ועוד בענין ספרים אלקטרוניים..
הבלוג ליברסיטאן – רשימות מארץ הספרות מדווח בפוסט: שובו של הספונסר, על האתר DayLit , שמאפשר לקרוא ספרים במנות קטנות שנשלחות לקוראים במייל או ברסס.
לפי הידיעה שמופיעה ב-DayLit, שיש לו 150 אלף מנויים, האתר סגר עסקה עם חברת תכשיטים וחברת כרטיסי ברכה, שנתנו חסות לספרים אלקטרוניים שמתפרסמים בו. בתמורה, יופיעו למשך זמן מוגבל – בתוך הטקסטים – הלוגואים של החברות ולינקים לאתרי הבית שלהן.
הספרים המודפסים, בין שאר היתרונות שלהם, חסינים לגמרי לכל התערבות מסחרית או אחרת בגוף הטקסט. אפילו מהבחינה העיצובית, הטיפוגרפית, שום מסר זר לא ייראה טוב בתוכם, במיוחד לא כזה שבולט לעין כדרכו של מסר מסחרי. זאת כנראה הסיבה שהם נותרו מחוץ להישג ידו הארוכה של הפרסום עד היום. בזה הם היו ונשארו שמורת טבע תרבותית, שמנוגדת כמעט לכל תחום אחר בעולם.
לעומת זאת הספרים האלקטרוניים מתקיימים בעולם אחר שמזמן הרגיל את משתמשיו לערבוביה שלמה של תכנים מתנגשים. כאן, הפרסום מהווה את הבסיס לקיומה הכלכלי של רוב הרשת.
כשהספרות עוברת אל תוך המרחב המרושת, הפרסום (במשמעותו המסחרית) מוטבע בדרכונה ונצרב בתודעתה. פרסומת בתוך ספר מודפס בקושי מתקבלת על הדעת, אבל בתוך ספר אלקטרוני היא נראית כמעט אלמנטרית – ממש כמו שפרסומות משתלבות בתוך כל תוכן אחר שאנשים קוראים על מסך.
רשימת הספרים גדולה ומגוונת  וניתן לחפש באתר על פי נושא, מחבר ושם ספר.

כותב הבלוג  המודאג מעתידו של הספר,מסיים את הידיעה במשפט:
"…כך שיכול מאוד להיות שהמאבק הספרותי, שנמצא עדיין רק בתחילתו, בין הנייר לבין האלקטרוניקה הוא לא על הנוחות, וגם לא על עוד סוג של טרנדיות – אלא בכלל על עצם היכולת להקדיש ברצינות מקום לדבר אחד, ורק לו. על עצם היכולת לראות בספרות משהו שיש לו זכות קיום בלי שותפים מעיקים ובלתי-קרואים לדירה, שמהר מאוד משליכים החוצה את הדייר המקורי."