עמנואל לוטם (2024-1944) – מותו של מתרגם

"על עצמי… טוב, אני בן אדם קצת מבוגר, עוד מעט 80, מתרגם ועורך בקריירה השלישית שלי, שהתחילה לפני קרוב לחמישים שנה […] התחלתי בזה בעצם בתור חלטורה. כך הגעתי להוצאת עם עובד, היו לי שם קשרים אישיים, ותרגמתי להם כמה ספרים בתחום המקצועי שלי, שזה כלכלה בין-לאומית. ואז נולדה הסדרה הלבנה. ואני נדלקתי. אמרו לי מה בן-אדם רציני, מה יש לך עם השטויות האלה, מדע בדיוני? מה אתה, מרחף בעננים? תרגם דברים רציניים. התעקשתי. ואז יום אחד מתקשרת אלי מזכירת המערכת של עם עובד, אומרת יש לי יש ספר בשם Dune (חולית), רוצה לתרגם אותו? למזלי ישבתי, על כיסא טוב, אז לא נפלתי ממנו… וככה זה התחיל. ככה התחילה הדרך שלי כמתרגם מדע בדיוני. אם השאלה היא איך התחילה האהבה שלי למדע בדיוני – זה היה כבר שנים לפני כן".

(עמנואל לוטם, ראיון אחרון)

 

                          עמנואל לוטם (2024-1944) [מתוך עמוד הוויקיפדיה, שימוש חופשי]

נדירים המקרים בעולם הספרות שבהם זוכה דמותו של מתרגם להערכה ולפרסום ברבים. אהרן אמיר, אשר מפעל התרגום המונומנטלי שלו זכה להנצחה בשירו של מאיר אריאל, הינו דוגמא אחת לתופעה נדירה זאת. כך גם הדבר במקרה של העורך והמתרגם עמנואל לוטם, אשר הלך לעולמו לפני כשבוע בגיל שמונים, ואשר שמו ודמותו נקשרו היטב במפעל התרגום של ספרות פנטזיה ומדע-בדיוני, ובהקניית מעמדו המכובד של הז'אנר בקרב קהל הקוראים העברי. באמצעות מאות תרגומיו הקפדניים של לוטם זכו דורות של קוראים ישראלים להיחשף אל פניני ז'אנר היצירה המד"בית, ז'אנר ספרותי אשר זכה להתעלמות ולהדרה במשך שנים ארוכות, ואשר אף קוטלג על-ידי מבקרים רבים כ"נחות" באופיו וכ"ילדותי". כך, בין דברי ההספד הרבים שנכתבו לזכרו של לוטם, צוין כי "עמנואל דחף לתרגום והוצאה לאור של ספרי מדע בדיוני בתקופה שבה תרגומו של הז'אנר היה מעשה חתרני", וכי "רבים מאוד הקוראים החייבים לו את כניסתם לעולם זה". כמו כן, מכריו הקרובים ציינו כי ראה בתפקיד המתרגם ייעוד אמנותי כשלעצמו, ודרך של ממש להעשרת היצירה המקורית. גישה אמנותית מסוג זה שימשה כנר לרגליו גם בבואו לתרגם ולערוך עשרות כותרי עיון אחרים, אשר עסקו בתחומים שונים ומגוונים – למשל, ספרי מדע פופולארי, ספרות מלחמה, ספרות היסטורית ואף ספרי אסטרטגיה וביטחון.

עמנואל לוטם נולד בפלשתינה ב-1944, גדל והתחנך במדינת ישראל הצעירה, והשלים את לימודיו האקדמאיים באוניברסיטת לונדון, בתחומי המזרחנות והכלכלה. מאמצע שנות השבעים, לאחר קריירה קצרה במשרד-החוץ הישראלי, החל להתמסר למלאכת התרגום והעריכה, וקנה לעצמו במהרה שם והכרה בתחום. בין תרגומיו הרבים ניתן למצוא את יצירותיהם של סופרי "תור הזהב" האמריקאי של ז'אנר המדע-בדיוני, בני שנות השלושים והארבעים, אשר התאפיינו בעיסוק קפדני בסוגיות של מדע, של מסעות בחלל ושל מציאות טכנולוגית מתקדמת; כך, למשל, תרגם לוטם את ספריו האייקונים של אייזק אסימוב (סדרת הרובוטים וסדרת המוסד), את יצירתו החלוצית של אלפרד בסטר (פני מועדות לכוכבים), ואת רבי-המכר של רוברט היינליין (כוכב כפול ו- לוחמי החלל). בהמשך פנה לוטם לתרגום יצירותיהם של בני "הגל החדש" של ז'אנר המדע-בדיוני, אשר ראו אור באנגלית בשנות השישים והשבעים, ואשר העמיקו את עיסוקם בסוגיות קיומיות, חברתיות ופסיכולוגיות. בהקשר זה זכורים במיוחד תרגומיו המופתיים של לוטם ליצירותיהם של פיליפ ק. דיק (האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? ו- זולגות דמעותי, אמר השוטר) ושל אורסולה לה-גווין (צד שמאל של החושך), אשר בהן משמשים המוטיבים המדעיים והספקולטיביים בעיקר לצורך חידוד של סוגיות מגדריות וחברתיות בנות התקופה.

 

בשנת 1998 פרסם עמנואל לוטם גרסה ערוכה משלו לתרגום הישן של טרילוגיית הפנטזיה שר הטבעות, מאת הסופר האנגלי ג'.ר.ר. טולקין, גרסה אשר בה ראה את פסגת עבודתו. הספר הערוך כלל תרגום ראשון של הנספחים המקוריים, ונצמד ביסודו אל הנחיותיו הקפדניות של טולקין בכל הנוגע לחוקי הלשון והבלשנות. הגרסה המחודשת של תרגום שר הטבעות הפכה לסנסציה של ממש בקרב קהל קוראי הפנטזיה והמדע-בדיוני בישראל. הוויכוחים הסוערים שפרצו בין מצדדי התרגום הישן לבין אלו המצדדים בפרשנותו האמנותית של לוטם הפכו במהרה ל"מלחמת תרגומים" אדירה, אשר הדיה מצאו את דרכם גם אל כלי המדיה החדשים בני התקופה – אלו של הרשתות החברתיות והפורומים האינטרנטיים הראשונים.

 

באותה עת פעל לוטם במרץ גם ליצירתה ולהתגבשותה של קהילת קוראים חדשה, אשר חבריה ימסדו קשרים חברתיים ויחליפו מידע וחוויות זה עם זה. לוטם היה בין מייסדיה של "האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה", מוסד ללא כוונות רווח, אשר קם "במטרה לקדם את ההכרה והפעילות בנושאי מדע בדיוני ופנטזיה בישראל". האגודה שהוקמה בשנת 1996 אחראית לארגון כנסים בתחום המדע-בדיוני והפנטזיה  – למשל, "פסטיבל אייקון" המפורסם – לארגון פעילויות של קריאה משותפת, ואף להענקת פרסים כספיים ליצירות ישראליות בנות ההז'אנר. פעילות ציבורית זאת הפכה את עמנואל לוטם לדמות המקושרת היטב אל ז'אנר תרבותי מתפתח והקנתה לו בעיני רבים מעין הילה של "חלוץ ההולך לפני המחנה". בשנת 2016, במלאת עשרים שנה להקמת האגודה, סיפר לוטם במפגש פעילים על תחילת הדרך ועל הצרכים הנפשיים שמילאה ההתארגנות עבורו ועבור חובבי "הז'אנר הנחות":

אני חושב שכל אחד מאיתנו מרגיש את הצורך הזה – מקום שבו לא מסתכלים עליך ככה ולא שואלים אותך שאלות כאלה. הדבר שאני צריך יותר מכל זה אנשים אחרים שהם כמוני. לדעת שיש עוד. אז זאת הייתה המוטיבציה. אני חושב שהיא הייתה משותפת לכולנו. הפרסום היה דל לגמרי, אינטרנט היה רק בקושי, טלפונים, מפה לאוזן, מי שהכיר, מה שהכיר – על המעט הזה אנחנו מילאנו אולם של 300 מקומות בהתרעה של שבוע. הצורך הזה לא היה שלי, הוא היה של כולנו. אז הקמנו אגודה והתחלנו לחשוב מה עושים.

 

אותה התארגנות מאולתרת של תחילת שנות התשעים, אשר הייתה פרי עמלם של מספר "משוגעים לעניין",  התגבשה במרוצת השנים לכדי קהילה ענפה ותוססת, אשר אירועיה השונים סוחפים מדי שנה אלפי משתתפים. מפעל ייחודי זה חייב את קיומו לדמויות כמו עמנואל לוטם, אשר הקדישו את חייהם לכינונו של שיח תרבותי חדש ומאחד. עובדה זאת אף ניכרת היטב בראיון האחרון שנערך עם לוטם לפני מותו, שם ניתן לחוש ברגשות הסיפוק וההשלמה שמילאו אותו נוכח הישגיו הרבים:

הרבה מאוד אנשים צעירים לא יודעים מי אני, לא יודעים מה אני. אני מרגיש חלק מהקהילה במובן שמאחד את הקהילה. קשרים חברתיים בתוך הקהילה אין לי. בכל אופן, כשאני הולך ב[פסטיבל] אייקון, או ב[פסטיבל] עולמות, ברחבה, ורואה את כל האנשים, ואת הפעילות, ואת השמחה, ואת התחפושות, ומה שלא יהיה, אני מרגיש בהחלט שייכות, ואפילו קצת גאווה.

 

לקריאה והאזנה נוספות:

ראיון אחרון שנערך עם עמנואל לוטם, בהסכת "עתיד מתמשך" – 19 באוקטובר, 2023

דבריו של עמנואל לוטם במפגש פעילים ב-2016, במלאת עשרים שנה להקמת "האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה".

ספרים שתרגם עמנואל לוטם באוסף הספרייה שלנו