ראיון עם הסופרת עליזה הרט עם צאת ספרה "שהכול יהיה מסודר"

"שהכול יהיה מסודר" הוא רומן מסע לשורשי משפחה יהודית-גרמנית, דרך מכתבים אותנטיים אותם כתב סבה של הסופרת, מגרמניה הנאצית לילדיו שהצליחו להימלט לארץ ישראל. הספר מוקדש לסב, בן למשפחה קתולית שהתגייר, שהיה מורה ומנהל בית ספר יהודי בקלן. אדם אציל וכריזמטי שלא בגד בערכיו, לא רצה להפקיר את תלמידיו ומצא את מותו בגטו לודז'.
בספר מובאים מכתבי הסב, כשלכל מכתב צמוד פרק המתקשר אליו, ומתאר אפיזודות מחיי המשפחה, מהעבר הרחוק, דרך העבר הקרוב ועד סיפור מסעה של עליזה הרט לגרמניה כדי לחוש ממקור ראשון כיצד חיו הסב ומשפחתו.
המכתבים הם נהדרים, כתובים בדאגה אבהית רבה, בעדינות ובאיפוק , אך דרך השורות מחלחלת הזוועה שמסביב. הסב עסוק יותר בדאגה לילדיו מאשר בגורלו הוא, וככל שמתקדמות השנים, והמצב בגרמניה מחמיר – כך הופכים המכתבים נואשים יותר וממוקדים יותר בהשגת אשרת הגירה, בהכנות לנסיעה לפלשתינה, בקניית מוצרים שונים שיהיו נחוצים בארץ החדשה, והכול באיפוק מכמיר לב.
המעגל נסגר כשעליזה הרט מגלה שהסב קבור בבית הקברות העתיק של לודז', ומקימה שם מצבה לזכרו ולזכר סבתה ואחות-סבתה, ש'נעלמו'.
זהו ספרה השני של עליזה הרט. ספרה הראשון "והשמש חיממה לנו את הגב" הוא רומן משפחתי המספר על ילדותה אצל דודתה, בתו של הסב, כותב המכתבים.
עליזה הרט עובדת באוניברסיטת תל-אביב.

הספר נמצא בספרייה המרכזית למיקום לחץ כאן

להמשך הראיון שערכתי עם הסופרת עליזה הרט   »

22 תגובות בנושא “ראיון עם הסופרת עליזה הרט עם צאת ספרה "שהכול יהיה מסודר"

  1. מעניין ומרגש ביותר. גם זרקור על ספר חדש וגם היכרות מזוית אחרת עם עליזה הרט העובדת בפקולטה לניהול. תודה ליונה
    הדסה רון

  2. תוך כדי קריאתי בספר נוכחתי לדעת שהייתי מטןפלת של דר' הרט בחיפה .בשנות ה- 40
    הייתי מאוד שמחה לדבר באופן אישי עם הגב' עליזה הרט ,טלפונית כמובן.
    מקוה שתענו לי בברכה נעמי גולדשטין מבנימינה.

  3. לנעמי גולדשטיין היקרה,
    התרגשתי לקרוא שהיית בין הפציינטים "שהצטופפו" (כדברי סבי) במרפאה ברחוב פבזנר. בינתיים קיבלתי ממך גם מכתב בדואר ועניתי לך. אין לי מילים להודות לך על כך שטרחת לא רק להגיב כאן אלא גם לחפש את כתובתי ולכתוב מכתב מאוד מרגש,מעניין וחשוב עבורי. זכרת את הפרטים במדויק, והארת לי דברים שלא ידעתי.
    תודה רבה רבה ושנה טובה,
    עליזה.

  4. גם אני כקודמתי גם תוך קריאת הספר נוכחתי לדעת במי המדובר. גרתי באחוזה
    רחוב דישראלי 35 עד שנת 1955 והכרתי את דודתך ללא טיפול שיניים. הספר החזיר אותי לילדותי , מאוד נהנתי לקרוא את ספרך, הצלחת לשלב את התקופה שסבך וסבתך חוו לפני המלחמה וכפי הנראה גם סופם של סבי וסבתי היה זהה. גם אני אשמח אם תעני לי
    בברכה ושנה טובה עליזה

  5. עליזה יקרה,
    לאט לאט מתברר שדרישת-הקדם להתגורר ברחוב דישראלי היה להיקרא עליזה…את השלישית בשם זה (השנייה הייתה עליזה חברתי מהבית הסמוך אלינו- דישראלי 47) ומי יודע כמה עליזות עוד מתחבאות לפני ואחרי ומשני צדי האורנים.
    תודה רבה על מכתבך ששימח וריגש אותי מאוד. כתבת שהיכרת את דודתי, ומסקרן אותי מאוד מה את יודעת עליה. אשמח אם תכתבי לי ל-alisah@tauex.tau.ac.il ואולי נגלה חברים משותפים.
    שוב תודה רבה שטרחת לכתוב,
    עליזה הרט.

  6. אל עליזה היקרה!
    גמרתי לקרוא את הספר לפני 4 ימים היה משהו מאד מרגש וכמובן סוף עצוב וצפוי מה לעשות אבל יש לי בשבילך 2 שאלןת הקשורות לספרך
    1 השם שאת מופיע בספר זה אלישבע שם העט עליזה זהו שמך המקורי בעצם אז למה אלישבע למה לא עליה ?
    2 סבך את מגדירה אותו שומר מצוות אז למה אין כיפה זה לא מסתדר כל כך
    3 סבך לפי ההלכה היהודית ולפי הנצרות יהודי ולא קטולי מכיון שאמו יהודיה ואין מה לעשות עם זה ולכן לא בטוח שהיה יכול להנצל בגלל זה
    בכל אופן תודה רבה על הספר הנפלא שכתבת בצורה מאד יפה ומרגשת

  7. לחלי יקרה,
    תודה רבה על המילים הטובות שלך. זה כ"כ נעים לקרוא… בעניין השם – את ספרי הראשון כתבתי מפי אלישבע ומשום כך היה לי טבעי מאוד להמשיך בו גם בשני. הרי שני הספרים מאוד קשורים זה לזה. היה לי נוח יותר להשתמש בשם אחר כדי ליצור ריחוק מסוים מן הדמות, ובכל אופן אלישבע הוא שמי השני, כך שלא התרחקתי מדי…
    סבי אכן היה שומר מצוות אבל הסממנים החיצוניים היו פחות חשובים אז, לפחות כשהצטלמו…
    והקתוליות – אצל הקתולים הדת הולכת לפי האב, ובכל מקרה סבי חונך כקתולי, התחיל ללמוד כמוּרה, ותוך כדי לימודיו הגיע למסקנה שהדת היהודית היא הדת הנכונה בעבורו, והתגייר. עובדת הגיור הייתה ידועה בבית ספרו ושמעתי על כך גם מכמה תלמידים שלו שהתקשרו אלי.
    כך שהכול מסודר.
    שוב תודה על מכתבך הטוב,
    עליזה.

  8. שלום עליזה
    זה עתה סיימתי לקרא את ספרך: שבכל יהיה מסודר. התרגשתי לכל אורכו של הספר ואף כי אינני צאצאה ליוצאי גרמניה הזדהתי מאוד עם הסיפור שלך. לא אחזור על דברים שנאמרו על ידי קודמי כאן אלא אתייחס סוביקטיבית לעניין אחד מני רבים.
    לפני כשבועיים שבתי ממסע שרשים במזרח הונגריה. לא אתאר כאן את חוויותי שם כי זה עניין לספר שלם אך ברצוני לציין עובדה שמעסיקה אותי מאוד לאחרונה.
    בהגיעי לכפר בו נולדו הורי ז"ל, הרגשתי כאילו הגעתי הביתה. הבנתי את השפה ואף הצלחתי לדבר הונגרית, נהניתי מהמאכלים המוכרים מבית הורי ועוד ועוד. לא נח לי להודות שהרגשתי שם בביית לאור העובדה שרבים מבני משפחתי הוסגרו שם לידי הנאצים ולא שרדו. ובכל זאת…
    כך הרגשתי בספרך כשאלישבע ביקרה בקלן וכך קראתי גם בספרו הנפלא של אפלפלד: פולין ארץ ירוקה.
    האם התחושה מוכרת לך והאם היא מאפיינת את בני הדור השני שהתבגרו והם יכולים להודות בכך שלא בפני הוריהם שכבר אינם בחיים.
    תודה, תודה על הספר המרגש שכתבת
    פנינה

  9. לפנינה היקרה,
    תתודה על התגובה המרגשת והמעניינת שלך. מה שאת הרגשת בביקורך בהונגריה הרגשתי גם אני בביקורי בגרמניה. מצד אחד – השפה, המנטליות, האנשים שלבושים ומדברים ונראים בדיוק כמו החברים והמשפחה שלנו, האוכל, הכול – כל כך מוכר וביתי. כאילו נולדתי וגדלתי שם. אפילו הרחובות שראיתי אותם כמובן בפעם הראשונה, נראו לי מוכרים.
    אבל מצד שני.
    כמו שכתבתי בספר – הלבשתי את כולם במדים ודמיינתי אותם במצעדים, בחנויות, ברכבות. בכל מקום ראיתי את דגלי צלב הקרס, את השלטים בחנויות ובפארקים שאסרו על היהודים להיכנס. כשנסענו לאורך האאוטובאן ומשני צדי הדרך יערות לאורך קילומטרים חשבתי על כל היהודים שיכלו להתחבא שם. כל דבר בחנתי בעיניים של יהודי עם טלאי צהוב. וקיללתי אותם כל הזמן. למרות האנשים הנהדרים שפגשתי שם, שכל אחד בדרכו עזר לי בחיפוש ובפיצוח העבר. איך כתב אריק איינשטיין? רגל פה, רגל שם.
    כשוב תודה על מכתבך,
    עליזה.
    נ
    ל

  10. נהניתי לקרוא את סיפרך "שהכל יהיה מסודר"ובמיוחד ששם משפחתי {הקודם} מוזכר בו
    אשמח אם תצרי אתי קשר
    בברכה
    ישעיה-0526706085
    ובערב-04 8719827

  11. עליזה – בת שבע הרט שלום,
    קראתי את ספרך "שהכל יהיה מסודר" בסוף השבוע הזה. התקרבתי אל הסיפור עם כל דף וכל מכתב . מבט כל כך קרוב על נסיבות החיים של מי שנולדו חיו ומתו בגרמניה של אז. ושל מי שיצאו משם בזמן. דמותה של גרטרוד הבת והדודה המסורה כל כך לכולם ודרך זאת לעצמה. האהבה שלה שלא מומשה, כי היא היתה טובה מדי בשבילו… והדאגה האין סופית לאלישבע נוגעת ברגשות החשופים של הדרך שבה אני גודלתי ולימים גידלתי ואי עדיין ממשיכה. סבא וסבת וטנטה בדיוק כמו אצלנו, והפער המעיק שבין האחים, עכשיו אני מבינה שזה ככה קורה כנראה במשפחות שהמלחמה קרעה בין הדורות וכמה קשה לשכוח להתרגל להסתגל, אוליגם זה כלול במחיר. ספר חשוב לי שמכיר וגם למי שלא
    שרי

  12. שלום עליזה,
    אודה על האמת, קניתי את ספרך ותהיתי מה יחבר אותי בעצם לייקים, שהרי מוצאי אחר – מטרנסילבניה.
    אך לאחר מס' דפים "נשאבתי" בספר ולא יכולתי להניחו מידי (חוץ משנת ליל שבת) עד שסיימתי אותו למחרת.
    הרגשתי והתרגשתי, כאבתי את הכאב שחשתי בילדותי עם הצורך להכיר סבא – כלשהו אבל סבא, אפילו במכתבים…
    יופי של ספר, אני מתפלאת שלא שמעתי עליו עד היום ושהוא לא הפך לרב מכר, מקומו בשורה הראשונה של הספרים הנמכרים.

  13. עליזה שלום,
    קיבלתי את ספרך מאמי שגדלה כמוך בבית ייקי באחוזה, באותן שנים. התחלתי לקרוא את הספר ללא ציפיות מיוחדות אךמן ההתחלה הוא סחף וריגש אותי עד דמעות. אהבתי את השילוב של שלושת המישורים בספר, המכתבים, סיפור ילדותך וביקורך בגרמניה, כל אחד מהם נגע לליבי מכוון שונה. תאור הורייך שלא מצאו את מקומם.
    רבים מהתאורים החזירו לי את סבי וסבתותי בצורה חיה כל-כך עם כל הטעמים והריחות (הפסקה על הבוסם 4611) והאויר של הכרמל והטיולים ב'ורדיה'
    הזרות שלהם שנשארה גם לאחד חמישים שנה, חשבתי גם על סבי שלא הצליח להציל את הוריו, ולא דיבר על כך מעולם. וחויותיך מגרמניה הרגשת השייכות והאימה שאני חווה באופן קבוע בהיותי חיה בהולנד. ספר סוחף ומרגש ביותר. תודה

  14. שלום לך,
    יש לנו כמה נקודות השקה בביוגרפיה. כתבתי לך מכתב, שאשלח לך, אם וכאשר תעדיפי. בינתיים רכשתי גם את "והשמש" ושוב פגשתי בו את קורט, שהיה ידיד של אבי. גדלתי בחיפה ולמדתי שנתיים בסניף של הריאלי המשקיף אל רוממה הישנה, שם ליד ביתכן. נולדתי טיפ-טיפה לפנייך וכבר חמישים שנה שאינני מצויה בה, אני מבקרת לאחרונה באחוזה הודות לנכדה הצעירה שלנו שנולדה בחיפה ותימצא בה עד שאמא שלה תסיים את מחקרהּ ל דוקטוראט בטכניון. כל טוב, ש.

  15. לשולה יקרה,
    כתודה על התגובה שלך שפתחה לי את הסקרנות… כמובן שאשמח מאוד לקבל ממך מכתב ואולי נגלה כמה מכרים משותפים. הכתובת:alisah@tauex.tau.ac.il .
    תודה רבה ויום טוב,
    עליזה.
    ,

  16. עליזה היקרה,
    חבל שלא מצאתי את האתר הזה כשסיימתי לקרא את "והשמש…" הספר כ'כ נגע לליבי מעצם העובדה שהיו לך אבא ואמא ובכל זאת התגלגלת במשפחות זרות,מהדודה הצנועה והנהדרת שהקדישה לך מזמנה ומכספה,ונתנה לך דברים שאני אפילו לא חלמתי לקבל (וגרתי עם אמא ואבא)והסטירות?? מי לא קיבל אז?? ומבני עקיבא. כמה דרשנו מעצמנו וכמה דרשו מאיתנו ?!והלהשתולל והלהתפרע…
    ועכשיו הספר השני-שהכל יהיה מסודר-.לך לפחות יש מזל שבאמת הכל היה מסודר בגרמניה, ויכולת למצוא את המיסמכים גם 3 דורות אחורה.במקום שבו נולדו סבא וסבתא שלי(בסרביה)לא מוזכר בשום מקום שגרו שם אי פעם בנימין ומרים וייסמן….
    כ'כ התרגשתי כשקראתי את הספר שלך שמיד צלצלתי לבת דודתי שתקרא גם היא כדי שנוכל לדוש ולדבר ולנתח. גם לי וגם לה היו שכנות יקיות שכל כך רצינו להדמות אלהם.
    את יודעת איזה ספר הייתי רוצה שתפרסמי עכשיו??
    ספר בישול ובו כל מחברת המתכונים של הדודה שלך ! עם הבשר והרוטב החום -סמיך ועוגת הגבינה עם הצימוקים והקצף הזהוב מלמעלה!
    תודה על שעות מרגשות שקיבלתי מספרייך
    בינה

  17. בינה יקרה,
    איזה רעיון מקורי ונפלא לפרסם ספר מתכונים! הבעיה היא שבשביל זה אצטרך להחזיר את דודתי, או לפחות את העוזרת, מגן עדן, ולא רוצה לעולל להן את זה. שם הרבה יותר טוב!
    תודה על המכתב המרגש מאוד שלך. מעניין למה רציתן כ"כ להידמות לשכנות הייקיות שלכן?? מה היה בהן שכ"כ הקסים אתכן?? על כך כבר נאמר שדברים שרואים מכאן לא רואים משם…. אשמח אם תכתבי לי ל"alisah@tauex.tau.ac.il
    אלף תודות על מכתבך הנהדר וד"ש לבת דודתך,
    עליזה.

  18. לעליזה שלום רב
    על השידה בעיר קלן היו מונחים שני ספריך הנפלאים. ש"השמש חיממה …"הכל צריך… "
    אין מתאים יותר לקרוא את הספרים דווקא בגרמניה . בשקט האין סופי.במזג האויר האפרורי ..
    התרגשתי מאוד לקרוא את ספריך .
    בבואי לארץ התקשרתי לחברתי שהוריה היו ייקים סיפרתי לה
    מסתבר שאחד מהם היה מקלן .
    קיבלתי מספר תשובות 1. כיצד יתכן שההורים לא עזבו את גרמניה כאשר הצורר הנאצי עלה לשלטון.
    2. ניתן לאהוב גם בלי לחבק דודתך גרטרוד הוכיחה זאת .
    ד"א בעלי גם למד בבית ספר כרמל יחד עם אלה גלבוע [ אחות של נאוה ]
    כל הכבוד

  19. שלום וברכה
    מה נוסיף ומה נאמר
    אלא רק זאת שהספר וגם הקודם פורטים על נימים עדינ ים ביותר בנפש מחזירים אותי למחוזות ילדותי
    בשבי ציון הי-יקית ולחופשותי באחוזה ומעוררים געגועים. י-ישר כוח לסופ רת ושנה טובה! מירי נויגבאור

  20. למירי יקרה,
    תודה רבה שטרחת וכתבת דברים מרגשים ויפים. משמח אותי שהספר הצליח להפעיל אצלך בלוטות געגועים. ואולי זה בעצם לא תמיד טוב? להתגעגע?
    שנה טובה ותודה רבה
    עליזה.

  21. ללאה מנלה היקרה,
    כל כך יפה שקראת את הספרים בדיוק בקלן. הרקע המושלם.
    וכמה את צודקת בשני הסעיפים שכתבת, אבל לגבי הסעיף השני אפשר לפתוח בדיון ארוך… ניתן לאהוב בלי לחבק ובלי להגיד, אבל יותר נעים עם…
    ומ הוא בעלך? אמסור לאלה ד"ש ממנו.
    תודה רבה שכתבת, ושנה טובה
    עליזה.

  22. עליזה שלום!

    מאז קראתי את ספרך לפני למעלה משנתיים רציתי לשתף אותך בחוויה המטלטלטת שקריאתו גרמה לי.
    אשתי הקריאה לי את הספר כך שהדמעות לא הפריעו לי במהלך הקריאה. אני בן למשפחה יקית שמרביתה ניצלה.
    אני וגם אשתי שאינה בת העדה, אבל התמחתה בנושא ה"יקים" הרגשנו במהלך קריאתו בבית. מכירים את הסגירות והאיפוק היקי, את המכתבים שכוללים אלפי פרטים אבל קמצניים מאד בהבעת רגשות. וגם את ההכנות המדודקות למסע שבסופו של דבר חשובות יותר מהמסע עצמו אני מכיר אפילו קצת מעצמי.
    גם לנו יש רגשות מעורבים בקשר לגרמניה אבל קשורים אליה מאד. בראשית נשואינו חיינו שם שנתיים ונותרו לנו שם חברים שנשארו נאמנים לנו לאורך כל הדרך.
    בתנו נשואה לברלינאי וחיה שם. גם לרחוב דיזראלי יש לנו קשר דודתה של אשתי חיה כ- 50 שנה מספר 51 ברחוב.
    כתבי לנו בבקשה האם הספר תורגם לגרמנית ואיך ניתן להשיגו. אנחנו רוצים להביא אותו לחתן שלנו ולכמה מחברינו.

    קטי ויאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *