שנת 2012  הוגדרה כשנת ה- MOOC     – Massive Open Online Courses  – קורסים מקוונים  שמועברים ע"י מיטב המרצים ופתוחים לציבור הרחב ברמה העולמית.

2 גורמים תרמו לתופעה – עלות גבוהה של הלימודים האקדמיים לצד התפתחות מודלים משופרים ללמידה מרחוק.  ראשיתה של התופעה כבר ב- 2011 באוניברסיטת סטנפורד אך שגשוגה של התופעה קשורה  בהקמת פלטפורמות צד שלישי ייעודיות לקורסים אלה:  EDx – חברה שלא למטרות רווח , Udacity  ו- Coursera  חברות שלמטרות רווח.  המשתתפים בקורסים מקבלים תעודות של הפלטפורמות השונות על לימודיהם, אבל כפי שמסתמן עד כה אין הכרה או קרדיט אוניברסיטאי . לעומת זאת נכרת מגמה של שילוב קורסים אלה במערכת ההוראה באוניברסיטאות . על פי מודל זה סטודנטים נדרשים  ללמידה עצמית של קורסים והזמן בכיתה מוקדש ללמידה מסוג שונה  שמסייעת בהטמעת החומר הנלמד. מן הראוי לציין שבקורסים אלה החומרים ומקורות המידע נבחרים על ידי המרצים ובדרך כלל ללא התייעצות עם הספרייה.

מצב זה  מהווה פתח הזדמנויות לספריות להשתלב בתהליך ההוראה בעיקר בתחום אוריינות המידע. החומרים בהם משתמשים הסטודנטים  בקורסים המקוונים המסיביים מטבעם הם חומרים פתוחים ותפקיד הספריות  לסייע למרצים בשילוב מדריכים ומקורות מידע פתוחים בקורסים . התועלת שתצמח מכך היא הגברת המודעות  לספרייה ומשאביה. .

מאמר שהתפרסם לאחרונה ב- D-Lib Magazine  שופך אור על התופעה עם דגש על ההיבט הספרני ושילוב שירותי הספרייה בה.

למאמר  המלא