מעטים האנשים אשר שמם נקשר אל פיתוח תחום ההוראה והחינוך כמו זה של אליהו בייליס. האיש שנולד בעשור הראשון של המאה העשרים, בקובנה אשר בליטא, היה למדריך בתנועות נוער ציוניות, לאחד ממייסדי תנועת "הצופים העברים" ואף לאחד מראשיה של תנועת "השומר הצעיר" בליטא. לאחר לימודיו האקדמאיים בגרמניה, שב בייליס ב-1926 לעיר הולדתו והחל להורות שרטוט וציור בגימנסיה הריאלית העברית שבקובנה. כמו כן, בייליס הצטרף במקביל גם לסגל המחנכים בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה, שם לימד מקצועות רבים – אך במיוחד את הוראת השרטוט והציור. מאות תלמידים ותלמידות עברו תחת הכשרתו של המורה בייליס, אשר דאג לפתח את יכולותיהם התיאורטיות והמעשיות כאחד. ב-14 באוקטובר 1939, כחודש וחצי לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת החלו להתקדר השמיים מעל היהודים שבליטא, זכה המורה בייליס ברישיון המעבר לו ייחל זה חודשים רבים. בייליס ומשפחתו הצליחו לחצות, בדרך חתחתים, את פולין הכבושה ואף להמשיך ולנוע מערבה, דרך ברלין, וינה, בודפשט ומשם לנמל באתונה, אשר בו עלה בידי המשפחה לעלות על סיפונה של ספינה רומנית ולהפליג עמה עד לנמל חיפה שבפלשתינה. משפחת בייליס נקלטה במהרה בקיבוץ בית-זרע שבעמק הירדן ואליהו בייליס עצמו הפך לאישיות חינוכית מרכזית בארץ-ישראל ולאחד ממעצביה המרכזיים של מערכת ההוראה והחינוך במדינה.
ואולם, אליהו בייליס לא הותיר מאחוריו את כל עולמו, הרחק בליטא החרבה. שכן, במבנה הגורן העבש שבבית-זרע, בעליות הגג המאובקות שבקיבוץ ולאורך חדרי דירתו הרחבה שבתל-אביב, אכסן איש החינוך המבוגר שורות ארוכות של ארגזי עץ חתומים, אותם דאג להבריח עמו מפני הקטסטרופה הקרבה. האוסף המצוי באותם ארגזי-עץ חומים-בהירים מכיל כמאתיים-אלף ציורים, פרי-רוחם ועמלם של קרוב לשמונה מאות ילדים שונים, אשר עברו תחת הכשרתו של המורה אליהו בייליס, בגימנסיה העברית שבקובנה, בין השנים 1939-1927. עמנואל בר-קדמא, כתב העיתון "דבר לילדים", ציין בכתבתו מ-1955 כי "רטט של קדושה אופף את המסייר בין הארגזים הקטנים. ציורי ילדים אלו לא יפארו עוד את הכתלים של נשפי מחזורים מסיימים, וילדים אלה, שציירו את הציורים, לא יסתכלו עליהם עוד בחיוך ויפטירו: 'היו ימים…' כאן טמונות יצירותיהם של ילדים אשר עלה עליהם הכורת ועקבותיהם אבדו יחד עם עוד שישה מיליון מבני עמנו".
מי היו אותם ילדים? כנראה שלעולם לא נדע באמת. על חמישה ציורים ששרדו מהאוסף של אליהו בייליס מתנוסס בכתב יד נקי וברור השם "יצחק לפידות", המשתייך לדבריו ל"מכינה ג'". מעט מאוד ידוע אודות אותו נער אלמוני, אשר ציוריו המרהיבים מעידים על אופי רגיש ועל יכולות ציור ייחודיות. במאגר השמות של אתר "יד ושם" מצוין כי אותו יצחק לפידות נולד בשנת 1923, התגורר בעיר קובנה שבליטא, וכי בעקבות הפלישה הנאצית לברית-המועצות, בשנת 1941, פונה בכפייה מזרחה על-ידי הרשויות הקומוניסטיות, יחד עם יתר בני משפחתו. ואף לא מילה יותר. האם שרד יצחק לפידות את המסע מזרחה? האם עלה בידו להימלט מפני המכונה הגרמנית הקרבה? האם רוחו הרגישה יכלה לאימי המלחמה והשואה? לעולם לא נדע.
וכך, אנו נותרים חסרי-אונים אל מול אותם חמישה ציורים בודדים, השופעים בצבע ובחיות מרהיבה: חייל הצועד בזקיפות ומדיו האדומים זוהרים למרחק; נהר מתפתל לאורך יער חורפי, בנוף הקפוא של מזרח-אירופה; דוב סיבירי לבן ואונייה מטלטלת בין הגלים. ואולם, מתחת לפני השטח, מתחת לאותה חזות צבעונית מרהיבה, מבצבצים כבר היטב סימני התקופה. שכן, הצייר הצעיר דאג להדגיש את הדם הרב שנשפך על השלג, למרגלות אותו דוב סיבירי לבן; האונייה המטלטלת בים נראית במצוקה אמיתית נוכח גלי הענק, המאיימים לכסותה מכל עבר; ואז השרטוט החמישי, אשר אינו מותיר עוד מקום לספק, בדבר הבנתו של הנער בכל הנוגע למלחמה הגדולה המתחוללת סביבו, ובדבר הקטסטרופה האנושית הקרבה ובאה.
חמישה ציורים למזכרת עולם. חמישה ציורים מעולם שאבד.
בארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה, המצוי בקומת המרתף של הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, נמצא חלק מאוסף הציורים של תלמידיו של המורה אליהו בייליס, וביניהם גם כמה ציורים של הנער יצחק לפידות. כמו כן, בספריית וינר לחקר התקופה הנאצית והשואה תוכלו למצוא חומר מחקרי ועיוני רב בנושא – דוגמת ספרים, כתבי-עת, חומר ארכיוני ומאגרי מידע מרחבי העולם.