מאמר מעניין של ד"ר יעקב הכט, הדן בפריחתן של הרשתות החברתיות,  ובמקום המרכזי  שהן ממלאות  בחייהם החברתיים של גולשים.

"מדינת האינטרנט" היא המדינה השלישית בגודלה בעולם מבחינת אוכלוסייתה – בשני שלישים גדולה יותר מארצות הברית. השינויים התרבותיים המהירים ב"מדינה" זו עוררו דילמות חברתיות חדשות וסתירות. מושגים כגון "פרטיות", "חשיפה", חברות", "שיתופיות" ו"אינטימיות", מקבלים ברשת משמעויות חדשות השונות ממשמעותן בעולם שמחוצה לה.

בשיח על החשיפה ידם של המצדדים בה הייתה עד כה על העליונה, לפחות על פי מספר המצטרפים השנתי לרשתות החברתיות, שבהן הנכונות לחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות. יתרונה של החשיפה הוא בכך שהיא נותנת מענה לצרכים אקספרסיביים כמו הכרה, השתייכות והעצמת הערך העצמי, והיא ראויה להכרה, לזכות לגיטימית ואולי אף לחקיקה.

נשאלת השאלה, האם העצמת החשיפה תביא למות הפרטיות, או במילה עדינה יותר – להעלמתה, כפי שטוען מארק צוקרברג, המייסד והמנכ"ל של פייסבוק? בתשובה לשאלה זו אפשר לומר כי הזכות לפרטיות עדיין קיימת, ובסופו של דבר בני האדם הם המעצבים את החברה ואת התרבות שבהן הם חיים וגולשים, ולא רק מנהלי התאגידים ובעלי אינטרסים אחרים.

תחילתה של תופעת החשיפה כבר בחדרי הצ'אט ובפורומים, שם נקשרה התופעה באנונימיות יחסית וכונתה "Strangers in the Train". במעבר לרשתות חברתיות, שבהן מתמזגים משפחה וחברים, בידור ובריאות, עבודה ועסקים, התעצמו ממדיה של החשיפה, והיא דחקה הצידה את האנונימיות. החשיפה ברשתות אלו מבססת אמון והבנה הדדיים ביחסים הבין-אישיים, ומחייבת שקיפות גדולה יותר בחייהם.
החשיפה, שפעם נתפסה כסטייה חברתית, הופכת יותר ויותר לדמוקרטית ולנורמטיבית; כל גולש המבקש לחשוף את תדמיתו יכול לעשות זאת בכל תחום ובכל דרך שיבחר.

החשיפה ברשת, על מגוון פניה, היא אבן שואבת לגולשים בכל שלבי החיים. אין היא מחייבת תגובה בזמן אמת ומאפשרת במידה רבה שהות בזמן התגובה, המתבטאת במשפט הפופולרי"See You Later".

על החשיפה במרכזים החברתיים נאמר: "אם אתה לא שם, אתה לא קיים, ולהפך – אם אתה מאוד שם, אתה לא רק קיים, אלא גם מאוד חשוב…" במרכזים החברתיים אפשר גם לזכות ביוקרה ובסטטוס חברתי הניתן לכימות ולמדידה, כפי שמתבטא למשל במספר הכניסות ובמספר החברים ומומחש בשאלה הפופולרית: "How many 'friends' do you have?".

ה"חבר" נוסח צוקרברג (ראו "My Internet Friend") אינו בהכרח צריך להאפיל על החבר מהעולם האמיתי; חבר ברשת הוא כל מי שהגולש מכיר, ואפילו אנשים שאינו מכיר ושמתפקדים עבורו כסוג של צופים וטוקבקיסטים. באינטרנט מתרחשים במידה רבה תהליכי טשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי, והתפתחות הידידות בנוסח האינטימיות הקרה היא שלב נוסף בהתפתחות המושג "חבֵרוּת ברשת".

למושג "החברוּת ברשת" אין משמעות איכותית בלבד, אלא גם משמעות כמותית שאפשר להסבירה במונחים קפיטליסטיים של צבירת חברים, שכן הרשתות מבוססות בעיקר על כלכלת חינם ועל העדר אפשרות של הגולשים לצבור הון במונחים כספיים.

מפריחת הרשתות החברתיות אפשר להסיק כי מסגרות חברתיות יכולות לשגשג במצבי קונפליקט, שבמקרה של הרשתות החברתיות נע בין הצורך בחשיפה לצורך בפרטיות. עם זאת, תגובותיהם של הגולשים לקונפליקט זה אינן אחידות.

במקרה של הרשתות החברתיות המאבק הדינמי בין פרטיות לחשיפה מעצים את תהליכי מיסודה של תרבות הרשת.

לקריאת המאמר במלואו הכנסו ל"תרבות דיגיטלית":
/http://www.isoc.org.il/magazine/magazine10_1.html