שתי כתבות שהתפרסמו בעיתוני יום שישי האחרון משכו את תשומת ליבי :

כתבה ראשונה, מאת עמית גיש, התפרסמה בעיתון "הארץ" ומספרת על כך, שבאוגוסט 2008 החלה מדינת ישראל לאכוף חוק מנדטורי משנת 1939 האוסר על יבוא ספרים מארצות אויב.
"שבעים שנה היה החוק מונח כאבן שאין לה הופכין, וסוחרים פלסטינים מירושלים, מיפו, מנצרת ומחיפה יכלו לייבא ספרים בערבית כאוות נפשם – בכפוף, כמובן, לאישור הצנזורה – ופתאום החליט מי שהחליט לאכוף את החוק.
שמונים אחוזים מהספרים הדרושים לערביי ישראל רואים אור בסוריה ובלבנון: מילונים מקצועיים, האנציקלופדיות הידועות בעולם, ספרי לימוד בשפה הערבית, שירה ופרוזה. בלבנון מתורגמים לערבית ספרי ילדים מכל הלשונות, וסוריה היא המדינה היחידה שבה מתורגמים דרך קבע ספרים מעברית לערבית; בשנים האחרונות נדפסו בה בין השאר ספריהם של עמוס עוז, אשכול נבו ויורם קניוק.
האם צריך להכביר מלים על אלימותו ואיוולתו של חוק האוסר על אנשים לקרוא ספרים בלשונם ובשפת אמם, הגוזל מהם את תרבותם – למעשה, השולל מהם תרבות בכלל – וכורת את הקשרים הרוחניים והאינטלקטואליים בינם לבין בני עמם ברחבי העולם? מה היה להם לפקידים, שעה שהחליטו לשלול ממיליון וחצי בני אדם זכויות שאין בסיסיות מהן, המעוגנות לא רק בחוקי המדינה אלא גם באמנות ובהסכמים בינלאומיים?"
לכתבה המלאה….

הכתבה השניה, מאת עמית גולדנברג, התפרסמה ב- "nrg מעריב" ועוסקת בהכרזתו של מושל קליפורניה, ארנולד שורצנגר,כי כל ספרי הלימוד במדינה יוחלפו בשנת הלימודים הבאה לגרסאות דיגיטליות.
"בינתיים לא מדובר בהדפסת ספרי לימוד חדשים, אלא בקבצי מחשב שיועברו לתלמידים בדרכים שונות. בכך תהפוך קליפורניה למדינה הראשונה בארצות הברית שנפטרת מספרי הלימוד לטובת הפיכתם למשקולות ללא תוחלת.
המושל שוורצנגר הדגיש גם את הערך הפדגוגי של השימוש בספרי לימוד אלקטרוניים וציין, כי בעוד שספרי לימוד מודפסים צריכים לקבל ממשרד החינוך אישור מחודש מידי 6 שנים, הרי שבגרסאות האלקטרוניות אפשר פשוט להוסיף עובדות חדשות."
"שימוש בספרי לימוד הוא חסר הגיון ויקר כשהאינפורמציה נמצאת בכל צורה אלקטרונית. במיוחד עכשיו, כשבתי הספר שלנו שרויים במצוקה כלכלים והגרעון בתקציב מחייב קיצוצים נוספים בכיתות, אנחנו חייבים לעשות מה שאפשר כדי לפנות כמה דולרים ולהפוך את בתי הספר ליותר יעילים", מסר בנאום. 
לכתבה המלאה….

שווה מחשבה !