המדד המקובל והותיק מכולם להערכת כתבי עת הוא ה-impact factor . ההנחה הבסיסית של יוגין גארפילד יוצר ה- SCI ואשר עליה מושתת המדד הייתה שכמות הציטוטים שמקבל כתב עת או חוקר מסוים היא המדד למצוינות. ככל שמאמר מצוטט יותר האימפקט שלו על הקהילה המדעית גבוה יותר. הנחה זו היתה ועדיין נותרה שנוייה במחלוקת. מדד ה-impact factor מודד כתבי עת ולא מאמרים בודדים או חוקרים. מאז 2006 נכלל ב- SCI מדד חדש בשם h-index. מדד זה הוצע על ידי החוקר הפיזיקאי גורג הירש כמדד לאיכות חוקרים על פי ציטוטים. על פי מדד זה חוקר בעל h-index מסוים – n פרסם לפחות n מחקרים שכל אחד מהם מצוטט לפחות n פעמים. כך למשל מדען שפרסם לפחות 60 מאמרים שכל אחד מהם צוטט לפחות 60 פעמים ה- h-index שלו יהיה 60 והוא ייחשב חוקר בעל מצוינות מיוחדת. מדד זה משקף את מספר הפרסומים ואת מספר הציטוטים לפרסום. נמצא מתאם ברמה טובה בין מדד זה ובין מספר הפרסומים, הציטוטים והערכות מומחים. למדד מגבלות מסוימות – כמו חוסר רגישות לנושא של חוקרים טובים אך חדשים בתחום שעדיין אין להם מספר רב של מחקרים.באמצעות מדד זה ניתן להשוות מדענים רק באותו תחום מחקר. המדד משמש גם להערכת כתבי עת וקבוצות מחקר.
מדד נוסף שפותח לאחרונה לדירוג כתבי עת לוקח בחשבון את מדד ה-h-index ואת גודל כתב העת. המדד נקרא בשם SRI – strike rate index . על המדד החדש ניתן לקרוא במאמר שפורסם ב- Biomedical Digital Libraries באפריל- 2007 – The strike rate index: a new index for journal quality based on journal size and the h-index of citations . במאמר מוסבר יתרונו של המדד ביחס ל-impact factor . נטען שיתרונו של המדד הוא בכך שהוא מזהה כתבי עת בולטים בתחום ומאפשר גם השוואה בין תחומים שונים ללא צורך בנתונים נוספים