OpenCourseWare – OCW – היא תנועה במסגרת ה-Open Access שדוגלת בפרסום דיגיטאלי חופשי של חומרי הוראה. ניתן לראות בתנועה זו סוג של  פילנתרופיה אינטלקטואלית. התנועה החלה ב-MIT בשנת 2002 והתפשטה לאוניברסיטאות רבות בעולם. האמונה שעומדת ביסוד התנועה היא שקידום החינוך אפשרי כאשר ניתן לשתף ידע בצורה פתוחה וחופשית. כדי לקדם את הנושא חברו למעלה מ-200 מוסדות חינוך וארגונים מכל העולם והקימו קונסורציום שמטרתו לקדם את הנושא. הנושא תופס תאוצה ומספר הקורסים הנגישים בווב רבים. מספר מקורות לדוגמה:
 • MIT OpenCourseware – הפרויקט של אוניברסיטת מסצוסטס הוא החלוץ והפופולארי ביותר בתחום. ניתן למצוא באתר מגוון קורסים בתחומי דעת רבים, כולל חומרי אודיו ווידאו
• LearningSpace – מבחר חומרי לימוד שמציעה האוניברסיטה הפתוחה באנגליה
• Utah State OpenCourseWare – הרצאות מוקלטות במגוון נושאים
 • Notre Dame OpenCourseWare – חומרי לימוד במיוחד במדעי הרוח והחברה  
 •Duke Law Center for the Public domain   – באתר זה מגוון הרצאות שמתמקדות בהיבט המשפטי של "רשות הכלל" כולל נושאים הקשורים ל- Open Access
• פרויקט פאר של האוניברסיטה הפתוחה – החלוץ בארץ בתחום
ישנם גם מספר מנועי חיפוש ייעודיים לנושא כמו:
 • http://ocwfinder.com// בו ניתן לחפש ולדפדף על פי תגיות
 • http://www.opencontentonline.com/ מדריך שכולל מספר רב של קטגוריות נושאיות בתחומי ידע שונים כגון: רפואה, רפואת שיניים,זואולוגיה, היסטוריה, אקולוגיה ועוד …
 אלו רק מספר דוגמאות. פרויקטים נוספים ניתן למצוא ב: The Ultimate Guide to Using Open Courseware: 70+ Apps, Search Engines and Resources for Free Learning. לא כל האתרים המופיעים ברשימה שב-The Ultimate Guide נגישים וחופשיים לכל. אבל ניתן לאתר מתוך המקורות ברשימה מקורות טובים וחופשיים.

מה בדבר עלות – תועלת? לפרויקטים מסוג זה אספקטים כלכליים, תרבותיים, אתיים וכאלה שקשורים לקניין רוחני. עלות פרויקטים מסוג זה גבוהה, כך למשל ההוצאות של MIT לתחזק את פרויקט הקורסים הפתוחים מגיעה ל- 4 מיליון דולר מדי שנה. הדבר כרוך בסופו של דבר בהרבה עבודה ומאמץ. יתכנו בעיות של קניין רוחני ובנוסף מרצים חוששים שהערות שנאמרו על ידם מבלי משים במהלך הקורס יונצחו לעד, שסטודנטים יירדמו בשיעורים מתוך ידיעה שיוכלו להשלים את החומר בהרצאות החופשיות המוקלטות ועוד. אשר לתועלת – כמובן שסטודנטים, מרצים ואוטודידקטים מרחבי העולם כולו יוצאים נשכרים מחומרי הלימוד. כך למשל על פי כתבה ב-washingtonpost.com Internet Access Is Only Prerequisite For More and More College Classes בקורסים של MIT ביקרו 35 מיליון אנשים מחציתם לא סטודנטים ומרצים אלא  אנשים סקרנים שרצו לקנות דעת. אך מה התועלת שמפיקים האוניברסיטאות, בעלי הקורסים וחומרי ההוראה? הכתבה ב- washingtonpost.com יכולה לשפוך אור על הדברים. מרצים מדווחים על סיפוק והנאה משבירת החיץ הגיאוגרפי בהוראה והאפשרות להקנות מהידע שלהם לסטודנטים מכל העולם. כמו כן מדווחים על סיפוק מהשיתוף עם עמיתים שיכולים אף הם ליהנות מחומרי הלימוד שלהם, ומדגישים את ההיבט המוסרי שבתנועה – לא כל אחד יכול לאפשר לעצמו לימודים באוניברסיטאות. אמנם תנועת ה-  OCW אינה  פתרון לאי שוויון בחינוך, אך צעד בכיוון הנכון. נשמעו גם דעות על האדרת המוניטין של האוניברסיטאות השותפות בפרויקטים כאלה.. ואכן, אין ספק שפרויקטים מסוג זה מספקים לאוניברסיטאות, למחלקות ולמרצים הזדמנות להיחשף במישור העולמי. דוגמה טובה לכך היא אוניברסיטת Yale. תוך תקופה קצרה לאחר שהעלתה את הקורסים הפתוחים שלה, כוננה קשרים עם מוסדות חינוך ברחבי העולם כולו כולל אוניברסיטת Jimma שבאתיופיה. ואם כך הם פני הדברים, נקווה שהתנועה תצבור תאוצה עוד יותר גדולה בעתיד.