הצד האפל של הגישה הפתוחה

במעשייה של אנטואן דה סנט-אכזופרי, הנסיך הקטן פוגש באיש עסקים שצובר כוכבים במטרה לקנות עוד כוכבים. הנסיך הקטן מבולבל: "אם יש לי צעיף", אמר הנסיך הקטן, "אני יכול לכרוך אותו על צווארי ולקחת אותו איתי. אם יש לי פרח אני יכול לקטוף אותו ולקחת אותו אתי. אבל אתה לא יכול לקטוף את הכוכבים מהשמיים". "אני הנני בעלים של פרח", אומר הנסיך הקטן, "שאני משקה בכל יום. יש לי גם שלושה הרי געש שאני מנקה בכל שבוע. להרי הגעש שלי ולפרח שלי יש תועלת מכך שאני בעליהם. אבל אתה, לכוכבים אין תועלת מכך שהם שלך…" עם הדימוי הזה – חישבו על חוקרים, מאמרים, ותאגידים הסוחרים בידע. [1]

אין זה חדש שתאגידי הענק של ההוצאות לאור האקדמיות גורפים רווחי-עתק, בעוד מחירי הגישה לתוכן הופכים ליקרים יותר ויותר. לאור עליות המחירים השגרתיות, הספריות האקדמיות ברחבי העולם מתקשות לעמוד בתשלומים. אפילו אוניברסיטת הרווארד, מהעשירות בעולם, הגיעה למצב בו היא מתקשה לממן את הגישה עבור חוקריהּ. מי שהיה מנכ"ל ספריות הרווארד ב-2012 תימצת את המרמור: "אנחנו, חברי הסגל, עושים את המחקר, כותבים עבודות, שופטים עבודות עבור חוקרים אחרים, נושאים בתפקידים בוועדות עריכה, וכל-זאת בחינם… ואז אנחנו קונים בחזרה את תוצאות המאמץ במחירים שערורייתיים" [2][1].

מנגד לאידיאולוגיה של תוכן אקדמי העומד מאחורי חומת-תשלום, ניצבת הגישה הפתוחה. גישה זו היא שם-כולל למגוון של מסלולי פרסום, כשהמשותף לכולם הוא שהקורא אינו נדרש לשלם על המאמר. הגישה הפתוחה איננה עוד אמצעי להנגשת הפרסומים עבור הקוראים בחינם, אלא חלק מתנועה-חברתית של ממש (שחורגת מתחומי מסחור הידע האקדמי אל-עבר מידע ממשלתי וציבורי). אחד מגיבורי התנועה, ארון שוורץ [Aaron Swartz] נודע (בין-היתר) בשל הורדת תוכן מאגר JSTOR והנגשתו, כמעשה-כנגד תשלום התמלוגים למוציאים לאור ולא למחברי המאמרים. שוורץ קרא למלחמת גרילה "לשחרור המידע" [3], היה לאקטיביסט-ענק בתחום ולאייקון התרבותי של אידיאולוגיית הגישה הפתוחה. ב-2013 התאבד, כנראה גם בשל תביעות הענק שהוגשו כנגדו על-ידי תאגידי ההוצאות לאור [4] [1].

פנים רבות למאבקים בין "לוחמי החופש של המידע" לבין ההוצאות לאור התאגידיות. מצד אחד – רוב המו"לים הגדולים אימצו בברכה מודלים שונים של כתבי-עת בגישה הפתוחה. מצד שני, Sci-Hub ו-Library Genesis – הפרוייקטים הנושאים בדגל המאבק של ההנגשה הנוחה לתוכן בעל זכויות יוצרים לקהילות החוקרים בעולם, מהוות מטרות קבועות לתביעות עתק בבתי-המשפט [5]; חזית שונה למאבק נמצאת בלב העולם האקדמי. למשל, חברי צוות העריכה של כתב-עת מוביל התפטרו כולם ביחד – כחלק מהמלחמה עם ההוצאות לאור [6]. בחודש יולי האחרון, אוניברסיטאות מובילות מגרמניה הצטרפו לכ-60 מוסדות אחרים שקראו למוסדות האקדמים שלא לחדש את החוזים [7] עם Elsevier. עולם ההוצאות לאור האקדמיות לא נח לרגע, ונקרע בין לפחות שני קצוות אידיאולוגיים: האחד, של גישה פתוחה לחומרי המחקר וההוראה, והשני – של חומת תשלום.

לאור חילוקי הדעות האידיאולוגיים שבין תאגידי ההוצאות לאור האקדמיות ובין מחפשי הצדק החברתי פורחים גם מנצלי-ההזדמנויות. אלה מתקיימים גם-בתוך אידיאולוגיית הגישה הפתוחה. בהקשר שלנו, אלו הם כתבי-עת המכונים בלשון הגנאי "כתבי-עת טורפים" [predatory journals]. כתבי-עת טורפים הם כתבי-עת בגישה הפתוחה, שהמודל העסקי של פרסום המאמרים ממומן על-ידי מחברי המאמרים. בניגוד לכתבי-עת לגיטימיים בגישה הפתוחה – בעלי מודל עסקי דומה, כתבי-העת הטורפים מחפשים ליצור רווחים גדולים ככל-האפשר ובכל מחיר – תרתי-משמע. הם מפתים מחברים לפרסם מאמרים – גם ללא מתן שירותי העריכה המצויים בכתבי-עת לגיטימיים (בגישה פתוחה או לא). כתבי-עת אלו נחשבים ככתבי-עת "זבל", מכיוון שאין בהם ביקורת עמיתים [peer review] או רמת-סף אקדמית כלשהי. בעוד כתבי-עת אלו מנופפים בדגל הגישה הפתוחה, אין להם כל מחוייבות אקדמית לתוכן המפורסם. בכך קיומם של כתבי-עת אלו גורם לנזק גדול לעולם האקדמי ונזק גדול לרעיון האידיאולוגי של הגישה הפתוחה. במגוון הרחב של המודלים לפרסום מאמרים בגישה הפתוחה, המצויים תחת מו"לים גדולים ואיגודים-אקדמים קטנים, המודל הפתייני של כתבי-העת הטורפים נוסק.

עלייתם של כתבי-עת טורפים ברורה לחלוטין: כתבי-העת פועלים למטרת רווח כלכלי בלבד. אין להם כל טעם לדחות מאמרים, מכיוון שככל שיתפרסמו יותר מאמרים כך ירוויחו יותר… חוקרים, מצד שני, מאוד רוצים שמאמריהם יתפרסמו. שילוב זה מוביל לפופולאריות גואה של כתבי-העת הטורפים, ואיתה גם דרכים לדִּיּוּג [phishing] לקוחות חדשים – כמו פנייה בדואר האלקטרוני לתלמידי מחקר שזה הרגע הציגו בכנסים מקצועיים והיו שמחים לפרסם את ממצאיהם הראשוניים, או פנייה למי שמאמרו נדחה על-ידי כתבי-העת המקובלים. אבל ההשלכות של קיום כתבי-עת טורפים בעולם האקדמי ובגישה הפתוחה הן קשות הרבה יותר.

חשבו על אלפי החוקרים שהשיגו את תארי המאסטר והדוקטורט באמצעות פרסום מאמרים, או חוקרים שזכו לקידומים מקצועיים ולמשרות באמצעות פרסומים בכתבי-עת טורפים: כל הדרוש על-מנת לזכות בשורה שבקורות-החיים האקדמיים היא פרסום – הניתן להישג באמצעות תשלום בלבד. בין אם בכוונה או בין אם בתמימות, מדובר בסוג של תרגיל עוקץ במקרה הרע, ושיתוף פעולה לא-אתי במקרה הטוב. מעבר-לכך, כתבי-עת טורפים אינם מגבילים עצמם לתחומים מדעיים בלבד, ובמסווה של כתבי-עת לגיטימיים מציעים תחומים החורגים מגבולות המדעי והאקדמי, בשלל נושאים כמו סגנונות מסויימים של רפואה אלטרנטיבית [8]. כתבי-עת טורפים אף אינם חוששים לנקוט בכל טקטיקה אפשרית, כולל גיוסם של עורכים פיקטיביים [9].

ב-2012 יצר פרופ' ג'פרי ביאול [Jeffrey Beall], ספרן מאוניברסיטת קולורדו דנבר, רשימה שחורה של כתבי-עת טורפים. הרשימה הפכה למעין-מותג בתחום בשם "Beall's List" (קישור להעתק של הרשימה זמין [10]), ואף עברה מספר גלגולים. בתחילת השנה, החליט ביאול להסיר-עצמו מניהול הרשימה השחורה, מפני שהיה תחת "לחץ אינטנסיבי" מצד מעסיקיו. מעסיקיו סבלו קשות מאסטרטגיות אגרסיביות ומתוחכמות של כתבי-העת הטורפים כנגדו. הם פנו אינספור פעמים לבעלי תפקידים שונים באוניברסיטת קולורדו, במגוון של דרכים, על-מנת להוקיע אותו ולצאת כנגד שמו הטוב. ביאול גם סבל מהאשמות הקולגות שלו – ספרנים אחרים – שפנו כנגדו על-כך שהעז לחשוף את נקודת התורפה של הגישה הפתוחה ובכך להוריד מקרנה. מנגד, האשימם ביאול כי בעוד הם-עצמם מעודדים בפני חברי-הסגל את יתרונות הגישה הפתוחה, הם מסתירים את המגוון-הרב של המלכודות אותן מציבים כתבי-העת הטורפים [11]. אז ריבוי כתבי-העת בגישה הפתוחה הוא עניין מבורך, אבל לא הכל ורוד.

מדריך כתבי-העת בגישה הפתוחה [DOAJ [12, בו משתמשות ספריות אוניברסיטת תל-אביב, "נקי" כמעט-לגמרי מכתבי-עת טורפים [13]. במידה וקיבלתן/ם פנייה בדוא"ל מכתב-עת עלום או חשוד – נשמח מאוד לשמוע. אתן/ם מוזמנות/ים לפנות אלינו להרחבה בנושא הזה, או להבהרת כל ספק הקשור לכתבי-העת הטורפים והגישה הפתוחה. אנחנו מחזיקים מספר כלים שנשמח לשתף, כמו למשל רשימת החברים של איגוד המוציאים לאור בגישה הפתוחה [14]. נשמח להעמיד את יכולותינו לרשותכם, וכמובן נשמח לשמוע על ניסיונכם ואת דעתכם.

 

 

ספריות ודיגיטציה של חומרים ללא צורך באישור המו"לים

digiבית המשפט הגבוה באירופה  פסק  לאחרונה שספריות יוכלו לתעתק בצורה דיגיטלית ספרים שמצויים באוסף שלהם ( פעולת דיגיטציה)  וליעד אותם לעמדות מחשב ייעודיות בספרייה ללא צורך באישור המו" לים

מדברי בית המשפט:

“The right of libraries to communicate, by dedicated terminals, the works they hold in their collections would risk being rendered largely meaningless, or indeed ineffective, if they did not have an ancillary right to digitize the works in question,”

יחד עם זאת ספריות אינן יכולות להרשות למבקרים להדפיס או להוריד את הספרים  מאחר שמהמשמעות של הדבר הוא יצירת עותק נוסף שלא על ידי הספרייה ופעולה זו אינה מותרת.

לידיעה

פרויקט הספרים של גוגל – הקץ למאבק?

google-books   מאז שנת 2004  מתנהל מאבק משפטי בין גוגל , מחברים ומו"לים. המחברים והמו"לים ראו בסריקת הספרים על ידיGoogle  לצורך Google Books הפרה בוטה של זכויות היוצרים. הם מחו כנגד תוכנית הדיגיטיציה של Google, האפשרות הניתנת למשתמשים לראות קטעים מספרים מוגנים בזכויות יוצרים, ושיתוף פעולה עם ספריות ללא הרשאה מפורשת מבעלי זכויות היוצרים על כך.

 במסגרת המאבק המשפטי היו מספר התפתחויות עליהם גם דיווחתי בעבר בבלוג. . באוקטובר 2008  הועלתה    הצעה להסכם פשרה לישוב הסכסוך  בכל הקשור לפרויקט הדיגיטציה של הספרים. ב- 2009  ספרנים, משפטנים, מחברים, מו"לים וחברות טכנולוגיות שהתנגדו  להצעת ההסכם במתכונת שהושגה  חברו יחדיו והקימו את – Open Book Alliance ששם לו למטרה לידע את עושי המדיניות והציבור בדבר היבטיה השונים של ההצעה להסכם הפשרה.

 בסופו של דבר ב-14 בנובמבר 2013  גוגל נחל ניצחון כפי שניתן ללמוד ממסמך עליו חתום השופט Denny Chin    .  ממסמך זה עולה   שבית המשפט מכיר  בסריקת הספרים תוך שיתוף פעולה עם ספריות ציבוריות ואקדמיות והצגת קטעים מסוימים מהם שימוש הוגן ומעלה על נס את התועלת המחקרית של הפרויקט.

כפי שמצוין במסמך:

” In my view, Google Books provides significant public benefits. It advances the progress of the arts and sciences, while maintaining respectful consideration for the rights of authors and other creative individuals, and without adversely impacting the rights of copyright holders. It has become an invaluable research tool that permits students, teachers, librarians, and others to more efficiently identify and locate books. It has given scholars the ability, for the first time, to conduct full-text searches of tens of millions of books. It preserves books, in particular out-of-print and old books that have been forgotten in the bowels of libraries, and it gives them new life. It facilitates access to books for print-disabled and remote or underserved populations. It generates new audiences and creates new sources of income for authors and publishers. Indeed, all society benefits"

במסמך המלא יש  מידע מקיף על הפרויקט, עובדות, השתלשלות העניינים  והתועלת  של הפרויקט. נקודות עיקריות שצוינו בהקשר זה:  פרויקט הספרים של גוגל הוא כלי יעץ חשוב, מקדם ומאפשר כריית טקסט, מרחיב את אפשרות הגישה לספרים, תורם לשימור ספרים והפחת חיים חדשים בספרים, מסיע למחקר   ועל ידי הסיוע באיתור הספרים מועיל בסופו של דבר גם למחברים ולמו"לים.

נשאלת השאלה האם זה יהיה באמת סופו של המאבק ? 

למסמך בנושא

לכתבה בנושא  

למידע נוסף בנושא – תודה לד"ר רות הנדזל על קישור זה  והפנית תשומת הלב לנושא

מדריך חופשי מקיף לנושא ה- creative commons

creative3לא אחת המשתמש רוצה להעתיק גרפיקה מהרשת, להפיץ מחדש מאמר, אודיו או וידאו או לשלב קטעים מסוימים מתוך יצירה באינטרנט ביצירה חדשה שלו, ואין הוא יודע אם לא יהיה בכך עבירה על חוק זכויות יוצרים.

לא אחת יוצר רוצה להפיץ את יצירתו ולקבוע בעצמו אילו שימושים ביצירה יהיו מותרים לציבור ובאילו תנאים?

על כל אלה בא רישיון זכויות היוצרים הגמיש ה-Creative Commons (מתחמים ציבוריים של יצירה) לענות. על פי רישיון זה יכול יוצר לקבוע אילו שימושים הוא מתיר לציבור לעשות ביצירתו, ואילו המשתמש יכול לדעת אילו יצירות ניתנות להעתקה, שינוי והפצה מחודשת חינם בהתאם למגבלות שנקבעו ברישיון על ידי בעל היצירה

מדריך מקיף שמשתרע על פני 116 עמודים בנושא ה- creative commons שנכתב על ידי עורך דין איטלקי מומחה בתחום, נגיש כעת באופן חופשי בווב. המדריך כולל מבוא, תיאור הפרויקט, כולל רקע היסטורי, הרישיונות ומאפיינים משותפים לכל הרישיונות, עקרונות בסיסיים, כיצד לבחור את הרישיון המתאים, הצעות והמלצות משפטיות, הצעות טכניות, פרסום ברשתות חברתיות ועוד..

מהמדריך עולה שבעל זכויות היוצרים כאשר הוא מיישם רישיון גמיש של CREATIVE COMMONS הוא מחליט לשמור לו רק על חלק מהזכויות שמוענקות לו כחוק. לכל הרישיונות מבנה משותף . כל הרישיונות מורכבים משני חלקים עיקריים : החלק הראשון מגדיר את החרויות שהמחבר רוצה להעניק למשתמש. החלק השני מסביר את התנאים על פיהם מותר השימוש. אשר לחרויות כל הרישיונות מתירים העתקה והפצה של העבודה על פי הסעיף הבא: :

«You are free to  Share – to copy,distribute and transmit the work»

לעומת זאת רק חלק מהרישיונות ולא כולם מתירים לשנות את העבודה על פי הסעיף:

«You are free to Remix – to adapt the work»

אשר לחלק השני שמגדיר את התנאים על פיהם מותר השימוש ישנם 4 סעיפים עיקריים שבעל העבודה יכול לבחור בהתאם לצרכיו:
הסעיפים מתייחסים לייחוס העבודה למחברה, לשימוש בעבודה למטרות מסחריות, להכנסת שינויים בעבודה ולתנאי שיתוף העבודה – האם אותם תנאי שיתוף של העבודה המקורית חלים גם על העבודה החדשה שעברה שינוי.

אשר לסעיף של ייחוס העבודה – המשתמש בכל המקרים צריך ליחס את העבודה למחברה כלומר לציין את שם בעל העבודה, בשאר הסעיפים המשתמש צריך לפעול על פי אופציית ההתרה לשימוש שאותה בחר בעל העבודה המקורית. בעל העבודה רשאי לבחור לא להתיר את השימוש בעבודתו למטרות מסחריות. כמו כן הוא רשאי לא להתיר לשנות את העבודה, ואם רוצים לשנות, לתקן או לתרגם יש לבקש רשות מבעל העבודה. כמו כן הוא רשאי לבחור בשיתוף באופן דומה כלומר במקרה של שינוי העבודה יהיה אפשר להפיץ אותה רק על פי הרישיון של העבודה המקורית.

פרטים מלאים במדריך המלא

מהרצאות כנס מיט"ל 2010: "השכלה נגישה" – עקרונות פעולה לשימוש הוגן ביצירות לצורכי הוראה ומחקר בתחום שמורים דיגיטליים ומקראות דיגיטליות

אחת ההרצאות המעניינות בה השתתפתי בכנס מיט"ל 2010 שהתקיים אתמול ( 30 ביוני 2010) הייתה בנושא "השכלה נגישה".

כיום אחד החסמים להנגשת חומרי לימוד כגון: מחקרים, מאמרים, הרצאות ומערכי שיעור, סיכומים, טבלאות, סרטים, צילומים ונתונים אמפיריים הוא חוסר הודאות המשפטי ביחס לזכויות יוצרים שחל עליהם ולשימושים המותרים בהם . ספריות ומרצים מתלבטים בשאלות כגון: האם מותר לסרוק פרק מספר ולהנגיש אותו בצורה דיגיטלית לסטודנטים לצורכי לימוד? האם מותר לסרוק מאמר שלם ולהנגיש אותו בצורה דיגיטלית לסטודנטים .

נוצר מצב שבשל חוסר הוודאות נעשה שימוש מועט מדי מחשש להפרת זכויות יוצרים וחשיפה משפטית מה שמכונה "אפקט מצנן".

על מנת להתמודד עם מצב זה הוקם על ידי הנציגים של המוסדות להשכלה גבוהה בארץ פורום "השכלה נגישה".
מטרתו של הפורום להגדיר עקרונית את העמדה המקובלת בקרב מוסדות אלה ביחס להגינות השימוש בחומרי לימוד באקדמיה. "שימוש הוגן" הוא עיקרון משפטי שמאזן בין ההגנה על זכות היוצרים לבין זכות המשתמשים . ההנחה היא ששימוש "הוגן" הוא מותר.

העקרונות שגובשו עד כה במסגרת פורום "השכלה הנגישה" עסקו בתחום של שמורים דיגיטליים ומקראות דיגיטליות, ומטרתם כפי שמצוין באתר הפרויקט " לסייע בשיפור הנגישות של חומרי הוראה ומחקר המוגנים בזכויות יוצרים בקרב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל."

על עקרונות אלה אפשר לקרוא במסמך שגיבש הפורום "עקרונות פעולה שימוש הוגן בהוראה במוסדות להשכלה גבוהה"  שהתפרסם באינטרנט במספר אתרים כולל אתר מלמ"ד. . באתר זה יש קריאה לאמץ את מסמך עקרונות הפעולה ולנקוט להטמעתו.

אתר "השכלה נגישה"
מסמך עקרונות הפעולה

חדש ב-Google בתחום התמונות – חיפוש תמונות שאפשר לעשות בהם שימוש חוזר, שינוי ושיתוף מבלי להפר זכויות יוצרים, והוספת תצלומים לתוצאות חיפושי מקומות

פעמים רבות אנו רוצים להוסיף תמונות לפוסטים בבלוג, למצגות שאנו מפרסמים וכו' . אנו מעוניינים בתמונות חינמיות מבלי להפר זכויות יוצרים. עד כה אפשר היה לחפש תמונות כאלה ב- flickr ובמספר אתרי תמונות חופשיים. היום אפשר לעשות זאת גם בגוגל.

ב- 9.7 גוגל הצהירה רשמית בבלוג הרשמי שלה על מאפיין חדש זה ב"גוגל תמונות" (קודם לכן המאפיין היה קיים בחיפוש המתקדם של גוגל אך לא ב"גוגל תמונות").

אפשר לעשות זאת בחיפוש מתקדם של "גוגל תמונות". ב"זכויות שימוש" אפשר להגביל את החיפוש לתמונות שמיועדות לשימוש חוזר, לשימוש חוזר מסחרי, לשימוש חוזר עם שינויים, ולשימוש חוזר מסחרי עם שינויים.

בנוסף לתמונות הנושאות רישיון של Creative Commons או תמונות הנמצאות בדומיין ציבורי, מסנן זכויות השימוש ב"גוגל תמונות" מציג למשתמש גם תמונות בעלות רישיון GNU Free Documentation.

יש לציין שמסנן זכויות השימוש בגוגל מזהה תמונות שתויגו עם רישיונות שמתירים שימוש חוזר. אבל עדיין, על המשתמש שרוצה להשתמש בתמונות שהתקבלו בתוצאות החיפוש המסוננות לוודא שהמידע אכן נכון, כפי שגוגל מציין בדף המתייחס למסנני זכויות השימוש שלו :
"לפני שאתה משתמש בתוכן שמצאת, עליך לוודא שהרישיון חוקי ולבדוק את תנאי השימוש החוזר המדויקים המפורטים בו. לדוגמה, רוב הרישיונות דורשים ממך לכלול התייחסות ליוצר התמונה כאשר אתה עושה בה שימוש חוזר. ל-Google אין דרך לדעת אם הרישיון הוא חוקי, לכן איננו מציגים באופן כלשהו שהתוכן נושא רישיון בפועל או נושא רישיון חוקי."

באופן זה, מאפיין זה מהווה למעשה רק צעד ראשון לאיתור תמונות חינמיות לשימוש כפי שגוגל מציין בבלוג שלו:

"We can help you take the first step towards finding these images, but we can't guarantee that the content we linked to is actually in the public domain, or available under the license."

מכל מקום, אין ספק שהוספת מסנני זכויות השימוש ל"גוגל תמונות" מהווה שירות חשוב למשתמשים, וגם  ליוצרים – בעלי התמונות שמעוניינים להפיץ את יצירותיהם בתנאים מסויימים.

מאפיין נוסף מתחום התמונות עליו הצהירה גוגל בבלוג הרשמי שלה ב- 10.7 הוא הוספת תצלומים של אתרים כאשר מחפשים מקומות. מזה למעלה משנתיים בחיפוש מקומות הייתה מוצגת מפה. כעת על פי מה שגוגל מצהירה בנוסף למפה יצורפו 6 תצלומים מהמקום. התצלומים לקוחים משכבת ה- Panoramio ב"גוגל מפות" ולחיצה עליהם מובילה ל"גוגל מפות" ושם אפשר לראות תצלומים נוספים. .

כאשר בדקתי את המאפיין, לא הייתה עקביות בהצגת התוצאות. לדוגמה כאשר חיפשתי תל אביב או פריז הוצגו לי מפה ושש תמונות צמודות, אך בחיפושים אחרים, או אפילו באותו חיפוש בזמנים אחרים, זה לא עבד, לעתים קיבלתי מפה בלי תצלומים ופעמים קיבלתי רק טקסט ללא מפה או תצלומים.

הסכם פשרה בין Google מו"לים ומחברים בכל הקשור לפרויקט סריקת הספרים של Google, ומשמעויותיו למשתמשים

לאחר משא ומתן שנמשך כשנתיים הודיעו  Google, Authors Guild ו- Association of American Publishers  ב- 28 באוקטובר 2008 על הסכם פשרה לישוב הסכסוך ביניהם בכל הקשור לפרויקט הדיגיטציה של הספרים. ההסכם שם קץ למאבק משפטי שראשיתו ב- 2005 כאשר הוגשו כנגד גוגל תביעה משפטית ייצוגית על ידי גילדת הסופרים בארה"ב שמייצגת כ-8000  סופרים ותביעה נוספת נפרדת מצד מספר מו"לים גדולים שחברים בארגון המו"לים האמריקאי.
המחברים והמולים הנ"ל ראו בסריקת הספרים על ידיGoogle לצורך Google Books הפרה בוטה של זכויות היוצרים. הם מחו כנגד תוכנית הדיגיטיציה של Google, האפשרות הניתנת למשתמשים לראות קטעים מספרים מוגנים בזכויות יוצרים, ושיתוף פעולה עם ספריות ללא הרשאה מפורשת מבעלי זכויות היוצרים על כך. על פי הסכם הפשרה התחייבה Google לשלם 125 מיליון דולר – שחלקם ישולמו כפיצוי למחברים ומו"לים שספריהם כבר נסרקו ולהוצאות משפטיות, וחלקו יוקדש להקמת משרד עצמאי שלא למטרות רווח לרישום זכויות יוצרים. משרד זה יטפל ברישום זכויות יוצרים על הספרים ובהעברת תשלומים למחברים ולמו"לים מרווחים שיושגו מהנגישות לספרים דרך Google ומתוכניות דומות שיוקמו על ידי ספקים נוספים.

ההסכם יהיה תקף רק לאחר אישור בית המשפט, ואז אין ספק שבעלי זכויות היוצרים ירשמו לזכותם הישג לא מבוטל. אך מעבר להיבט הכספי ומשמעותו לגבי הסופרים והמו"לים, מה משמעות ההסכם למשתמשים ?
מסתבר שהמשתמשים גם הם ייהנו מפירות ההסכם אך חשוב לציין שאלה יחולו רק על משתמשים בארה"ב. משמעויות ההסכם לגבי משתמשים בארה"ב הן:
• נגישות רבה יותר לספרים out of print שחלים עליהם זכויות יוצרים – ואפשרות למשתמשים בארה"ב לחפש בספרים אלו ולראות אותם בצורה מקוונת
• אפשרות למשתמשים ב-Google Book Search בארה"ב לראות את הטקסט המלא של הספרים שעד כה ניתן היה לראות רק קטעים מהם
• מנויים מוסדיים למיליוני ספרים מקוונים – תינתן האפשרות למכללות, אוניברסיטאות ומוסדות נוספים בארה"ב לרכוש מנויים שיאפשרו לסטודנטים ולסגל גישה מלאה לטקסט המלא של הספרים
• גישה חופשית מהספריות הציבוריות והאוניברסיטאיות בארה"ב לטקסט המלא של מיליוני ספרים
• ערוץ נוסף למשתמשים בארה"ב שאין להם נגישות דרך המוסד או הספרייה לראות את הטקסט המלא בתשלום.

ההסכם זכה לתמיכתן  של מספר  אוניברסיטאות בארה"ב. חשוב לציין שבמסגרת ההסכם עותקים מהספרים שנסרקו במסגרת פרויקט הספרים של Google יימסרו לספריות למטרות שימור ארוך טווח.

כאמור סעיפי ההסכם מתייחסים רק לארה"ב ואנחנו לעת עתה נצטרך להסתפק רק במה שניתן לראות כיום – קטעים מסוימים מהספר כדי להחליט אם כדאי לנו לרכשו.
למה ? את התשובה על כך ועל שאלות נפוצות נוספות הקשורות להסכם ניתן לראות בקובץ השאלות הנפוצות המתייחסות להסכם

הודעה על ההסכם

מסמך ההסכם
שאלות נפוצות
מה יכול לעניין מחברים ומו"לים מחוץ לארה"ב בכל הקשור להסכם
אתר לקבלת עדכונים בנושא

TinEye – מנוע חדש לחיפוש תמונות, מסוג אחר

TinEye הוא מנוע לחיפוש תמונות באופן שונה. מספקים למנוע תמונה מסוימת והמנוע אמור לאתר את כל האתרים ב-Web בהם נמצאת התמונה, גם אם עברה שינוי או ליטוש כלשהו באמצעות תוכנה גרפית כמו חיתוך, שינוי צבע, קול ועוד. מנוע חיפוש זה משתמש בטכנולוגית זיהוי מיוחדת ומאחוריו עומד אלגוריתם מתוחכם של זיהוי תבניות (pattern recognition) ללא שימוש בסימני מים (watermarks ) או במטא-נתונים (metadata). המנוע מנתח את התמונה שסופקה לו יוצר מעין "טביעת אצבעות" דיגיטלית לתמונה ומשווה אותה ל"טביעות האצבעות" של התמונות שבאינדקס שלו. כיום האינדקס שלו כולל כ-487 מיליון תמונות מה-Web. ככל שהאינדקס שלו יגדל הביצועים שלו ישתפרו.
האלגוריתם פותח על ידי חברה בטורונטו בשם Idée שהציעה את השירות לסוכנויות חדשות כדי לגלות אם נעשה שימוש בתצלומים שלהם בעיתון או במגזין כלשהו.
מנוע חיפוש מסוג זה יש בו כדי להרתיע מביצוע עבירות כמו הצגת תמונות לא אמיתיות ברשתות חברתיות והפרת זכויות קניין רוחני וזכויות יוצרים. יש להניח שהוא יעודד אימוץ תמונות מורשות על ידי ה-creative commons . המנוע נמצא עדיין בשלב ביתא ויש להירשם כדי לקבל הזמנה להשתמש בו. נרשמתי וקבלתי הודעה שאני נמצאת ברשימת המתנה, כך שלא יכולתי להעריך אותו אבל מהודעות שקראתי ב-Web של משתמשים שניסו אותו הוא עובד היטב….

כתבה ב-TechCrunch בנושא

ראיון בנושא

אוניברסיטת ג'ורג'יה נתבעת על הפרת זכויות יוצרים

לאט לאט, כמו פטריות אחרי הגשם, מתחילות להופיע תביעות הנוגעות לנושא זכויות יוצרים. עפ"י ידיעה שהתפרסמה בעיתון ה- NY Times, מספר מו"לים הגישו תביעה נגד אוניברסיטת ג'ורג'יה בגין הפרת זכויות יוצרים. התביעה עוסקת בלקט חומרי לימוד שנאספו ע"י מרצים ממקורות מודפסים שונים, עבור קורס מקוון והופץ לקהל הסטודנטים. מאחר והמו"לים אינם מחפשים אחר נזקים כספיים, קרוב לוודאי שאין אנו צריכים לדאוג לעמיתנו באקדמיה. מאידך, תביעה זו יכולה לעורר דיון מאד חשוב במושג מפתח, כגון "שימוש הוגן", שאין לו – להפתעתנו! – שום פרשנות חוקית.

לכתבה המלאה שהתפרסמה ב- NY Time

 קישורים לתגובות מעולם האקדמיה בהקשר לתביעה זו:

Insider High Ed

Library Journal

Campus Technology

שימוש חינם בתכנים ויצירות באינטרנט, שיתופם ושינוים מבלי להסתכן בתביעה משפטית– היכן נחפש?

לא אחת המשתמש רוצה להעתיק גרפיקה מהרשת, להפיץ מחדש מאמר, אודיו או וידאו או לשלב קטעים מסוימים מתוך יצירה באינטרנט ביצירה חדשה שלו, ואין הוא יודע אם לא יהיה בכך עבירה על חוק זכויות יוצרים.
לא אחת יוצר רוצה להפיץ את יצירתו ולקבוע בעצמו אילו שימושים ביצירה יהיו מותרים לציבור ובאילו תנאים?

על כל אלה בא רשיון זכויות היוצרים הגמיש ה-Creative Commons (מתחמים ציבוריים של יצירה) לענות. על פי רשיון זה יכול יוצר לקבוע אילו שימושים הוא מתיר לציבור לעשות ביצירתו, ואילו המשתמש יכול לדעת אילו יצירות ניתנות להעתקה, שינוי והפצה מחודשת חינם בהתאם למגבלות שנקבעו ברשיון על ידי בעל היצירה.

היכן נחפש תכנים ויצירות אלה? במנשק המתקדם של Google למשל, בשדה "זכויות שימוש" ניתן להגביל את התכנים על פי זכויות היוצרים שהוענקו להם על ידי בעליהם – לשימוש או לשיתוף בחינם, לשימוש או לשיתוף בחינם גם באופן מסחרי, לשיתוף או לשינוי בחינם, לשיתוף או לשינוי בחינם גם באופן מסחרי.


מספר אתרים נוספים בהם ניתן לעשות שימוש דומה הם:

http://search.creativecommons.org/
http://www.flickr.com/search/advanced/
http://search.yahoo.com/cc

אין ספק שהיוזמה לרשיון גמיש מסוג זה שראשיתה בשנת 2002 חשובה, שכן היא מעודדת הפצה של תכנים חוקיים באינטרנט ומשמשת את האינטרסים של הציבור והיוצרים כאחד. חשובה לא פחות היא הוספת מאפיין למנועי החיפוש השונים  שיאפשר את איתורם של תכנים אלה .

לאתר Creative Commons הבינלאומי
לאתר Creative Commons הישראלי
הסבר מפורט על רשיונות ה-creative commons

 הרצאה בנושא "שימוש ברשיונות Creative Commons באקדמיה"  התקיימה במסגרת יום עיון משותף של מלמ"ד ומיט"ל בנושא "חוק זכויות יוצרים החדש ומשמעותו ללמידה מרחוק ולספריות" שהתקיים ב 29.4.2008 בקמפוס המרכז לטכנולוגיה חינוכית ת"א. כתבתי את הפוסט בעקבות ההרצאה, אך לא השתתפתי בהרצאה והפוסט אינו סקירה של ההרצאה.

התמודדות המו"לים עם בעיית הפלגיאט

הפלגיאט- plagiarism משמעותו גניבה ספרותית – דהיינו שימוש במילים או ברעיונות של האחר והצגתם כתוצר מקורי אישי. לאחרונה רשת הקישוריות המשותפת של המו"לים CrossRef הודיעה על הסכם שלה עם iParadigms לשימוש בשירות CrossCheck שיאפשר לאמת את המקוריות של התכנים האקדמיים. לאחר הצלחת הפילוט שירות בדיקת הפלגיאט אמור להתחיל ביוני. על פי ההסכם המו"לים החברים ב- CrossRef יוכלו להשתמש בשירות iThenticate לבדוק בצורה אוטומטית את מקוריות החומרים הנשלחים אליהם. החומר הנשלח למו"לים ייבדק מול מאגר מידע שיכלול את הטקסט המלא של כתבי העת של המו"לים המובילים, וכל המו"לים החברים ב- CrossRef שיתרמו את התכנים שלהם למאגר יוכלו להשתמש בשירות ה- CrossCheck.

לידיעה המלאה

הרצאה בנושא זכויות יוצרים

ב- 7.4.08, התקיימה בספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה, הרצאתו של ד"ר מיכאל בירנהק מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בנושא חוק זכויות היוצרים החדש. החוק החדש התקבל בנובמבר 2007 ויכנס לתוקף החל מה- 25.5.08.
עיקרי החוק כפי שהוצגו ע"י ד"ר בירנהק עוסקים בהרחבת הזכויות של היוצרים מחד, והרחבת  ההגנות של המשתמשים מאידך גיסא. כמו כן, החוק החדש מאפשר שינויים חשובים גם בצד המשתמשים, בכך שחוקים ופסקי דין לא יהיו מוגנים כלל. החוק החדש אמור לתת מענה לצרכים החדשים בעידן הדיגיטלי, מקראות דיגיטליות, הצגת חומר באינטרנט, שימור חומר כולל אתרי אינטרנט. 
הרצאתו המרתקת של דר בירנהק תרמה לנו רבות, חידדה את הבעייתיות של המושג "שימוש הוגן", הביאה אותנו להבנה כי הנסתר רב על הגלוי, וכי במקרה של מחלוקת תידרש הכרעה של בית משפט.

למצגת ההרצאה, כפי שאושרה להפצה ע"י ד"ר בירנהק: