיע על דעת הקהל בנושאים רלוונטיים.
אריאנה הפינגטון היא דוגמה לבעלת בלוג המשפיעה רבות בתחום של חדשות פוליטיות, שהכניסה לבלוג שלה רבה. קורבידה רייבן וג'ינה טראפאני מצליחות לקבוע סטנדרטים טכנולוגיים, אבל מה מושך גולשים לבלוג מרגרט אנד הלן מעבר לקוריוז שכותבות הבלוג הן בנות למעלה מ-80?
סיפור הצלחה בכל קנה מידה הוא  ,BlogHer כי הוא הפך לפורטל למגוון רחב של נושאים הקשורים לנשים, וחצה את הקו הדיגיטלי והפך לתנועה שבמסגרתה מתקיימים כנסים בנושאים של העצמת נשית.חשוב לשים לב שמייסדות הבלוג הן שלוש נשים עם רקע בשיווק, הפקה ואסטרטגיה תקשורתית.
לגבי אחרות, כגון שי קוגינסהת'ר ארמסטרונג  או אנסטסיה גודסטין, נותר לי לומר שבבלוגים שלהן לא עוסקים בנושאים משמעותיים.

השאלה שנשאלת היא למה בכל זאת מספר המבקרים בהם הוא כל כך גדול? או יותר מזה, מה בעצם אנשים רוצים לקרוא בבלוג? זה אכן נושא למחקר סוציולוגי.